
בין שלל הסימפטומים המוזרים שהביאה איתה הטרללת הפוליטית שאוחזת בישראל בשלוש השנים האחרונות, ובראשם הכתרת ראש ממשלה ממפלגה עם שישה מנדטים, היה גם אירוע חולף ונשכח מהשבוע שעבר ששווה להתעכב עליו. אחרי יותר מעשור שבו הפלג הליטאי הירושלמי היה מוקצה (מרצון) מהמחנה החרדי המרכזי, הוא הפך לפתע למחוזר - לפחות לרגע אחד. בנימין נתניהו - כך לפי הפרסום ב'כאן 11' - גישש באמצעות נתן אשל, שליחו למשימות מיוחדות, אצל מנהיג הפלג, הרב אשר דויטש, לגבי אפשרות שהקהילה הקיצונית תחזור להשתתף בבחירות ותירתם להצלחת גוש הימין. אכן, עסקני יהדות התורה עצמם עדיין מסרבים להכיר רשמית בעשרות אלפי הירושלמים, שנואי נפשם, שקוראים תיגר על ההנהגה הרוחנית מאז ימי הרב שטיינמן, וכמובן שלא יסכימו לשאת ולתת איתם ישירות, אבל די בניסיון של נתניהו להחזירם הביתה, שבוודאי נעשה בידיעתם ובהסכמתם, כדי ללמד שוב על גודל הטרלול. המערכת הפוליטית התחרפנה כל כך, עד שכל החיבורים כשרים בדרך ל־61 - מבנט ועבאס ועד (להבדיל) גפני וה"עצניקים" הסוררים. אם פוליטיקה אומנותית הייתה ענף אולימפי, הגמישות הזו הייתה מן הסתם שווה לנו מדליה.
למעשה, נתניהו ביקש לנצל את השקט בגזרת חוק הגיוס, שהמאבק בו הוא הדגל המרכזי של אנשי הפלג, ואת דחיקת הנושא ממרכז סדר היום הציבורי והפוליטי, כדי לתעתע בהם, לרככם ולפייסם. אף שנתניהו יודע היטב שהמשבר שגרר את ישראל לסבבי הבחירות המתמשכים עדיין כאן, והוא "רדום" רק בגלל ארכות חוזרות ונשנות שהעניק בג"ץ למדינה כדי להסדיר את הנושא על רקע חוסר היציבות השלטונית, הוא ניסה לתת למנהיג הפלג את התחושה שהעניין מאחורינו. הרב דויטש לא התבלבל, החזיר לנתניהו שלילי חזק – ושלח אותו לקושש את הקולות החסרים לו במקומות אחרים. "אנחנו בבחירות לא משתתפים", אמר מנהיג הפלג לאחר אותו ניסיון כושל, בכינוס ענק שערך לאנשיו בהיכל הפיס ארנה ירושלים, כשהוא מבהיר כי החלטת הרב שמואל אוירבך המנוח בעניין משנת 2015 מחייבת גם היום. "ההוראה שמרן זצ"ל נתן שלא להשתתף בבחירות - לא חל שום שינוי. לא חל שום שינוי לטובה, אבל חל שינוי עצום לרעה". בהמשך תקף את נציגי יהדות התורה וטען: "הם מפלגה כמו כל המפלגות, רק שהם גם חרדים. איך יעלה על הדעת שאנחנו נשתף פעולה עם אנשים שמוכנים להתפשר על כל דבר שבקדושה?" לדבריו, "למרות שמטרת גדולי הדור הייתה לשלוח אותם להיאבק שם, למעשה נוצר קשר. הנציגים מכריזים היום שהם חלק מהציבור הכללי. אין בזה שום קידוש השם".
