תורת הראי"ה קוק שרבים וטובים מאיתנו גדלו על ברכיה צועקת כולה אחדות. ברור שבשטח זה לא כל כך פשוט, עלינו להיות ריאליים. אם אי אפשר להשיג כעת אחדות בקרב העם כולו, אזי נפעל בשלב זה לפחות למען האיחוד של הציבור המחויב לתורה ומצוות. אבל במבחן התוצאה זה לא כל כך הולך לנו מאז קום המדינה. תפסת מרובה לא תפסת. אשר על כן לעת עתה מוטב לרכז מאמצים בקרב הכיפות הסרוגות. אך המציאות מוכיחה שגם זה לא בדיוק עובד, עלינו להבין שהגאולה באה קמעה קמעה: בינתיים נסתפק באחדות בקרב הציבור שגדל על ברכי תורת הרב קוק. דיינו. אלא שגם בקרב תלמידי הרב קוק ותלמידי תלמידיהם ישנם חילוקי דעות חריפים למדי כיצד מקדמים את חזון הגאולה בפועל, בתנאי שטח קשים, והמחלוקות הנוצרות מכך נותנות את אותותיהן בציבוריות הסרוגה כולה, בפרט בתקופת בחירות שגם בה אנחנו, באופן לא מפתיע, מתקשים לאחד כוחות. בשורה התחתונה: חזון ראשית צמיחת גאולתנו שאינו יכול להתקדם בלי כוח פוליטי מרוכז בכנסת ישראל נשאר בגדר של קריאה מרוממת רוח בבית המדרש.
ומה תופס בחוץ, מחוץ לבית המדרש, את מקומו של החזון שנשאר כלוא בין כותלי בית המדרש? חשיבה מסוג איפכא מסתברא. לא רק בשמאל, גם אצלנו יש מילייה, והנכס האינטלקטואלי המובהק במילייה הזה הוא היכולת של חשיבת איפכא מסתברא. בפרט בעלי IQ גבוה נקראים להתאמן בה. חשיבת איפכא מסתברא היא כבודנו האינטלקטואלי, לא נוותר עליה כל כך מהר. סימניה רבים ומגוונים, אך המכנה המשותף לכולם הוא היפוכו מצד לצד וניפוחו של פרט זה או אחר בסוגיה כלשהי על חשבון הראייה הכוללת שהיא פשטנית מדי לאניני הטעם של המילייה.
לפי הקולות העולים מהשטח, הלך רוח זה עלול להשפיע גם על הבחירות הנוכחיות. ישנו ציבור לא מבוטל של כיפות סרוגות שעלול לא להצביע לימין בכלל ולמפלגת הציונות הדתית בפרט. הם יעדיפו לזרוק את קולם לפח של איילת שקד (שנכון לעת כתיבת שורות אלה ממשיכה לרוץ) או בכלל להעביר אותו למחנה רק לא ביבי על ידי הצבעה לגנץ. וכל כך איפכא מסתברא למה? כי ביבי בעייתי. הוא נהנתן ודואג רק לעצמו. בדוק. בן גביר אומנם הצהיר שהוא כבר לא כהניסט, אבל לך תדע מה הוא באמת חושב. וסמוטריץ'? סמוטריץ' חרד"לי מדי, חבל. נשארו איילת שקד או גנץ. כל זה בתוספת של ניתוחים מפולפלים מה עשוי או עלול לקרות אחרי הבחירות, בקונסטלציה זו או אחרת: החרדים יעברו מפה לשם וגנץ יעבור משם לפה, ההוא יתפצל מההוא ועוד כהנה מחשבות רבות בלב כל איש ואיש. בקרב אנשי איפכא מסתברא הפרלמנט לוהט במיוחד. רק דבר אחד חסר בכל הסמטוכה: השכל הישר.
והשכל הישר אומר שמה שבאמת עומד על הפרק בבחירות שבפתח הוא הבחירה בין מדינה יהודית למדינת כל אזרחיה, שפירושה ביטול הציונות. לפי כל הסקרים רוב העם היהודי היושב בציון, ובפער ניכר, יצביע לימין ורק מיעוטו יצביע למרכז־שמאל (אשר כולל את גנץ וליברמן). בשנה האחרונה קיבלנו טעימה ממה שעלול לקרות אם מחנה הימין־דתיים לא יגיע ל־61 מנדטים. הפירוש המעשי הוא לגיטימציה יהודית־ציונית כביכול (כולל על ידי גנץ וליברמן) לממשלה ששולטת נגד רצון רוב העם היהודי. זוהי מדינת כל אזרחיה במלוא תפארתה.
אם התקדים המסוכן מהשנה שעברה יחזור על עצמו, אף אחד לא יוכל לומר שהוא לא ידע שזה מה שעלול לקרות. המצביעים הנוכחיים יודעים מה שהמצביעים לפני שנה וחצי לא ידעו: במרכז־שמאל שמכנה את עצמו עדיין ציוני יש לגיטימציה מלאה לתוצאה המעשית המובהקת ביותר של תפיסת מדינת כל אזרחיה: שלטון המיעוט היהודי על הרוב היהודי בעזרת הערבים. לא משנה מה יהיו הצהרותיהם של גנץ ולפיד, בפועל זה מה שעומד על הפרק: ביטול הציונות. אינני חושב שצריך להיות חסיד מושבע של הרב קוק כדי להתנגד לכך.
מחלת האיפכא מסתברא עלולה לגרום להצבעת איפכא מסתברא ולכך שמדינת ישראל תחזור על קיאה, והפעם בגדול. הנה הוזהרנו.
הכותב הוא מרצה בכיר באוניברסיטת אריאל וחבר במפלגת הציונות הדתית
***