יומיים לאחר הבחירות, כשתמה ספירת הקולות המתישה, התבררה התוצאה המרעישה: גוש הימין ממש קרוב ל־61 מנדטים, אבל חסר לו קול אחד. הקול של מנשה לאמשנה.
מי שלא מכיר את מנשה לאמשנה עלול לחשוב שכשמו כן הוא, ולא היא. למנשה לאמשנה דווקא מאוד משנה מה קורה פה, ויש לו אפילו דעות מוצקות כמעט לגבי כל דבר: ארץ ישראל השלמה (הוא בעד), כלכלה ריכוזית סוציאליסטית (הוא נגד), מדיניות חוץ וביטחון (הוא נץ מדיני), ואפילו הטקטיקה שבה מכבי חיפה צריכה לשחק מול בנפיקה (בעצם אין לו מושג מי זה בן־פיקה, והאם הוא קרוב משפחה של בן־גביר או שהוא בכלל מהצד של רם בן־ברק).
על פי דעותיו המוצקות אפשר היה להניח שהוא יבחר באחת ממפלגות גוש הימין, אבל מנשה לאמשנה לא פראייר: את הליכוד הוא לא אוהב כי ביבי תמיד הולך עם השמאל, לחרדים הוא בוודאי לא יצביע כי מה לו ולהם, וחוץ מזה הם עלולים להעדיף קואליציה עם גנץ שתשאיר באופוזיציה את סמוטריץ' ובן גביר, שגם בהם הוא לא בוחר כי הם קיצוניים שיסכלו כל אפשרות לממשלת אחדות עם גנץ. איילת שקד היא בהחלט אפשרות, וגם אביר קארה, הדר מוכתר והפיראטים, אבל לאף אחד מהם אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה, מה עוד שאי אפשר לדעת האם החבר'ה האלה ילכו לקואליציה עם ביבי, עם טיבי או יותר גרוע, עם גנץ, שהוא בחור נחמד בסך הכול אבל מוסר את יהודה ושומרון לאבו־מאזן ואת הכסף של המדינה לחברים שלו מהצבא. אם כי בניגוד לאחרים גנץ לא מסוגל ללכת לקואליציה עם גנץ, וזה יתרון גדול שאין למתחרים.
לכן, מנשה לאמשנה החליט שהפעם הוא לא הולך להצביע. זאת אומרת בסוף אולי הוא כן ילך וישים בקלפי פתק לבן לאות מחאה. או פתק של אביר קארה. או שקד. בסוף הרי כל האפשרויות האלה מובילות בדיוק לאותה תוצאה. אילו בנט היה מתמודד אז היה על מה לדבר, כי על בנט אפשר לסמוך. אבל בנט במצב נצור במבצרו ברעננה, אז אין למי להצביע. עדיף ללכת לים.
כל הפוליטיקאים אותו הדבר
החברים של מנשה לאמשנה עובדים קשה כדי לנסות לשכנע אותו להצביע למפלגה ימנית שבטוח תעבור. אבל מנשה, כבר אמרנו, לא פראייר.
"לא להצביע למפלגה ימנית יציבה זה בעצם לתת את הקול שלך למפלגה הכי שמאלנית", הם אומרים לו.
"לא אכפת לי", מקשה מנשה את עורפו, "שהפוליטיקאים ילמדו לא לזלזל בי".
"אז לפיד ימשיך להוביל אותנו לתהום".
"נו, אז ימשיך. כל הפוליטיקאים אותו הדבר, מה כבר ההבדל בינו ובין ביבי?"
"אתה באמת לא רואה הבדל ביניהם בתפיסת הביטחון? בניהול הכלכלה? ביחסי החוץ של המדינה?"
"בסדר, ממילא בעוד חצי שנה יהיו עוד פעם בחירות".
"אל"ף, בחצי שנה אפשר לעשות המון נזקים", משדלים החברים, "בי"ת, ראינו מה היה פה בשנה וחצי האחרונות וכמה קשה היה להגיע לבחירות. וגימ"ל, גדעון סער כבר הודיע שהוא הכין חוק שיאפשר לממשלה הנוכחית להמשיך עוד שנתיים בלי בחירות ובלי רוב בכנסת".
"אוי נו", אומר מנשה לאמשנה, "הוא סתם מדבר, אף אחד לא ייתן לזה לקרות".
"כמו שאף אחד לא נתן ללפיד לחתום על הסכם שערורייתי עם לבנון יומיים לפני הבחירות ובלי אישור של הכנסת?"
