הקרב והמלחמה

ההיסטוריון ואיש ההגות הבריטי תומס קרלייל קבע פעם שההיסטוריה הינה ביוגרפיה של כמה אנשים דגולים.

לא הייתי מרחיק לכת ביישומה של הגדרה זו, ואולם בהתייחס למדינת ישראל, פרק עבה מאוד מההיסטוריה שלה הינה אף הביוגרפיה של מר בנימין נתניהו.

חלק גדול כבר נכתב. חלק אחר עוד אמור – אולי - להיכתב. והשאלה הינה, האם סבב הבחירות ואשר אנו מגיעים לסיומו ביום שלישי הבא הינו סיומו של פרק ותחילתו של פרק אצל אותו "סיפור חיים" , או שמא, סופו של הספר. סופה של הביוגרפיה.

האתגר הפוליטי העכשווי אינו פשוט. "אני ואפסי עוד" הינו "הימנונם של הימין והשמאל. מחנה הימין – כך חשבנו – הינו מגובש ונכון לצאת למערכה של יום שלישי הבא, ולאחריה – ניסיון להקים ממשלה ימנית יציבה ואשר תחזיק מעמד יותר מששה חודשים. קיווינו ועודנו מקווים – או חולמים – לממשלה שתכהן ארבע שנים. האם נשאר בחזקת החלום?

צא ולמד. עוד טרם נכנסה ספינת "הקואליציה הימנית" לחוף מבטחים וניצני המחלוקות הפנימיות גועשים. איני יורד לשורש הבנתו של האיש החכם ביותר בפוליטיקה הישראלית, אדם מנוסה, מי שרבים מאיתנו מבקשים לראותו שב ללשכת ראש הממשלה. חשיבתו הינה כי אגודת ישראל, ש"ס והציונות הדתית הן תעודת הביטוח של קואליציה ימנית ארוכת טווח. האומנם?

אז נכון. מר בצלאל סמוטריץ התנצל על שאמר על מר נתניהו. אבל האם מדובר בטעות שבמחשבה? האם שגה מר סמוטריץ בעובדות? במהות או רק בפרסומם של דברים על ידי אחר? האם אכן האשמה הינה נכונה? האם ניהל מר נתניהו משא ומתן עם מפלגה ערבית כל שהיא?

ומה על אותן קלטות ואשר נחשפו אתמול מ"כור מחצבתו" של ח"כ בן גביר ואשר אינן מחמיאות – בלשון המעטה - למר נתניהו? ומדוע ביקש יושב ראש תנועת "הליכוד" שלא להצטלם עם יושב ראש "עוצמה יהודית" כאשר שניהם בקרו בכפר חב"ד במהלך ההקפות השניות?

ומה על המחלוקות הניבטות מאצל הציונות הדתית עצמה? זה אך שמענו כי שני חלקיה העיקריים יחגגו לאחר הבחירות כל פלג בפני עצמו . שהלא מר סמוטריץ, טוען להיותו ראש המפלגה. אך מר בן גביר טוען שמספר המצביעים הינו עשרת מונים רב מאלה המצביעים בשל מר סמוטריץ. שבעצם ה"ביחד" הלזה אין בו ממשות. והמחלוקות הפנימיות מערערות על איחודה של מפלגה. והאם יש ספק על היווצרותה של מחלוקת בין האדונים בן גביר וסמוטריץ בשאלת חלוקת התיקים באם יבקש הימין להרכיב ממשלה? ומה על לחצה של ממשלת ארצות הברית? באם עמדתה זו תזמין רבים מיושבי הקואליציה לחשוב כי עדיפה השותפות עם ארצות הברית על פי בן גביר? כך שיקשה על מר נתניהו למנות את מר בן גביר לתפקיד שר? ואולי בשל כך, אף להקים ממשלה?

במילים אחרות, עוד טרם יום הבחירות בועות המחלוקות כבר גועשות.

לאחר פרסום הקלטות ואשר בם נשמעה דעתו של מר סמוטריץ על מר נתניהו, סלח האחרון לראשון על "דברי הבלע" . ועוד ביקש מר נתניהו מחבריו מגוש הימין "לא לירות לתוך הנגמש". האומנם? ומה עושה הליכוד? יורה ללא הפסקה. יותר על איילת שקד מאשר על לפיד. יותר על הבית היהודי מאשר על בני גנץ.

