התחלה// נולד באורוגוואי שבדרום אמריקה. ההורים היו ניצולי שואה שנפגשו בארץ ולאחר כמה שנים ירדו לאורוגוואי, שאליה נסעו לא מעט קרובי משפחה שניצלו גם הם מהשואה. "שם נולדנו אני ואחותי".
אבא// יחזקאל כהן ז"ל. נולד בהונגריה, איש חזק שהצליח לחזור מהתופת כדי לגלות שאשתו ושני ילדיו נרצחו. "הייתי בין היחידים שידעו את שמות הילדים. לפני שהלך לעולמו, בגיל 96, ביקש ממני שבהספד אדבר על הילדים שלו ואף נרשום את שמותיהם על המצבה".
אמא// שרה כהן ז"ל. עברה את אושוויץ והצליחה למצוא את בעלה, ששרד אף הוא. השניים הספיקו ללדת ילדה, אך זמן קצר לאחר מכן הוא נרצח בסרביה על ידי אנטישמים מקומיים. "היא הגיעה לארץ עם תינוקת, שם פגשה את אבא שלי". השניים היו מושבניקים שגידלו בקר ואווזים ולאחר מכן הפכו לפרדסנים. "ידעו לעבוד קשה והיו אנשי חסד". בגיל מבוגר יותר עברו לבני ברק.
עולים לארץ// כשהיה בן ארבע חזרה המשפחה ארצה. "אבא שמח שהצליח להביא לעולם דור חדש והחליט לחזור לישראל".
מושבניקים// בארץ התמקמה המשפחה במושב שפיר. "מושב שכולו ניצולי שואה יוצאי הונגריה וצ'כיה. בתור ילדים לא הצלחנו להבין מה שהם עברו, הייתה עלינו שכבת הגנה. היינו מעט מאוד ילדים במושב. בשכבה שלי הייתה רק ילדה אחת נוספת. סניף בני עקיבא הכיל רק שבעה ילדים בכל המושב".
בכיתה עם שר הביטחון// למד בבית הספר היסודי במושב, יחד עם השכנים מקיבוץ עין צורים, משואות יצחק ומרכז שפירא. "בני גנץ למד איתי בכיתה". אחרי כיתה ח' עבר ללמוד בישיבת השרון, ישיבה קטנה שהייתה אז בהרצליה. משם עבר ללמוד בישיבה גדולה במושב בית מאיר.
על מדים// אחרי פרק הלימודים בישיבות החרדיות, התגייס לצה"ל. "הציונות בבית הייתה חזקה כל השנים, עוד מחוץ לארץ. היה ברור שזה לא משנה אם אני נמצא בישיבה חרדית, אין שאלה לגבי הגיוס לצבא". הוא שובץ ברבנות הצבאית. "רציתי ללכת ליחידות קרביות יחד עם כולם, אבל אחרי שההורים איבדו כל כך הרבה, היה חשוב להם מאוד שאהיה בתפקיד שנתפס כפחות מסוכן".
החצי השני// ריקי לבית שטראוס. חבר משותף של שני זוגות ההורים סידר את המפגש, תוך כדי השירות הצבאי. "כשאני בן 19 והיא בת 18 מצאנו את עצמנו תחת החופה". הזוג הצעיר קבע את ביתו בעיר בני ברק עד תום השירות הצבאי, ולאחר שהתקבל לתפקיד ר"מ בישיבה הטכנולוגית כפר סיטרין עברו השניים להתגורר בסמיכות אליה.
מגדל זקן// בגיל 22 הפך להיות ר"מ מן המניין והופקד על הכנת כיתה י"א למבחני הבגרות. "בגלל שהרגשתי שאני עדיין ילד, התחלתי לגדל זקן ומאז לא הפסקתי. לכן הזקן שלי ארוך. לא הייתה לזה שום מטרה חוץ מאשר להיראות מבוגר. אחר כך כבר לא יכולתי להוריד אותו". בהמשך התקדם לתפקידי ניהול. במקביל למד קורסים אוניברסיטאיים בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי. אחרי שלוש שנים מונה לסגן מנהל הישיבה. "גם בתפקיד הזה הייתי אחד הצעירים בארץ".