"די עם ההפחדות. גם על בנט אמרו שהוא ילך עם השמאל".
"והוא באמת הלך איתם".
"בגלל ביבי", מתעקש מנשה, "בסוף כולם אותו דבר – פעמיים בשנה הולכים לבחירות, פעמיים בשנה מזיזים את השעון ובסוף הכול נשאר בדיוק כמו שהיה".
"אתה רציני?" הם אומרים לו, "אין הבדל אם השמש שוקעת בחמש או בשמונה?"
"לא מאמין יותר לאף אחד", הוא מסכם את השיחה, "בכל מקרה הקול שלי לא ישנה שום דבר".
בסתר ליבו הוא מקווה שבעוד חצי שנה נחזור לשעון קיץ ויהיו עוד פעם בחירות, ואז בנט יחזור מגלות מבצרו ויילחם את מלחמותינו ויגאלנו מצרותינו ומבור גלותנו ויבנה בית הבחירה ויחיה מתים, אבל עד אז אין, פשוט אין למי להצביע.
עַם זה בסך הכול עַמות
בסופו של דבר מנשה לאמשנה לא הלך להצביע, או הלך ושם פתק של שקד, או של קארה, ואחרי שתמה ספירת הקולות התברר שלימין חסר בדיוק קול אחד כדי להגיע למנדט ה־61.
מאותו רגע החלו העניינים להתגלגל במהירות מסחררת. מפלגות הימין דרשו ספירה חוזרת, מפלגות השמאל דרשו לפסול את הימין ואביגדור ליברמן דרש באופן מיידי סמכויות כמו של פוטין. עוד באותו יום אישרה הממשלה את חוק סער שמקפיא את המצב הקיים למשך שנתיים לפחות, סגרה את ערוץ 14 והוציאה את האופוזיציה אל מחוץ לחוק. לשאלה איך הממשלה קובעת חוקים בלי להביא אותם לאישור הכנסת ענה לפיד שזה הכול בגלל שהאופוזיציה לא אחראית, וממילא כבר אין צורך בכנסת כי מעכשיו תהיה פה דיקטטורה כמו ביש עתיד.
עמותות משפטיות מהימין הגישו שאילתה דחופה ליועצת המשפטית לממשלה, שלאחר התייעצות קצרה עם סער הודיעה שכל עוד הימין לא חוזר לשלטון אין מניעה משפטית והכול בסדר. בצר להן פנו העמותות לבג"ץ שקבע שרק הממשלה נושאת באחריות, על כן אין הצדקה שהיא תבקש את אמון העם שלא רק שאינו נושא באחריות אלא שהוא עצמו נוהג בחוסר אחריות, עובדה שחצי ממנו בחר באופוזיציה חסרת האחריות. לטענת העותרים שמדובר בפגיעה חסרת תקדים בדמוקרטיה השיבו השופטים שדווקא יש לזה תקדים, הנה, הם הרי אישרו לממשלה ממש לא מזמן לחתום על ההסכם עם לבנון בלי לשאול את הכנסת, או את העם, שמכונה ככה בגלל שרוב האנשים בו הם עַמות.
"לא סביר, לא שפיר, לא מידתי ולא איכותי שאדם מהשוק יקבל זכות הכרעה כמו אנשים נעלים כמונו", פסקו השופטים והשיתו על העותרים 50,000 שקל הוצאות משפט ועשר שנות מאסר עם עבודת פרך, או הגליה, או שלילת אזרחות, או שלושתם או מה שיחליט איגוד מגדלי האתרוגים מייסודו של אמנון אברמוביץ'.
כך הגיע לסיומו המשבר הפוליטי החריף, הבחירות בוטלו ואזרחי ישראל לא היו צריכים יותר לקטר ששוב יש בחירות. אז אומנם האינפלציה המשיכה לדהור, יאיר לפיד חילק את הנכסים האסטרטגיים של ישראל לכל העולם ולאשתו, בני גנץ הקים בפועל מדינה פלשתינית ומרב מיכאלי השביתה את המשק למשך השבוע ואישרה להפעיל אותו רק בשבת, אבל מנשה לאמשנה המשיך כרגיל לכרסם דג מלוח וקיגל ולהתנצח עם החברים שלו, כלומר אלה שלא נשלחו עדיין למעצר מנהלי.
"אתם רואים", הוא פיהק, "אמרתי לכם שהקול שלי לא ישנה שום דבר".
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
*****************************************************************************