בימים אלה מופץ הסרט 'המשפט' הבוחן את התנהלות פרקליטות המדינה ומערכת המשפט בתיק 4000 נגד ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, ומכנס את הליקויים המרכזיים בהתנהלות זו שנראית כמגמה למניעת המשך שלטונו של נתניהו דרך מערכת המשפט לאחר שהמערכת הדמוקרטית לא הניבה את התוצאה הזו.
בראיון לערוץ 7 מספר אחד מיוצרי הסרט, גלעד (גילי) גולדשמידט, על יצירת הסרט ומה שעומד מאחוריו ובראשית נשאל גולדשמידט על הבחירה להתמקד דווקא בתיק 4000, והוא מסביר כי "ראשית, זה האישום החמור ביותר, אישום השוחד. בנוסף, זה התיק המרכזי שנדון עד כה בבית המשפט. הייתה אמנם כניסה לתיק אלף אבל תיק 4000 הוא העיקרי. בנוסף, יש השערה שללא סעיף שוחד לא היו קיימים שאר התיקים".
במרוצתו מונה הסרט בזו אחר זו את התקלות שמלוות את התנהלות פרקליטות המדינה בתיק מתוך מה שנראה כמגמה להפליל את נתניהו בכל דרך. לשאלתנו בהי בעיניו התקלה החמורה ביותר המתבררת במהלך המשפט, אומר גולדשמידט כי גם אם אינו יכול לקבוע מה הכי חמור, הרי שההתנהלות שמתבררת כבעייתית באופן הכי מובהק היא סיפור ההדלפות מתוככי החקירה של חומרים שהיו אך ורק בידי התביעה.
בהקשר זה הוא מזכיר את חקירת ליאורה גלט ברקוביץ' שהדליפה, נחשפה, נחקרה, נשפטה והודחה מתפקידה. לעומת זאת במקרה נתניהו מדובר בחומרים שלא היו בידי ההגנה והדלפתם המגמתית נותנת יותר מתחושה שבמקביל למשפט האמתי ניהלה הפרקליטות גם משפט ציבורי דרך אותן הדלפות לגורמי תקשורת.
האם ניתן היה לאתר את האדם שאחראי לאותן הדלפות? גולדשמידט סבור שלפחות היה ניתן להשקיע מאמצים של ממש בגילויו, בעיקר לנוכח סכומי העתק שהושקעו במשפט עצמו. הוא מזכיר כי המציאות שמתבררת מהתנהלות הפרקליטות מכתימה את הפרקליטות עצמה ומשום כך חקירת ההדלפה המגמתית אמורה הייתה להיות בראש ובראשונה אינטרס של הפרקליטות עצמה. חומרת עברת ההדלפות, מסביר גולדשמידט, היא בהיותה עברה שלא ניתן לתרץ ולהסביר אותה גם לא בתואנות דחוקות. "אי אפשר לטאטא ולהסתיר אותה. אין שום טיעון שיכול להגן על כך". הוא מציין כי דמות עלומת שם בכירה בפרקליטות אומרת בסרט כי היא אינה מבינה איך קורה שלא כל דיון בפרקליטות נפתח בשאלה אם נתפסו המדליפים ומה נעשה כדי לאתר אותם.
בסרט מופיעות דמויות משמעותיות מעולם המשפט, רובן מדגישות כי אין להן כל הסכמה פוליטית עם נתניהו, אך תחושת העוול שנעשה מביאה אותם להתבטא באופן נחרץ נגד המערכת. גולדשמידט מספר כי לא היה קשה לגייס אותם להופעה בסרט. בעיניו מייחדת את אותה קבוצת מרואיינים היושרה והאומץ שבהם. "הרצון שאנשים יתמודדו עם הקשיים שהסיפור מעלה, לא נועד לשרת צד פוליטי מסוים אלא את חיינו במדינה הזו, ולכן אני מעריך אותם, את היושרה ואת האומץ לצאת נגד המיינסטרים והמילייה שלהם שירים מולם גבה על דבריהם".