חוזרים לדרום אמריקה// אחרי שש שנות עבודה בכפר סיטרין הוצע לו לצאת לשליחות ציונית־תורנית בברזיל. "מה יותר טוב מדרום אמריקאי שמבין ספרדית?". כך נסעה המשפחה לשלוש שנות שליחות בברזיל. "אני הייתי שליח בני עקיבא ותרבות תורנית ואשתי הייתה מורה בבית הספר".
בית ישראלי פתוח// "ברזיל הייתה מדינה עם אחוזי התבוללות גבוהים ביותר. מהר מאוד הבנו שהדרך היחידה שלנו לחבר את יהודי המקום לשורשים היא לשלוח כמה שיותר צעירים לארץ. בנינו תוכנית הכשרה ותוכניות אחרות כדי שיגיעו ארצה ויתחברו אליה. ניסינו לקרב אלינו כמה שיותר אנשים ולקשר אותם לארץ וליהדות בצורה כזאת או אחרת. הבית שלנו היה מאוד פתוח, עד כדי כך שכאשר שאלו את הילדים מה אבא שלהם עושה, הם לא ידעו לענות מרוב שהבית היה הומה אנשים בכל שעות היום".
פתרון לילד// אחרי שלוש שנות שליחות חזרה המשפחה ארצה. "באחד הימים ראיתי מודעה בעיתון: 'בית ילדים מחפש מנהל'. חשבתי שזה בית ילדים כמו בקיבוץ, אבל בכל זאת החלטנו לבוא לראות. מצאנו כאן 37 ילדים קטנים וחמודים. כששאלנו מי הילדים האלה, השיבו שאלו ילדים שאינם יכולים לחיות עם ההורים שלהם בגלל סיבות נוראיות. היינו בהלם. אבל זה היה רק ההלם הראשוני, אחרי שגילינו שרוב הילדים הם דור שני ושלישי לאותם מקרים. לא רצינו להיות הבייביסיטר גם של הדור הבא, לכן הצבנו שני תנאים: שאנחנו גרים יחד עם הילדים ושייתנו לנו לשנות את המטרות. אנחנו לא פתרון של הרווחה, אנחנו פתרון של הילד".
91 חתונות// מאז, כבר 33 שנים, הוא מנהל יחד עם רעייתו את בית הילדים אמונה ע"ש צבע אלעזרקי בנתניה. במהלך השנים עברו דרכו מאות ילדים. "יש לנו יותר מ־250 בוגרים. הובלנו לחופה כבר 91 ילדים, ויש לנו מהם מאות נכדים. המטרה שלנו היא שכל ילד שגדל כאן יהיה הורה מדהים לילד שלו. זה הבית שלנו".
24/7 עד מאה ועשרים// "הורות זה להיות שם בשבילם כל הזמן. אנחנו מעירים אותם בבוקר ומשכיבים אותם לישון, לוקחים אותם לרופא ומלווים אותם כשהם עולים לכיתה א', חוגגים בר מצווה ובת מצווה, כשהם מתגייסים – אנחנו איתם בכל הטקסים. כשילד שלנו מסיים מסלול בגולני או בגבעתי אנחנו מוציאים אוטובוס מלא ופותחים פריסה עם חמישים ילדים, כולם עם חולצות שהודפסו במיוחד לכבודו, וצועקים בטירוף. אחרי השחרור מממנים להם לימודים אקדמיים ואנחנו שם בשבילם גם כשהם מכירים את בן או בת הזוג המיועדים, מייצגים את הצד שלהם ומובילים אותם לחופה. אפילו מסייעים אחרי החתונה כשיש בעיות בשלום בית".
הראשונים להצביע// אחד הדגשים בחינוך של ילדי הכפר הוא על מימוש היכולות. "אנחנו הופכים עולמות עם מורים פרטיים ובנות שירות כדי שילד שלנו שמגיע לבית הספר יהיה הראשון שמצביע בכיתה. גילינו מחקרית שילד עם ריח טוב, מורים מתקרבים אליו יותר. אחת המורות התקשרה לברר באיזה שמפו התלמיד השתמש, כי זה עושה ריח טוב בכיתה. ילד שיש לו ריח טוב נחשב ילד מבית טוב, וזאת המטרה שלנו. כך הם מקבלים יחס של ילדים מבתים טובים ויגיעו בכל מהלך חייהם לתפקידים של אנשים מבתים טובים".
