א. זכור אב נמשך אחריך כמים
גם החזאים המומחים שבינינו לא ציפו למזג אוויר שכזה. ולא עוד, אלא שממש עם כניסת חג הסוכות החלו טיפות גשם לרדת ועננים כבדים כיסו את שמי מוסקבה. אולם אך נכנסנו אל הסוכה לאחר התפילה, והגשם הפסיק באופן מיידי.
לא צלחות מרק המתמלאות חזרה תוך כדי אכילה ולא מעבר בין שלוליות מים; הכל יבש ונעים - חג נפלא שזכינו השנה כאן במוסקבה, בחסדי שמים מרובים.
בערב שמיני עצרת, שלח לי הרב יצחק הכהן קוגן קטע וידיאו חדש שהתגלה לו: הוא עובר אצל הרבי בחג הסוכות בשנת תשמ"ח - שנת הקהל, הרבי קורא לו שוב ומצווה עליו: "לא לשכוח לברך יהודים בהקהל"! בשיחת טלפון מיד אחר כך, הוא מוסיף לי בהתרגשות, פרטים נוספים על מה שהיה.
וכמדי 'שלש רגלים', אני יוצא רגלית בשמיני עצרת בבוקר לתפילה בבית הכנסת 'בלשוי ברוניא'. כובדתי לגשת לעמוד ל'מוסף' הפותחת בתפילת 'גשם', והודיתי בלבי לקב"ה על החג הנפלא שעבר עלינו בסוכות היבשות במוסקבה, והקשבתי ברצינות ל'ברכת כהנים' מפי הרב קוגן, שעמד הפעם בגפו על הדוכן. ברכה שנשמעה השנה במיוחד - עם תוספת הכוח לברך, שקיבל מהרבי לשנה זו - שנת הקהל.
בדרך הארוכה חזור הביתה בשכונת 'מארינה רושצ'ה', החלו הטפטופים הראשונים של גשמי הברכה הנפלאים.
ב. חלמא טבא חזית
זה היה ביום ראשון לפני שבועיים. בבוקר נזכרתי לפתע מידיד טוב שעוד לא אמרתי לו תודה על עזרה מסוימת שהעניק לבן שלי. כתבתי, שלחתי, הוא הגיב בתודה משלו, ומיד אחר-כך הוא כותב לי: "אם תרצה לצחוק קצת, שמע סיפור קצר: הבת שלי סיפרה לנו אתמול, בשבת בסעודת היום, שבליל שבת היא חלמה עליך... על כך ששלחת אליי הודעה, שיש לך בעבורי מלגה מסוימת. היא גם ציינה את הסכום. היא כל-כך רוצה לטוס לרבי לסוכות, ולא הייתה לנו אפשרות כלכלית לעזור לה עם זה, כנראה שבעקבות כך היא חלמה את החלום. לא הייתי טורח לספר לך, לולי אתה כותב לי בדיוק עכשיו הודעה"...
"מה הסכום שהיא ראתה בחלום?" אני מיד שואל כתגובה, הוא עונה ומוסיף "חלמא טבא חזית" - איחול לחולם חלום, שהחלום יתממש רק לטובה.
מיד אני נזכר ועונה לו: "אני מזכיר לך, שאם תשלח את המסמכים שאני מחכה להם, תוכל לקבל תקציב שמוכן בעבורך". מדובר בסכום כסף מקרן עזרה שאותו ידיד היה זכאי לקבל לפני תקופה, אך עדיין לא קיבלו, היות ולא הגיש את הטפסים המלאים.
"הזכר לי בבקשה שוב, אילו מסמכים לשלוח, ואגב - מה גובה הסכום?" אני בודק וכותב לו, ומתברר כי הסכום הוא בדיוק פי שניים ממה שהבת ראתה בחלום!
אמש הוא כותב לי: "היום הבת חזרה ב"ה מהנסיעה לרבי, שמחה ומאושרת". ואז הוסיף: "האמת היא שביום שישי שלפני כן, כתבתי לרבי וביקשתי ברכה עבור הנסיעה שלה. בשבת היא חלמה את החלום שלה... לא חשבתי בכלל לשתף אותך בזה. אבל כאשר פתאום שלחת לי הודעה, שיתפתי אותך בזה, בלי לחלום שייצא מזה משהו"...
