הפרשן והעיתונאי מתי טוכפלד מסכם את הטעויות וההצלחות של מערכת הבחירות המגיעה היום לסיומה, ולדבריו מה שלא הצליחו לעשות מנהיגי הציבור הערבי ומנהיגי השמאל כשניסו להעיר את ההצבעה הערבית, הצליחה לעשות ככל הנראה הבהלה מהצלחתו של איתמר בן גביר.
את הדברים אודות הטעויות וההצלחות של מערכת הבחירות פותח טוכפלד בהתייחסות לקמפיין הליכוד שלהערכתו התאפיין בלא מעט שאננות ותחושה של צמרת המפלגה שעלה בידי נתניהו לעורר את השטח בכנסים רבים, במסעותיו ב'ביביבא' ובסרטונים שהפיץ. "על כך נתניהו שם את כל יהבו ולא בטוח שהדבר הזה הצליח".
על הביקורת שהוטחה בקמפיין הליכוד על משאית ה'ביביבא' שנראית הייתה כאקווריום מנותק המפריד בין נתניהו לתומכיו, סבור טוכפלד כי הדברים אינם משמעותיים ואינם מעניינים כי מטרתו של נתניהו בקמפיין זה הייתה אחרת. "המטרה הייתה להגיע לבתים של האנשים וליצור תכונה ובאזז. המקומות אותרו בקפידה כמקומות שהם מעוזי ליכוד עם אחוזי הצבעה נמוכים. מדובר באנשים שמעריצים את נתניהו ולא מעניין אותם אם הוא מגיע באקווריום או לא. עצם זה שהוא עבר אצלם מתחת הבית מעיר אותם".
אם אכן מדובר במעריצי נתניהו, מדוע הדבר לא בא לידי ביטוי באחוזי ההצבעה במערכות הבחירות הקודמות? על כך, אומר טוכפלד, התשובה לא ממש ברורה. יתכן והסיבה לכך הייתה תחושת ביטחון שנתניהו יציב וחזק ולא ניתן להורידו מכסאו. האם הקדנציה האחרונה הוכיחה שלא לעולם חוסן וללא מצביעים גם נתניהו עלול לאבד את השלטון? את זאת נדע רק בתום יום הבחירות.
טוכפלד מציין בדבריו כי למערכות גיוס המצביעים המתקדמות והעדכניות נוספו גם מה שהוא מגדיר כשיטות משנות השמונים, כלומר כלי רכב עם רמקולים שקוראים לאנשים לצאת להצביע. זאת מתוך התחושה וההערכה שאין צורך בהעברת מצביעים מגוש לגוש אלא די בהוצאת המצביעים מהבתים אל הקלפיות.
בהתייחס ל"מאבקי הקשית" בגוש נתניהו, אומר טוכפלד כי הפעם נראה שמפלגות הימין הקטנות יותר הגיעו ערוכות למופעי ה"קשית" והתמודדו איתה בהצלחה. "בפעמים הקודמות כשנתניהו שולף את הקשית יומיים שלושה לפני הבחירות כדי שהליכוד יהיה גדול ככל הניתן, מפלגות הימין היו חסרות אונים מול התופעה למרות שידעו שהיא תתתרחש. זה היה גם אצל בנט בראשות המפלגות השונות, כך גם כששקד עמדה בראש ימינה וגם בצלאל סמוטריץ' שכזכור התקשר לנתניהו ביום הבחירות ואמר לו 'אתה גומר אותנו'. הפעם ההתמודדות שונה לגמרי. הם באו ערוכים לגמרי והיה להם מענה לכך".
על ההתמודדות הזו עם ניסיונות נתניהו לדלות קולות מהמפלגה שמימין לו, מרחיב טוכפלד ומציין כי במפלגת הציונות הדתית "ידעו שהדרך הרגילה של נתניהו לגמור את מפלגות הימין היא לחבק אותם ולהגיד שמובטחת להם שותפות בממשלה. מה שהם עשו היה שהם יצרו חיץ בינם לבינו והעבירו מסרים, בעיקר בן גביר, שמדור בחיבוק מזויף ושנתניהו מתכוון לזרוק אותם וללכת לבני גנץ". טוכפלד מציין כי על מנת לשמור על כבודו של נתניהו עצמו מתמקד בן גביר ביועצי נתניהו ומציג אותם כמי שאחראים לכוונות לזרוק את מפלגתו אל מחוץ לקואליציה ולהכניס במקומה את מפלגתו של בני גנץ. "בכך הוא משתחרר מהלפיתה של נתניהו ומעביר מסר שלא בטוח שיהיו שותפים".