ילדים בקהילה// במהלך השנים כיהן כחבר ועדת שמיד שהקימו ראש הממשלה דאז אריאל שרון ושר הרווחה זבולון אורלב, שהייתה אחראית על קביעת דרכי התמודדות עם ילדים בסיכון ובמצוקה בישראל. "יש בארץ מספר גדול של ילדים בסיכון, קרוב ל־7,000 ילדים נמצאים בפנימיות. מהוועדה ההיא יצאו תוכניות חדשות כדי שהטיפול יתחיל בתוך הקהילה ולעשות הכול כדי שהילד לא יצטרך להגיע לבית ילדים".
בתים חדשים// בשנים האחרונות היה שותף בהקמת בית הילדים היהודי במוסקבה, וכן סייע להקמת מבנה חדש לבית הילדים שהופצץ בז'יטומיר שבאוקראינה וילדיו עלו ארצה. "הובלתי את הרעיון ואת תפיסת העולם. יחד עם אשתי כתבנו את התוכנית הראשונית להקמת בתי הילדים הללו".
הנחת// אלי (41), מנהל ישיבת ההסדר בקרני שומרון, נשוי לשושנה, מיילדת בבית החולים מעייני הישועה. הם הורים לחמישה ילדים ומתגוררים בנווה מנחם. אסתי ממט (40), מיילדת בבית החולים לניאדו, נשואה לדניאל, מהנדס באלביט. הם הורים לחמישה ילדים ומתגוררים בצופים. נעמי פרידמן (37), עורכת דין, נשואה לדובי, יזם. הם הורים לשלושה ילדים ומתגוררים בנתניה. אלחנן (30), טכנאי, נשוי לחיה, אחות טיפול נמרץ בבית החולים מאיר. הם הורים לשניים ומתגוררים בקדם. רוני (28), לומד עריכת דין באוניברסיטת רייכמן (לשעבר המרכז הבינתחומי הרצליה), נשוי לעדי, מטפלת בתנועה. בני הזוג מתגוררים בנתניה.
אם זה לא היה המסלול// "לא רואה את עצמי במסלול אחר".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "מכיוון שאין לי שכר הליכה לעבודה ואני גר בתוך העבודה כל חיי, אני קם עם מחלקי החלב והלחם ברבע לשש כדי לוודא שהכול מגיע. תפילת שחרית, בודק שהעסק מתחיל להתעורר ושהילדים מתארגנים כמו שצריך להליכה ל־27 בתי ספר שונים. לאחר מכן מתעסק בענייני היומיום. בבית הילדים יש 105 עובדים, וצריך לראות שלכולם טוב כי כך גם לילדים יהיה טוב. משם סיבוב למטבחים, למחסנים, למכבסות ולשאר האגפים. כשהילדים חוזרים מבתי הספר אחרי הצהריים אני מקבל את פניהם יחד עם הצוות".
פלייליסט// "לאונרד כהן, ישי ריבו ועברי לידר".
השבת שלי// "חדר אוכל ענקי עם כמעט 200 איש, מאוד שמח וחגיגי. התפיסה היא שבכל מעשה שאנחנו עושים, כך בעזרת ה' ייראה הבית של הילד שגדל כאן. כשאנחנו מסתכלים במראה אנחנו רואים את נוף מולדתנו. נוף מולדתם של הילדים הוא בית הילדים שהם גדלים בו".
דמויות מופת// הרב חיים דרוקמן. "בילדותי ראיתי אותו הרבה וראיתי איך שהבית שלו פתוח בפני כל אחד. אשתו גם הייתה הרופאה שלי".
מפחיד אותי// "ההצלחות הן בידיו של הקב"ה. בסוף כל יום אני שואל את עצמי אם עשיתי את הדברים הנכונים".
משאלה// "שהילדים יצליחו ויעזבו את מעגל המצוקה".
כשאהיה גדול// "להמשיך להיות עם הילדים עד מאה ועשרים".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***