לפני כשלושים שנה הוציא הזמר והיוצר מאיר אריאל ז"ל את אלבומו החמישי, "רישומי פחם". השיר הראשון, והמוכר יותר מכל שירי האלבום הוא "חית הברזל".
בשיר-נאום זה, שוזר אריאל בין ישן לחדש, או נכון יותר – בין עתיד טכנולוגי קודר לבין נבואת חזון דניאל בפרק ז. וכך פותח הזמר מבלי כל הקדמה: "תְּקוּפַת הַמַּתֶּכֶת, עִדַּן הַבַּרְזֶל, / מַזְכִּיר לִי חַיָּה מֵחֲזוֹן דָּנִיֵּאל, חַיַּת הַמַּתֶּכֶת חַיַּת הַבַּרְזֶל כָּל כָּךְ דּוֹמֶה שֶׁאֲנִי מִתְבַּהֵל…"
לאחר הצגה מתומצתת של החזון בבית הראשון של השיר, עובר המשורר, בבית השני, לנתינת פרשנות, דרך דברי הנבואה, לזמננו הטכנולוגי: "כָּל הַמִּגְדָּלִים הַמְשֻׁנָּנִים הָאֵלֶּה הַנּוֹגְסִים בַּתְּכֵלֶת... מַתֶּכֶת עַרְמוּמִית מֻזְרֶמֶת אֵלֶקְטְרוֹנִיקָה, מֻזְרֶקֶת נְתוּנִים... עִם הָרֶשֶׁת הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁל סוֹכְנִים כְּפוּלִים כָּל הַמַּחְשֵׁבִים הָאֵלֶּה הַמַּרְדִּימִים הָאֵלֶּה, הָעוֹקְרִים הָאֵלֶּה אֶת אֶצְבְּעוֹתֵינוּ…מֵעוֹלָמֵנוּ…"
בלשון מושחזת ומחודדת, יורה המשורר את חיצי הביקורת כלפי עולם שלם, יציר אדם, משוכלל ומתוחכם אך הסוגד לכל קדמה והתפתחות, העוטף באצטלת ערכים ערמומית, ההופכת את בני האדם להמון נטול פנים:
"גּוֹרֶסֶת, דּוֹרֶסֶת, הוֹרֶסֶת, הוֹדֶקֶת, וּמְשַׁוֶּקֶת אֶת זֶה כְּחֹפֶשׁ דִּבּוּר... קַרְנַיִם שׁוֹלְטוֹת רָחוֹק, עֵינַיִם בְּכָל מָקוֹם, פֶּה לֹא מַפְסִיק לְלַהֵג אוֹמֵר מַה לִּרְצוֹת, מַה לַּחְשֹׁב, מַה לִּהְיוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לְהִתְנַהֵג וַהֲמוֹנִים הֲמוֹנִים חֲצִי אוֹטוֹמָטִי הֲלוּמֵי פַּטִּישׁוֹנֵי כֶּסֶף סְמוּיִים רָצִים רָצִים מְפֻקְּדֵי רִצּוּדִים מְהַבְהֲבִים עֲטוּפִים בִּמְגִלָּה שֶׁל תְּנָאִים וּזְכֻיּוֹת מְסֻמְּמֵי קִדְמָה וְהִתְפַּתְּחֻיּוֹת לַעֲבֹד בְּלִי דַּעַת וּלְשָׁרֵת לְשַׁמֵּשׁ וּלְשַׁמֵּן אֶת חַיַּת הַמַּתֶּכֶת חַיַּת הַבַּרְזֶל לְכָל מָקוֹם יַגִּיעוּ יוֹנְקוֹתֶיהָ שִׁלְטוֹן הַמַּתֶּכֶת מַלְכוּת הַבַּרְזֶל בְּנֵי אָדָם, טִפּוֹת שֶׁל דָּם וְקַשְׂקַשֶּׂיהָ...". וכל זה נכתב עוד לפני שהגיחה רשת האינטרנט לעולמנו.
מאדם למספר
פרשת בראשית מתמצתת בקפסולה מזוקקת את ראשית ימי התוהו של עולמנו. בתוך כך, מתארת התורה את שושלת קין, הרוצח הראשון, שכמו הוריו שהוגלו מגן העדן, אף הוא גולה בעקבות מעשיו והופך לנווד: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (ד, יב). הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו), העמיק להאיר את השלכותיה של שושלת קין לעולם בו אנו חיים כיום וכמו מתכתב בדבריו עם השיר בו פתחנו (הציטוטים להלן מהספר 'סוד העברי' חלק א' עמ' 149-171).
לדבריו, התפתחות החברה הקיינית, מתוארת באמצעות תהליך ההתדרדרות הבא: ראשית היה קין, שרצח את הבל אחיו. אחריו נולד חנוך, האדם שיכול היה להיות מחנך, אך ששמו ומהותו ניתנו לעיר-חברה. קולקטיב חסר זהות אישית ומוסרית. "והוא מוליד את עירד, אותו פרט אנונימי חסר זהות, שהיום היינו קוראים לו: "האזרח הקטן..."