יציבות היא נסיגה
נתניהו אינו נאיבי, בטח שלא מנותק, וככל הנראה ידע מראש שהסיכוי לרתום את הפלג הירושלמי לטובת הגוש קלוש. אבל כמי שבנחישות מעוררת השתאות הפך בחודשים האחרונים כל אבן במטרה למקסם את פוטנציאל הקולות של מחנהו, הוא מזהה היטב שרבבות מהם, שעשויים להיות שובר השוויון שהוא מייחל לו, קבורים באגף החרדי. הפלג עצמו מונה, על פי הערכות שונות, קרוב ל־30,000 בעלי זכות בחירה שאינם מתכוונים לממשה, אבל הבעיה של יהדות התורה – וגם של ש"ס – רחבה הרבה יותר. למעשה, די להתבונן במספר המנדטים שלהן במערכות הבחירות האחרונות כדי להבין עד כמה הן רחוקות מהיעד: הראשונה ניצבת כבר כמעט עשור, משנת 2013, סביב שבעה (עם ירידה קלה לשישה ב־2015 ועלייה לשמונה בבחירות 2019 א'), והשנייה תקועה כבר שלושה סבבים על תשעה. ב־2022 הסקרים כולם מנבאים להן שבעה ושמונה מנדטים (בהתאמה), כך שגם אם ש"ס תזכה באחד נוסף, כפי שהיא נוהגת בעקביות ביחס למדגמים, ותגיע לתשעה - לא מדובר בפריצה שלה הן מסוגלות ומייחלות כבר שנים. אכן, מפלגות חילוניות רבות היו בוודאי שמחות לשמור על כוחן, אך כאשר מדובר במגזר הגדל בקצב של 4.2% בשנה, וש"אנשי המספרים" שלו יודעים לומר במדויק כמה קולות ומנדטים הוא שווה (ושהוא שווה יותר) – מה שנדמה כיציבות אינו אלא נסיגה לאחור. ואכן, "אנשי המספרים" של ש"ס מדברים במונחים של עשרה מנדטים כתרחיש ריאלי ואפשרי, למרות הסקרים המציבים אותה על שמונה, ונראה כי במפלגה אף תהיה הפעם אכזבה אם לא יגיעו ליעד, ובמיוחד נוכח הקמפיין המוצלח שניהלה. ביהדות התורה אומרים המומחים כי במאגר החרדי האשכנזי המלא יש אפילו 300,000 קולות שבוודאי מספיקים להשגת המנדט השמיני, הנמצא כבר שנים בהישג יד, ואולי אף התשיעי. ואם כך, הרי שיש שלושה מנדטים חרדיים אבודים – תוספת כוח אפשרית של כמעט 20% שלפי שעה מוחמצת.
מאיר הירשמן, עמית מחקר במכון החרדי למחקרי מדיניות ופרשן פוליטי, השמיע באוזניי לא מזמן משל נאה. "בעולם הישיבות אומרים שהקדוש ברוך הוא לא מונה כמה דפים הספקת ללמוד אלא כמה שעות השקעת בזה", אמר. "על אותו המשקל אני טוען שכשאנחנו בוחנים את מימוש הפוטנציאל של הציבור החרדי אנחנו צריכים לספור קולות ולא מנדטים". כוונתו של הירשמן הייתה לכך ששיטת הבחירות בישראל גורמת לכך שחלוקת המנדטים בכנסת אינה משקפת נכונה את המציאות הדמוגרפית, משום שהיא מושפעת מאין־ספור משתנים אחרים. ואכן, במידה מסוימת הוא צודק. הנה דוגמה חיה לכך: בבחירות 2019 א' יהדות התורה הגיעה לשיא כוחה וזכתה במנדט שמיני אף שלקלפיות שולשלו רק 249,000 פתקי ג'. לעומת זאת, ב־2020, דווקא כאשר הצביעו לה כ־25,000 בוחרים נוספים - היא ירדה לשבעה. במקרה הראשון, הימין החדש וזהות לא עברו את אחוז החסימה וגרמו לאובדן מאות אלפי קולות ולהורדת המפתח למנדט, ואילו בשני החישוב היה לרעת החרדים, בין היתר בגלל שיעור הצבעה גבוה בחברה הערבית. אלא שקשה לתרץ בכך את הדריכה במקום במספר המנדטים בשעה שיש ירידה במספר המצביעים המוחלט. ש"ס איבדה ב־2021 כמעט 37,000 תומכים ביחס ל־2020 ויהדות התורה 24,000, והפתקים האבודים הם לא של אנשי הפלג הירושלמי, שמחרימים את הבחירות כבר מ־2015. מסקנה: שתי המפלגות רחוקות מאוד ממיצוי פוטנציאל הקולות שבבנק.