עוד מעריך טוכפלד כי גם הדרישה של בן גביר לקבל לידיו את תיק ביטחון הפנים נועד להביא את אנשי נתניהו לדחות את הדרישה ובכך יוכח לכאורה שאין בכוונת נתניהו לכלול את מפלגתו בממשלה הבאה. מהלכים אלה אכן הוכיחו את עצמם והעצימו את כוחה של 'הציונות הדתית', אלא שיתכן והתעצמות זו תהיה גם בעוכריו של מחנה הימין: "הבעיה היא שהסקרים האחרונים מלמדים שמגמת הגידול של עצמה יהודית נמשכת והליכוד יורד. כך היה בסקרים האחרונים של יום שישי, וכתוצאה מכך בן גביר, שהיה הדמון של גוש השמאל והמפלגות הערביות, עולה וכשהוא עולה זה מעורר את הצד השני".
בשל כך, הוא אומר ההתעוררות ברחוב ערבי משמעותית מאוד. "השמאל מגיע גם כך בשיעורים גדולים לקלפיות, אבל הבעיה הייתה במגזר הערבי שרץ בשלושה ראשים שונים, מה שהגביר את הייאוש ותחושת חוסר אונים ולכן הייתה כוונה להישאר בבית. הסקרים הראו אדישות של 40 אחוזי השתתפות, אבל בימים האחרונים התחושה היא שיש התעוררות גדולה שיכולה להגיע ללמעלה מחמישים אחוזים. כנראה שזה נגרם מהבהלה הערבית מהתחזקות מבן גביר".
"כל האמירות האחרות לא הוציאו את המצביעים הערבים, המנהיגים לא הוציאו אותם כי הכעס הוא עליהם, גם ביקור לפיד בנצרת או מר"צ בכפר קאסם לא עוררו אותם, ולכן ההערכה היא שהטיפוס של בן גביר וההצלחה שלו היא שמוציאה אותם לקלפיות", אומר טוכפלד ומוסיף כי "אם זה המצב יכול להיות ששלוש המפלגות הערביות יעברו את אחוז החסימה ואז הסיכוי לימין להגיע ליותר משישים מנדטים יורד דרמטית. משום כך יש לחץ בגוש הימין".
בהתייחס למאבק על התמודדותה או פרישתה של איילת שקד, סבור טוכפלד כי "האסטרטגיה כלפי שקד נבעה מהבטן. כשהיא הודיעה שהיא מתמודדת נטיית הלב הראשונה הייתה להוריד אותה כמי שלא עוברת את אחוז החסימה בכל סקר. בשלב מסוים כשבדקו מי מצביע לה התוצאות לא היו מובהקות. מספר הקולות שהיא שורפת מתחלק בין ימין לשמאל בשיעור לא מובהק, ולכן לא ברור שפירוק המפלגה בהצעת תפקידים לבכירים, מה ששקלו בליכוד, יתרום לגוש הימין כי חלק מהקולות שלה הולכים ללפיד וגנץ. משום כך ההחלטה הייתה להתעלם ממנה ולתת לה לפרוש לבד, מה שלא קרה", אומר טוכפלד הסבור כי זו הסיבה שבימים האחרונים התעלם נתניהו במופגן משקד ולשאלות אודותיה השיב בתשובות לאקוניות כ'שתעשה מה שהיא רוצה'.
עם זאת להערכתו במידה ואכן הימין לא יגיע ל-61 מנדטים חיצי ההאשמה יופנו כלפיה כמי ששוב שרפה קולות. על האסטרטגיה של שקד עצמה סבור טוכפלד כי זו "הייתה שגויה מהיסוד כשבנתה על כך שנתניהו יקרא להצביע לה אם יראה שהיא לא פורשת. זה היה שגוי מהיסוד כי הסיכוי שנתניהו יקרא להצביע לשקד היה אפסי מלכתחילה".