אתמול היה היארצייט השני של השחקן יהודה בארקן שנפטר ממחלת הקורונה.
זכיתי לעשות אתו סרט וללמוד ממנו את חשיבות המצווה איך לשמח את הזולת. הולכים ברחוב עם יהודה בארקן הייתם חושבים שאתם הולכים ברחוב עם גיבור מלחמה מפורסם או ראש ממשלה אהוב. כולם זיהו אותו. כולם הגיבו בהתרגשות. כולם ביקשו להצטלם אתו. בכל פעם שאכלנו במסעדה יחד, הבעלים סירב לתת לו חשבון כאילו לומר "תודה יהודה לכל השמחה שנתת לנו".
אנשים אהבו אותו. הם רצו להיות קרובים אליו. להיות חלק מהאגדה, להיות חלק מישראל של תקופות מאושרות ותמימות יותר, בהן יהודה בארקן חייך את חיוכו המנצח ולימד את המדינה לצחוק - אנשים רצו להיות כל כך קרובים אליו עד שבסופו של דבר זה יעלה לו חייו - חיבוקו של מעריץ נלהב יתר על המידה שלא ידע שהוא נושא קורונה.
כשיהודה בא לנחם אותי כשישבתי שבעה על אמי, הוא אמר לי, "לא באתי להתאבל אתך, אלא לעודד אותך. איזו אם יהודייה רוצה לראות את בנה עצוב? תהיה שמח! ואז הוא התחיל לשיר. יהודה הרים את מבטו אל השם. עיניו נצצו כשדיבר דברי תורה. אם הוא לא היה שחקן, הוא היה מורה מעורר השראה או תלמיד חכם. הוא אמר שוב ושוב שהשם הציל אותו. בזמן שהוא התמודד עם פנים מאושרות לראיונות וכשדיבר עם אנשים, יהודה היה מוכוון לשמח אנשים, גם כשהוא סובל מבפנים. כמו שההצלחה והתהילה שלו היו גדולים, גם הכישלונות והבעיות שלו היו גדולים. היו תקופות שהוא היה על צמרת העולם, ופעמים שהוא נגע בתחתית. אבל כשהוא פגש אותך הוא חייך. הוא ניסה להצחיק אותך.
הוא הסתיר את צרותיו, והפך אותך למוקד תשומת ליבו, וגרם לך להרגיש כמו מלך. כשאמר "הכל לטובה", הוא התכוון לכך, לא בגלל שהיו לו חיים קלים, אלא בגלל שחלק ניכר מחייו חי על קצה הכאוס והייאוש. האם הופעתו תביא צחוק ודמעות? האם הסרט יצליח? האם הוא יוכל לשלם את החובות הכספיות שלו? האם הדו"ח הרפואי האחרון יביא לו חדשות רעות יותר? פעם אחר פעם, אמר, ריבונו של עולם הציל אותו מלהתמוטט מעל המצוק.
יהודה לא היה בריא בעשר השנים האחרונות לחייו. הוא לא זכר אם היו לו 8 צינטורים או יותר. היו לו בעיות עצבים ונשימה, לחץ דם גבוה, בעיות בכבד, וכאבים כמעט קבועים בידיו וברגליו, מה שהפך את ההליכה הפשוטה לעינוי. אבל הוא לא התלונן. "הכל לטובה," הוא אמר לי בפעם האחרונה שדיברנו, ממש לפני יום כיפור וחיבוק דוב שגמר אותו.
במילים אחרות, יהודה בארקן לא היה הזוכה המאושר שהתקשורת לפעמים אוהבת לתאר סלבריטאים. במקום זאת, הוא היה אלוף הסיבולת, רץ למרחקים ארוכים עם צליעה וקוץ ברגלו כדי לשמח אנשים - מנצח כנגד כל הסיכויים. "כשיהודי שמח, ה' שמח", הוא היה אומר. הביטוי "ברוך השם" היה תמיד שגור על שפתיו. מאז שהפך לבעל תשובה, הוא הודה לבוראו על הכל וקירב אינספור רחוקים אל התורה בסיפוריו, בדברי התורה שלו ובברכותיו. הוא התעקש להתפלל שחרית בבית הכנסת, ולשמוע תובנות חדשות בתורה לפני שהתחיל את יומו. מדי שבוע בדירתו הישנה ליד מרכז דיזנגוף הוא אירח שיעור בגמרא.
הוא לא רצה כסף עבור עבודתו בסרט "סיפורי מעשיות של רבי נחמן" אלא השתתף כדי להגדיל את שם ה'. הוא אהב את המדינה ואת ארץ ישראל, והתבטא בחריפות נגד מבזי היהדות והרודפים אחרי תרבויות ואמונות זרות, גם אם פירוש הדבר היה לנידוי מה"ברנז'ה" של תל אביב. כמו קהלת, הוא טעם תהילה ועושר ומיהר לספר למעריצות שעולם הסלבס הוא הבל הבלים, ושאושר אמיתי אפשר למצוא רק באהבתו של הקדוש ברוך הוא. יהי זכרו לברכה.