"עד כאן היה לאדם שם; מרגע זה האדם הופך למספר. מר עירד מוצא את זהותו במספר תעודת הזיהוי שלו, במספרו שבכרטסת המחשב הארצית והעירונית, בכרטיס החבר שלו בקופת-החולים, במספר כרטיס האשראי בבנק. כאשר שמו של אדם מועבר למסגרת העיר הלא-אישית, אדם עירוני זה הופך ליצור מבוטל, אחד מתוך אינספור יצורים ממוספרים בכרטסת האזרחים הכללית. הוא הופך ל"אזרח עירד", חסר בית, חסר זהות, חסר תפקיד, חסר שם.
בשלב זה של החברה האנושית אין כבר בני אדם, כי אם מיליוני יצורים המתרוצצים כמו נמלים ללא כיוון ומטרה. יצורים המשוכפלים במיליוני עותקים, חסרי יעד ותכלית... גם כיום אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך הרסני וממית זה. קיים עדיין מרווח קטן של כבוד עצמי עבור האדם המשכיל לבחור בייעוד רוחני, אולם ככלל, הפכה החברה את האדם למתפקד, מספָּר הדואג לקיומו אך לא לרוחניותו, מאן דהו שאינו כי אם בגדר חפץ, פרט בחברה פונקציונאלית, מְדַבֵּר שהופך אט אט לדומם".
טכנולוגיה רצחנית
החברה הקיינית מתוחכמת ומפותחת מבחינה טכנולוגית ותרבותית (אֹהֶל וּמִקְנֶה; כִּנּוֹר וְעוּגָב; חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל) אך לצד הפיתוח המואץ במישור הזה, זוהי חברה שרצה במהירות אל פי התהום מבחינה אנושית ומוסרית: "החברה הקיינית נמצאת בתהליך מואץ של הידרדרות, המוביל בסופו של דבר לכישלון ולהרס עצמי. העיקרון המופיע כאן הוא: חברה המושתתת על הרעיון של מחיקת האחר גורמת בסופו של דבר למחיקת ערך האדם שבתוכה, והופכת חברה פונקציונאלית, שבה הפרט אינו כי אם מספר אנונימי חסר כל ערך עצמי. כשהטכנולוגיה בעלייה האנושיות בירידה".
ובחזרה לשיר בו פתחנו, חותם אריאל בפרשנות חז"ל לחיה הרביעית כמלכות רומי: "מְקֻבָּל שֶׁהָרְבִיעִית הִיא רוֹמִי מְקֻבָּל שֶׁרוֹמִי הִיא אֶדוֹם מַמָּשׁ כָּךְ אוֹ בְּאֹפֶן סִמְלִי יֵשׁ דֵּי הַרְבֵּה מֵרוֹמִי הַיּוֹם כָּל הַקּוֹלוֹסֵאוֹם הַכֹּל־עוֹלָמִי הַזֶּה עִם חַלּוֹנוֹת הַהֲצָצָה אֶל הַזִּירָה הַמְלֵאָה גְּלָדִיאָטוֹרִים שֶׁהֵם חַיּוֹת טֶרֶף וְדָם מֵצִיף אֶת תַּת־הַהַכָּרָה תַּחֲלִיף תַּחֲנוֹת תָּמִיר עֲרוּצִים תְּשׁוֹטֵט כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ בָּעוֹלָם תַּחְשֹׁב שֶׁאַתָּה מִחוּץ לְכָל זֶה לֹא נוֹגֵעַ לְךָ זֶה שָׁם אֲבָל בֵּינְתַיִם בְּעֶצֶם מַה שֶּׁקּוֹרֶה זֶה שֶׁאַתָּה עוֹד אֶחָד שֶׁיּוֹרֶה וְיוֹרֶה מִתְרַגֵּל לְחַסֵּל בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר חַיַּת טֶרֶף גְּלָדִיאָטוֹר".
רצחנותה של שושלת קין איננה מעידה רגעית כי אם ה"שיטה" בה המערכת הבלתי-אנושית והבלתי-מוסרית פועלת. כי כפי שאמר הרב אשכנזי: "כשהטכנולוגיה בעלייה האנושיות בירידה".
שלייתה של האנושות הטכנולוגית שמתיימרת ללדת בכוח פיתוחיה על-אדם, נהפכת על פניה ומחניקה את רוח האדם עד להמתתה. שושלת שת, ממנה מושתת העולם לאחר השחתתו, מהווה אלטרנטיבה לדקדנס התרבותי של שושלת קין. וכך אמר הרב אשכנזי:
"האדם הפרטי, כמו גם האנושות כולה, מכיל בתוכו את שני הכוחות הללו (=קין ושת), והוא ניצב בכל רגע בנקודת בחירה. האם קין שבתוכו הוא שינצח, או אולי דווקא ידו של שת הפנימי, קול המוסר והמצפון, היא שתהיה על העליונה? האם האנושות תיתן לקין להוביל אותה לייצר פצצה אטומית להשמדת העולם, או שהיא תבחר בכל זאת בשת ובצאצאיו, שיראו לה את הדרך המוסרית המובילה כלפי מעלה, אל הרוחניות, אל המוסר, אל הקדושה וההתעלות?" נדמה לי שהשאלה הזאת היא שעומדת ביסוד רבים מהמאבקים הרעיונייים של ימינו.
מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר