מי צעק?
מי צעק?צילום: מתוך כריכת הספר

בספרם 'האיש שצעק סרק סרק' חושפים התחקירנים אבי זלינגר ורן שריר פרטים רבים ובלתי מוכרים סביב פרשת רצח רבין ומעלים לא מעט שאלות, אך מקפידים שלא להיתפס לתיאוריות הקונספירציה ואפילו רואים בתיאוריות הללו כאלה שנועדו להסיט את תשומת הלב מכישלון המערכת והאחריות של גורמים בכירים למהלכים שהובילו לרצח. שוחחנו איתם על הספר והעולה ממנו.

השניים מספרים כיצד נחשפו בפניהם עובדות רבות ומסמכים רבים ממקורות שונים הנוגעים לשב"כ, למשטרה ולגורמים נוספים מתוככי ארכיון המדינה, "מצאנו מכרה זהב של עובדות", הם אומרים וקובעים כי מדובר במסמכים, נתונים ועובדות שלא הגיעו לידיעת הציבור בישראל.

על איסוף החומרים מספר שריר כי שותפו, אבי זלינגר, עסק בחקר פרשת ילדי תימן ולתדהמת גילה תוך כדי עבודתו פרוטוקולים מדיוני וועדת שמגר שקיומם לא היה ידוע. בנוסף פנו השניים לחוקרים רבים מטעם עצמם שבחנו את הסוגיה וגם אלה נידבו להם מידע רב ומסמכים רבים כולל את תיק ההגנה במשפטו של יגאל עמיר. כמו כן התברר כי "מסקנות ועדת שמגר לא נמצאות בספריות האקדמיות שבהן עשינו את התחקיר".

בין הגילויים נחשף קשר לכאורי שמתברר והולך לאורכו של הספר, בין פרשת רצח רבין לפרשת ילדי תימן. בין השאר התגלה לשניים שדמות מסוימת העלתה חומר רב לרשת האינטרנט ואיש לא בדק אותה ואת מקורותיה. מחקר ובדיקה שלהם הניבו תוצאות לפיהן מדובר באיש התקשורת של הרב עוזי משולם. מתוך כך הלך והתברר הקשר ההדוק הקיים לכאורה בין שתי הפרשות.

"נפגשנו עם אנשי עוזי משולם והעלינו בפניהם את העובדה שראש הממשלה עשה עוול לרב משולם כשעצר אותו בניגוד להסכם. זה גרם לאנשי עוזי משולם להיפתח ולהתוודות בפנינו, מה שהביא להרבה גילויים בפרשה", אומר זליגר. שריר מוסיף: "הגרסה הרשמית מדברת על כך שעמיר הגיע כמפגע בודד ושלשב"כ לא ניתן היה לעלות על כך מראש ולכן לא מדובר בכשל מודיעיני, אבל כשהתחלנו לסקור את המסמכים שהגיעו לועדת שמגר גילינו דמויות מאוד חשודות שכאילו שיתפו פעולה עם יגאל עמיר ומעולם לא נחקרו. התברר שיגאל עמיר שיקר בפוליגרף כשנשאל אם מסר את כל השותפים שלו, כלומר שיש עוד שותפים שלא נחקרו ולא נתפסו. מאותה נקודה התחלנו לבחון לאיזה ארגונים היה חשבון דמים עם רבין. אחד מהם הוא חסידי עוזי משולם שנרדפו על ידי ממשלת רבין באותן שנים".

על פי ההערכה וההשערה שמציגים השניים בספרם מי שצעק 'סרק סרק' היה אותו איש תקשורת של אנשי הרב משולם שהיה ברמת סבירות גבוהה מאוד נוכח בזירת הרצח. "מאוד הפליא אותנו שועדת שמגר ישבה עם מאות צילומים ולא הגיעו לאיש הזה וכתבה שהיא לא מצליחה להגיע לזהותו של מי שצעק את הצעקה", אומר שריר. זלינגר מעיר כי "הדבר המוזר הוא שאפילו לא נעשה ניסיון לצייר קלסתרון של מי שצעק סרק סרק למרות שיש שוטרים ואנשים שהיו סמוכים לרכב שעליו נשען יגאל עמיר והם מספרים שיש אדם בגובה כמטר ושמונים שחום מאוד שמדבר עם יגאל עמיר וכנראה גם מסר לו משהו. זה מתמיה כי הדבר הראשון שהיו צריכים לעשות הוא לנסות למצוא מי האיש הזה".

צילום: ללא קרדיט
צילום: ללא קרדיט

"נציגתו של היועמ"ש שפיקחה על החקירות, רות דוד, רואים עקבות שלה כמי שחקרה את האנשים לגבי מי שצעק 'סרק סרק' אבל אין מאמץ לגייס את הציבור למצוא את האיש הזה וועדת שמגר אומרת שזו תעלומה סתומה בפנינו", אומר זלינגר ושריר מציין כי בסוגיה זו "היו חילופי האשמות בין השב"כ והמשטרה. המשטרה אמרה שזה היה איש שב"כ מבוגר שהכחיש שהוא זה שצעק כך, ועמי איילון כראש שב"כ טען שזה איש משטרה שצעק וגם הוא הכחיש. זו תעלומה שנמשכת עד היום. אנחנו טוענים שזה נשאר כך כי החליטו לא לחקור כי רצו למלט בכירים מפגיעה במוניטין בשם ובמעמד שלהם".

בספרם מתמקדים זלינגר ושריר בשלוש סוגיות מרכזיות, כשלי האבטחה בליל הרצח כאשר מתוך עשרים מאבטחים נותרו בשניות הירי רק שניים מהם, פרשת אבישי רביב ומעורבותו ברצח, והתנהלות הועדה שיותר מדי תהיות רומזות על כך שנועדה לכסות על אחריותם של בכירים.

על פרשת אבישי רביב ומעורבותו בשלבי טרום הרצח קובעים השניים כי לנוכח ההסתרה המגמתית "היום הציבור חי בבורות מאוד גדולה". זלינגר מציין כי "השב"כ מנסה לכאורה להסתיר את המרכזיות של אבישי רביב ואת העומק שבו הוא הפעיל את רביב. למעשה השב"כ זיהה אותו בגיל 17, גייס אותו אחרי הצבא, אחרי שהועף מתנועת כהנא. ברגעי הרצח היה אבישי רביב בהפגנת הימים שהתקיימה במרחק 500 מטרים מהכיכר. בעינינו תמוה ביותר שרצח רבין היה ביום השנה הרביעי להירצחו של הרב כהנא, ולא השב"כ ולא משפחת רבין ולא אנשי כהנא מזכירים זאת".

ואולי התאריכים מקריים, שהרי יגאל עמיר ניסה קודם לכן מספר פעמים לבצע את ההתנקשות, כך שהדברים היו תלויים רק בהזדמנות ולא בתאריך הקשור לרצח הרב כהנא? "יגאל עמיר ואחיו חיפשו שותפים לפעולות שלהם. מעבר לכך, אנחנו מעלים את השאלות. יתכן שזה מקרי, אבל למה לא חקרתם? למה המשטרה נסגרה מהר מאוד על זה שמדובר במפגע בודד ושאף אחד לא עזר לו. הרי יש אנשים שפעלו בצורה מאוד מוזרה בזירת האירוע. אם יש קרבת תאריכים ברורה כל כך למה הכיוון הזה לא נחקר עד היום?", שואל שריר.

בספרם לא עוסקים שריר וזלינגר בשאלות שעלו סביב אירוע הירי עצמו. אין בו דיון בשאלת עדי הראייה שטענו שרבין לא נפגע, בעדותו של יורם רובין, מאבטחו של רבין, שרבין דחף אותו אל הרכב, מה שלא מתיישב עם מצבו אחרי הירי וכיוצא באלה. השניים מסבירים כי על סוגיות אלה נכתבו לא מעט ספרים. הם, לעומת זאת, בחרו שלא לעסוק בכך על מנת שלא להיסחף אחר תיאוריות שונות שנראות ככאלה שתכליתן לפזר מסך עשן שירחיק את הדיון הציבורי בסוגיית מעורבותו של אבישי רביב בפרשה כולה.