מרואייני הסרט מקפידים להדגיש שאינם מקבלים את הטענה לתפירת תיק נגד נתניהו, אך הם בהחלט סבורים שהאישים שעומדים מאחורי התביעה היו משוכנעים באמת שעליהם להציל את המדינה מנתניהו. גולדשמידט מסביר כי המנעד של הפרשנות למונח תפירת התיקים נפרש מקנוניה ומזימה הכוללת זיוף מסמכים וכיוצא באלה ועד מוטיבציה לקידום התיק מתוך מניעים שאינם נקיים במאה אחוזים. במקרה זה "רוב אנשי המערכת חשבו שנתניהו הוא סכנה כמו שבן דרור ימיני אומר על מה שחשב מנדלבליט". אנשי הפרקליטות שמתראיינים לסרט מקפידים לספר כי להם לא מוכרת מציאות כזו של תפירת תיקים והם עצמם לא היו מעורבים במהלכים מעין אלה.
אחת הטענות העולות בסרט מפי אחת מהמשפטנים המתראיינים בו היא שהפרקליטות לא האמינה שמשפט נתניהו יימשך עד סופו וקיוותה שעל מנת שלא להסתבך יעדיף נתניהו לבחור בעסקת טיעון שאולי תביא להדחתו, מה שלא קרה. גולדשמידט מציין כי כמי שאינו איש פרקליטות הוא אינו יכול להעיד על כך, אך הדוברים הטוענים זאת מכירים היטב את האנשים הפועלים בפרקליטות ואת סביבת העבודה שם, ומתוך כך הם אומרים את הדברים.
כעת, הוא אומר, אין מנגנון שיבחן את מהלכי הפרקליטות, ישאל שאלות וידרוש תשובות על החלטות שמתקבלות, ומשום כך תפקיד זה אמור היה להיות נתון בידי התקשורת, אך זו מגיעה מפוזיציה של מאבק בנתניהו ואינה שואלת את השאלות הנדרשות לנכוח התהיות שמתגלות בבחינת מהלכי המשפט.
אחד ממרואייני הסרט, ד"ר יהודה יפרח, משנה את עמדתו לגבי המשפט במהלך יצירת הסרט. בתחילה הוא סבור שהפרקליטות ניסתה והצליחה ללכוד את נתניהו, אך שנה לאחר מכן הוא מספר על תחושה של סזון נגד נתניהו. "מדובר באדם עם הרבה יושרה", אומר גולדשמידט. "הוא כתב כתבה מאוד נרחבת אחרי שצלל לנבכי תיק 4000 וטען בתחילה שיש קייס, גם אם הוא לא מתלהב מהכול. לאחר שנה הוא אומר שככל שהתקדם המשפט התברר שהפרקליטות ידעה שאין לה יכולת לאכן את פגישת ההנחיה (של נתניהו את פילבר, ובה לכאורה הורה נתניהו לפילבר לנקוט בצעדים לטובת אלוביץ') כי זה לא מסתדר פיזית, ואחרי עדות סעדה בעיתונות הוא הגיע למסקנה שמדובר בהתנהלות מאוד בעייתית".
עוד שאלנו את גולדשמידט אם להערכתו יש סיכוי שהסרט יביא להקשבה של קהל חדש לנתונים הללו, או ששוב תומכי נתניהו ינופפו בסרט ומתנגדיו לא יטרחו לראות אותו?
"אני יכול להתפלל לזה. עשיתי את הסרט במגמה שזה יקרה. כשעושים סרטים מהסגנון הזה הקריינות אומרת מה יגידו המרואיינים ואחרי דבריהם היא גם נותנת סיכום, מעין האכלה בכפית לצופה, ואני לא רוצה את זה", הוא אומר בתקווה שהסרט יתקבל כמציג נתונים ועובדות למחשבה, אך עם זאת הוא מספר כי מהתגובות שמגיעות אליו נראה כי מעט אנשים יצליחו להשתחרר מהפוזיציה ויצליחו לשפוט את העניין באופן נקי", ובכל זאת הוא סבור ש"כל מי שיש בו יושרה יוכל למצוא ענין בסרט".
בסיומו של הסרט נכתב כי אלשייך, שי ניצן ואחרים שמוזכרים בו סירבו להתראיין. על כך אומר גולדשמידט כי הוא עצמו דיבר אישית עם שי ניצן ש"אמר שהוא לא מתראיין על תיק שמתנהל בבית המשפט. אני יכול לכבד את העמדה הזו והיא לגיטימית. עם האחרים לא אני שוחחתי ולכן אני לא יכול לומר מה הסיבה לכך".