רפובליקנים בחדרי חדרים
אז לאן נעלמו הפתקים החסרים? אם נקודת ההתייחסות היא הנתונים הדמוגרפים המגזריים, הרי שאת ש"ס קשה לבחון בכלים שבידינו, משום שרבים ממצביעיה מגיעים מהציבור המסורתי ואף החילוני. ביהדות התורה ניתן להצביע די בבירור על כמה גורמים לבריחת הקולות: ראשית, אל אנשי הפלג הירושלמי, שמחרימים את המפלגה בגלל האגף הליטאי שלה, הצטרפו בשנים האחרונות מתנגדי האדמו"ר מגור, שנטשו אותה בגלל החסידים. מדובר בעיקר באנשי קהילת בן דודו של האדמו"ר, רבי שאול אלתר, שפרשו מהחצר, ומספרם מוערך בכמה אלפים בודדים. בהקשר זה יש הטוענים כי פיצול היסטורי בין אגודת ישראל לדגל התורה, כמו זה שעמד על הפרק לפני כמה שבועות במסגרת משבר לימודי הליבה של חסידות בעלז, היה מחזיר הביתה את המצביעים הנידחים, שכן אנשי הפלג הליטאים היו נותנים את קולם דווקא למפלגה החסידית כדי לחזקה ב"דרבי" ובכך להתנקם ביריביהם, ועל אותה הדרך ה"שאוליסטים" של גור היו תומכים דווקא במפלגה הליטאית – ובא לציון גואל.
קבוצה נוספת היא היוצאים בשאלה, שנספרים דמוגרפית כחרדים אך כבר אינם חיים ככאלה ולא יצביעו למפלגות המגזר. היקף התופעה אומנם אינו ידוע, אך נראה שהיא לא רחבה משמעותית באופן שישפיע על מספר המנדטים. מגמה נוספת היא של חסידים רבים, בעיקר מהחצרות הירושלמיות הקטנות והבינוניות, המיוצגים בכנסת (על ידי חבר הכנסת מאיר פרוש) ואף על פי כן נמנעים בשנים האחרונות מהשתתפות בבחירות בגלל אידיאולוגיה אנטי־ציונית. אין מדובר באנשי העדה החרדית, אלא בקהילות שבדומה לפלג הליטאי, הולכות ומתקרבות לתפיסת העולם של העדה על רקע ההתנגשויות בין החרדים למדינה באירועים כמו חוק הגיוס והתפרצות הקורונה. לכל אלה מתווספים כמובן העייפים והשאננים שמאסו בסבבי הבחירות החוזרים – בדיוק כמו בחברה הכללית, וההערכה היא כי הם האחראים לעיקר הירידה במספר הקולות ב־2021.
ואולם נראה כי מעל הכול עומדת המחויבות ההולכת ופוחתת של חרדים "רגילים", "קלאסיים", אנשי הזרם המרכזי, ליהדות התורה ולצו הרבנים, הגורמת לזליגת מצביעים אל המפלגות האחרות בגוש הימין. אם עד לא מזמן התחזיות בנושא זה התמקדו במעבר של צעירים, מודרניים וימניים מובהקים לתמיכה בסמוטריץ' ובן גביר, כעת נראה כי מדובר בתנועה רחבה יותר, שבמסגרתה רבים – בעיקר מהזרם החסידי – מרשים לעצמם לנדוד בין מפלגות נוספות, לאו דווקא דתיות, מש"ס ועד הליכוד. ואכן, כיום ניתן למצוא חרדים מובהקים שמשתחררים מהחסמים הרגשיים והחברתיים שכבלו אותם בעבר ומצביעים לכתחילה למפלגת השלטון החילונית, ללא עכבות. אחד הגורמים לכך הוא ההתנהלות של מחנה הימין כגוש אחד גדול ומלוכד שבו קווי היסוד וחלוקת תחומי האחריות בקואליציה עתידית, אם יצליח להקים, ידועים מראש, עד שכבר אין חשיבות של ממש לשאלה איזה מהפתקים ישולשל לקלפי. לבלוק אפשר להצביע דרך הליכוד גם אם אתה חרדי ודרך ש"ס גם אם אתה אשכנזי, בלי להיחשד כפורש מהציבור וכמורד ברבנים.
אז נתניהו עדיין מזיע בניסיון לקושש את הקולות החסרים לו ל־61, אבל בלי ששם לב – חלום אחד ישן שלו הוא כבר הגשים: הקמת מפלגה רפובליקנית דה־פקטו - כאן בישראל.
קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'
לתגובות:
****