"התחושה שיצאתי מקריאת כל החומרים היא שמישהו מנסה דרך מסמכי בית החולים למשוך את העיניים של מי שבוחן את הפרשה אל הרגע שאחרי הירי, ולא לדיון על מה שקרה לפני הירי, למשל השאלה איך יגאל עמיר עבר את שלוש מעגלי האבטחה". לשם כך מופיע בספר פירוט מדוקדק של השניות שלפני הירי בזירה עצמה כולל מיקומם ועיסוקיהם של המאבטחים והגורמים הרלוונטיים האחרים.

על מעורבותו של אבישי רביב מציינים שריר וזלינגר את עדותו של אפרים ברכה ז"ל, מי שהיה אז פקד שמונה על חקירתו של חגי עמיר וסיפר כי חגי אמר לו שרביב היה מעורב בהכנות ובתכנון הרצח אבל ביקש שלא להתערב ברצח עצמו.

כאמור, פרק נרחב בספר עוסק באבישי רביב ופעילות ההסתה, ההמרדה, האלימות ועוד שהוביל על מנת להבאיש את ריחם של תושבי חברון היהודים. כדי להבין את המניעים שהובילו לכך מציינים מחברי הספר את הרקע לכך, והוא מתחיל מיד לאחר טבח מערת המכפלה בידי ברוך גולדשטיין. לאחר הטבח ממשלת רבין שוקלת כיצד ניתן להגיב ולהוכיח לעולם שהדבר אינו עובר לסדר היום. מחליטים על הוצאת תנועת 'כך' אל מחוץ לחוק ועל שורת מעצרים מינהליים ובין השאר עולה הרעיון לפנות את הישוב היהודי בחברון. יעקב פרי, ראש השב"כ, מזהיר את רבין ממהלך זה וקובע שהוא יוביל לשפיכות דמים, התאבדויות וירי על חיילים ומציע במקום זאת לפנות את 11 הקראוונים של המאחז הלא חוקי בתל רומיידה. הרעיון נבדק על ידי יגאל פרסלר, יועץ ראש הממשלה, שהפיק דו"ח לפיו הפינוי בתל רומיידה יגרום לשפיכות דמים מלחמת אחים ונפילת הממשלה וחוסר יכולת ליישם את הסכם אוסלו. מתוך כך הממשלה מבינה שהיא חתמה על הסכם שכולל נסיגה שאותה היא לא תוכל לבצע.

"באופן מפתיע רואים איך אבישי רביב מועבר לקרית ארבע, לבנין של ברוך גולדשטיין, ומתחיל במאות פעולות פרובוקטיביות באזור קרית ארבע. הדברים מועברים לתקשורת בביפרים. מדובר במאות פגיעות בפלשתינים, בעיתונאים, בקטינים ועוד. אלה פעולות שמציירות את תושבי קרית ארבע כמסוכנים וגזעניים, כאלה שמונעים כל סיכוי לשלום בין יהודים לערבים. השב"כ מודע לכל הפעולות האלה, ולטענתנו הוא גם הוביל לכך. ברור לנו שרבין שהוא ראש ממשלה מאוד דקדקן שיודע כל מה שקורה אצלו בחצר, מודע לפעולות האלה. אף אחד לא עוצר את רביב וארגון אי"ל במשך שנה וחצי. הוא לא נעצר ובדיעבד לאחר הרצח מתברר שהיו שותפי סוד להפעלתו, אחת מהם היא פרקליטת המדינה דורית בייניש, וגם ראש אגף חקירות יוסי לוי. אנחנו יותר ממאמינים שהיה שם קשר לדרגים הפוליטיים הגבוהים ביותר. זו לא הייתה יוזמה מקומית של השב"כ. זו הייתה יוזמה של ממשלת רבין או של רבין עצמו", אומר שריר.