ג. זכר צדיק לברכה
ישנו לחן נפלא ומרגש על מילות התפילה מתוך ה'סליחות' בערב ראש השנה: "הזכירו לפניו, השמיעו לפניו, תורה ומעשים טובים של שוכני עפר. יזכור אהבתם ויחיה זרעם שלא תאבד שארית יעקב, שלא תאבד שארית ישראל". ניגון המעורר זכותם של צדיקים שוכני עפר, אותו אני נוהג לשיר מדי יום למחרת שמחת תורה.
יום רביעי, כ"ד בתשרי, אני יושב לימינו של גרישא היקר, היושב כמלך בגדודו בראש השולחן הערוך והוא מקשיב בעיניים עצומות. הוא לא נזכר בניגון, אך כן נזכר במי שהיה רבות שר את זה.
מאז שאנו מכירים, מעל 20 שנה, אני מרותק לסיפורי ההיסטוריה של גרישא גרשוי, שמש בית הכנסת "מארינה רושצ'ה", המלא וגדוש במידע ופרטים ממה שקרא ושמע או בעצמו ראה. כיליד העיר ריבניץ שבמולדוביה, הוא זכה להכיר מקרוב את הצדיק המופלא רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצ"ל. גרישא ראה מקרוב את סבו משמש בקודש את הריבניצער רבי, ואף הוא היה נשלח לרבי על ידי אמו כדי לשחוט עוף ולעזור בבית. סיפורי מופתים מופלאים על הרבי שמע מאמו ומשפחתו, ומה שסיפרו בעיר בעת שזכו והצדיק גר בה, עד שעלה לארץ ישראל. אבי מורי שליט"א זכה להיות מהראשונים שבאו אליו בישראל ואף היה משלים לו מניין לתפילה.
מדי שנה, ביום זה כ"ד בתשרי, אני מכין סעודת הילולא לצדיק, גרישא מדליק נר נשמה, אומר קדיש בזמן התפילות, וכל כולו דבקות ברבו הצדיק מריבניץ. הוא לא שוכח להזמין מראש, לפחות את הרב שמואל קופרמן, רב בית חב"ד בשכונת צ'יסטי-פרודי, שאביו ר' ברוך ע"ה היה גם משמש בקודש אצל הריבניצער וכן את הרב יוסף וורזוב, יו"ר מערכת הכשרות של רוסיה, בעצמו יליד העיר צ'רנוביץ, העיר בה ביקר הרבניצער רבי והיו לו שם הרבה מקורבים.
ולתמונת השבוע שלי: תפילת הרב
למחרת שמחת תורה; לאחר יומיים רצופים של תפילות, הקפות, סעודות, התוועדויות וכמובן שיעורי התורה הקבועים, הלב מרומם, הנפש מוטענת ביותר, אך מטבע הדברים רוב הציבור מותש גופנית לאחר שבקושי הספיקו לישון מעט. למחרת בבוקר, אני מגיע באיחור קל לתפילת שחרית בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", ורואה כי אני לא היחיד שאיחרתי.
אבל המניין הקבוע החל את תפילתו בזמן, אל העמוד ניגש כש"ץ הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, לאחר שראה שאין מי שייגש או ידאג לכך.
חודש מלא וגדוש זכינו שחלף עלינו, וקשה להיפרד ולחזור בבת אחת לימות החול. האתרוג המהודר שלי עדיין על השולחן בסלון, ואני לא מסוגל ומוכן לוותר עליו כל כך מהר. לבי אף נחמץ לראות בפירוק הסוכה הגדולה, בה שהינו ברציפות בימות החג בשבת אחים גם יחד.
אבל יחד עם זאת, עבודה רבה וחורף גדוש לפנינו. הרב שליט"א לא מתמהמה ולא מחפש מנוחה. הוא מתייצב כחייל על משמרתו מוקדם בבוקר.
עמדתי בריחוק מה מהצד, שלפתי את הטלפון, וצילמתי את הרב שניגש כאמור ועומד כשליח ציבור, על רקע הבמה המיוחדת להקפות שהוקמה גם השנה לפני שמחת תורה, שעות מספר טרם יגיעו הפועלים ששכרתי מראש לפרק אותה, עד לבנייתה בירושלים - הבמה המיוחדת לשנת הקהל, כנאמר במשנה: "המלך היה קורא מתחילת אלה הדברים... על במה של עץ שהיו עושין בעזרה". אמן ואמן!
גוט שבת וחודש טוב!
שייע