כמובן. מחר, באם ייכשל הימין, "ידעו" אשר על הליכוד להאשים את הבית היהודי בשריפת קולות. אבל יעידו פרקי ההיסטוריה שייכתבו מחר, ההאשמה זו הינה חסרת שחר. מי ששורף את הקולות של הבית היהודי זה הליכוד. מי שגורם לאיבוד קולות הינו הליכוד הנלחם בבית היהודי, אותו ליכוד שחברין עוורים לעובדה שאם הבית היהודי יפרוש יהיו מבין מצביעיו שיטו ל"מחנה הממלכתי", המעדיפים את בני גנץ על פני בנימין נתניהו.

נכון, מר נתניהו כביכול מאשים את הגברת שקד בשל שיתופה של מפלגה ערבית בממשלה. יבואו דבריו של מר סמוטריץ ויעידו. "נאה דורש ולא נאה מקיים".

קשה על מאיתנו קריאת המפה הפוליטית על ידי בחירי הליכוד. הבוחשים בקדרה שם או שאינם מבינים או שאינם רוצים להבין כי היציבות של הימין בשלטון תלויה בבית היהודי, לא במפלגה שהינה קואליציה בתוך קואליציה. אנו רואים את קרב החורמה שמנהל הליכוד נגד איילת שקד. ייתכן והם ינצחו בקרב אבל הם יפסידו במלחמה. כי הם - בניגוד לאזהרתו של מר נתניהו - יורים לתוך הנגמש.

גם אם תקום ממשלה ללא הבית היהודי, כי הסקרים מאתגרים את זו התנועה, מי שחושב שממשלה ימנית תחזיק מעמד מקיים נבואתו של הנביא ישעיה הנביא "הזים שכבים אוהבי לנום". ואז האם אותן פרשנויות המרחשות המעידות "נחש ינחש איש אשר כמונו" ויודעות להצביע על ניסיון לגשר בין הליכוד לבין "המחנה הממלכתי" יהא בם ממש? קשה לדעת. חוששני שיותר סביר להניח שיפרוץ מרד בליכוד. שהמחנה הימני יידרש לשנים של התאוששות. שהימין יאבד את המנהיג שהוביל את מדינת ישראל להישגים חסרי תקדים כי כשל בניווט הספינה הפוליטית.

מר נתניהו הינו אף עילוי בתחום הכלכלה, ומכיר הוא היטב את המונח הכלכלי safety net. הבית היהודי אמור היה לשמש – ועודו יכול לשמש כsafety net של ממשלת ימין. נמצאנו למדים כי הפער בין ימין ושמאל, בין ביבי ובין לפיד, בין אותו שיודע ומבין ובין אותו האומר שהוא יודע או מבין הינו כחוט השערה. ומר נתניהו "ירה לתוך הנגמש". ולמרות הקרב, למרות השנאה האישית הכל כך מיותרת, הבית היהודי לא ייכזב.

את הבוחר אני מזמין לא להטות לב לסקרים אלא לרחשי ליבו. אם ימין ימין ואם שמאל שמאל. רחשי ליבי אומרים "בית יהודי".

אם מחר יהיה מר לפיד ראש הממשלה, אל תאשימו את איילת שקד. אל תתרצו את ההפגזה של הליכוד בממשלה שהייתה. תזכרו את חשיפתו של מר סמוטריץ. היו כנים כלפי עצמכם, כאמרתו של הרמב"ם "עשה אמת מפני שהיא אמת, וסוף הטובה לבוא". שנים מאוחר יותר, קבע גדול סופריה של אנגליה, בזו הלשון To thou own self be true. The rest will follow like night the day”. . איילת לא הייתה אמורה לפרוש על מנת להציל את הימין. מר נתניהו אמור היה להפסיק ללחוץ על הקנה כלפי הבית היהודי. כן, על מנת להציל את הימין.

מי ישלם את המחיר? בסופו של יום? מר בנימין נתניהו. וחבל.

לא מאוחר להפסיק את ההשתוללות הלזו. ביבי נדרש לאיילת הרבה יותר מאשר איילת נדרשת לביבי.