בהקשר זה מוזכר שתלונות חוזרות ונשנות במשטרה של ראשי המתיישבים באזור קרית ארבע חברון נגד רביב נסגרו באורח פלא בזו אחר זו. לטעמם של מחברי הספר דגל שחור אמור היה להיות מתנוסס מעל הפקודות לבצע פעילויות הסתה ואלימות מסוג זה של הפעלת אבישי רביב, אך "בכל הדרגים של מפעילי רביב ועד פרקליטת המדינה והיועמ"ש, הדגלים השחורים הללו לא הונפו. זו פעילות שהיא לגמרי לא בשדה של השב"כ. השב"כ לא אמור לבצע פעולות פוליטיות, ואנחנו מבקשים לדעת מדוע הדגלים השחורים לא התנופפו".

בחינה של הרכב ועדת שמגר, מזכירה ואנשיה, מלמד על קרבה למשפחת רבין ולגורמי השב"כ השונים. זאת לבד מכך שועדת שמגר לא בחנה ולא חקרה את חלקה של הפרקליטות באישור הפעלתו של אבישי רביב ולא את היועמ"ש שלא פעל להפסקת פעילותו של רביב, כך שהיועמ"ש מונה כחוקר וחקר עדים בוועדה במקום שהוא עצמו יהיה נחקר שלה. "הוועדה הייתה בנויה בצורה שנועדה לכסות לטייח ולא לחקור ולא להביא לציבור את מה שקרה", אומר שריר.

שריר וזלינגר מציינים כי לחקר הפרשה הם מגיעים משני קצותיה של המפה הפוליטית ואנחנו שואלים אם הפער הזה הניב גם חילוקי דעות במהלך כתיבת הספר. זלינגר משיב: "כשבאנו לכתוב את הספר רן אמר דבר נכון. אם לא נתבסס על עובדות ונלך רק על פרשנויות נחטוף ממי שמעורבים בפרטים. לכן הקפדנו להביא רק עובדות והראיה היא שלא קם עד היום מי שמערער על העובדות. המטרה שלנו היא להביא לחקר האמת ולסופה של הפרשה. לא ימין ולא שמאל".

"הספר אינו ספר פוליטי ואין לו מטרה פוליטית", מוסיף שריר. "הטענה שלנו היא שאי חקירת רצח רבין ואי חשיפתה של פרשת אבישי רביב הם חור שחור בישראל, והחור הזה בולע לתוכו הרבה מאוד דברים אחרים. יש היום הרבה אנשים שנראים כאילו מוגנים ממשפט כי הם מודעים לסודות גדולים בפרשת רבין ופרשת אבישי רביב". לשאלתנו אם בין האישים הללו נמצאת גם רות דוד, לימים פרקליטת מחוז תל אביב, והוא משיב שאינו רוצה לעסוק בשמות אך "רות דוד חקרה עדים עבור ועדת שמגר. היא חפה מפשע עד שלא הוכח אחרת, אבל המשפט שלה מתמשך כבר למעלה משבע שנים בצורה מאוד חריגה. היא לא היחידה שהייתה מעורבת בפרשת רצח רבין והפעלת רביב ונראית כאילו מערכת החוק ממסמסת את הדברים".

"אולי זו מראית עין שלנו ואולי זה מקרי. אנחנו לא רוצים להאשים אף אחד, אבל כדי שבציבור לא תהיה תחושה של איפה ואיפה שיפתחו את הארכיונים של הפרשה שאין לה נגיעה ביטחונית. אם יחשפו את החקירות אף אחד לא ייפגע מכך", אומר שריר ומעיר כי "ראשי שב"כ לדורותיהם שמסתירים את הפרשה חותמים על עצומות בעד הדמוקרטיה. אם הדמוקרטיה חשובה לכם, למה אתם לא קוראים לפתוח את הארכיונים כדי להראות לציבור מה קרה באמת בפרשת רצח רבין ובפרשת הפעלת אבישי רביב? אף פעם לא נעשה על כך תחקיר".