פחות משבוע נותר עד לבחירות, ועל פי מרבית הסקרים עדיין לא מסתמנת הכרעה ברורה בקלפיות. בשבוע שעבר הצגנו מעל דפי עיתון זה שלוש אפשרויות מרכזיות להכרעה, שאיתן יצאנו לדרך לפני כארבעה חודשים והן עדיין אפשריות. במבט ראשוני עושה רושם כי הסבך הפוליטי שישראל תקועה בו יישאר איתנו גם לאחר הבחירות.
אך למעשה, מאחורי נתוני הסקרים מסתתרות כמה שאלות שהתשובות להן עשויות להכריע האם אחרי חמש מערכות בחירות בשלוש וחצי שנים עם ישראל יזכה לממשלה יציבה, או שהפלונטר יימשך. אלה נקודות מפתח שהתוצאה בכל אחת מהן תוביל להכרעה בשאלה האם נתניהו ירכיב ממשלה, לפיד ישמור על כיסאו ולא כראש ממשלת מעבר, או שישראל תמשיך במערבולת הפוליטית.
חלק מהשאלות הללו רלוונטיות ליום הבוחר בלבד, וחלקן יקבל מענה עוד בטרם יצאו אזרחי ישראל לקלפיות. ישנן שאלות, במיוחד אלה שעוסקות באיילת שקד, שעשויות לקבל מענה עוד לפני כניסת השבת. רגע לפני הבחירות, ננסה להציג את עשר השאלות שיכריעו את תוצאות הבחירות.
1. אילו מפלגות לא יעברו את אחוז החסימה?
מדובר בשאלה החשובה ביותר, והסיבה לכך פשוטה. אם אחת ממפלגות מחנה השמאל לא תעבור, נתניהו כנראה ישיג את 61 המנדטים הנדרשים לו כדי לחזור להיות ראש ממשלה.
ברוב מערכות הבחירות הקודמות, באזור הסכנה היו בעיקר מפלגות ימין. גם בפעם הקודמת, כאשר רע"ם, מרצ והעבודה היו באזור המסוכן, היו להן מקבילות מימין בדמות הציונות הדתית ותקווה חדשה. הפעם אין באגף הימני מפלגה שנמצאת היום בסביבות אחוז החסימה. גוש נתניהו כולו נמצא בחוף מבטחים מהבחינה הזאת.
בצד השני של המפה התמונה שונה בתכלית. ארבע מפלגות נמצאות היום בסכנת נפילה מתחת לאחוז החסימה האימתני: רע"ם, חד"ש־תע"ל, מרצ והעבודה. כל ארבע המפלגות נמצאות בלחץ מתמשך מהחשש שלא ישיגו את 3.25 האחוזים הנדרשים כדי לכהן בכנסת הבאה, וכל אחת מהן מנסה בדרכה לעצור את זליגת הקולות, ולכולן יש משימה קשה למדי בנושא.
מי שנמצאת במצב הסכנה הגדול ביותר היא חד"ש־תע"ל. נכון להיום, שברירי אחוזים בלבד מפרידים בינה ובין נפילה מתחת לאחוז החסימה, והמפלגה יורה לכל הכיוונים. בתחילת הדרך הוצג קו שאמר שבקונסטלציה מסוימת הרשימה תיתן גב לקואליציה בראשות יאיר לפיד. הקו הזה עלה לרשימה בזליגת קולות רבים במגזר הערבי לכיוונה של בל"ד. בין הכלים שהמפלגה משתמשת בהם במטרה לעצור את הזליגה ניתן לרשום את פוסט התמיכה של ח"כ תומא סולימאן ב'גוב האריות' ביום שלישי השבוע, לאחר חיסולם של המחבלים בשכם.
במרצ ובמפלגת העבודה פוחדים מקמפיין שתיית הקולות של יאיר לפיד, שהולך להן על הראש כמו שנתניהו עשה בסבב א' לבנט ושקד. במרצ המצב קשה יותר. את קמפיין הבחירות הזה החלה המפלגה במקום שבו הייתה מפלגת העבודה בסבב הקודם - מתחת לאחוז החסימה. מאז בחירתה של גלאון המפלגה התייצבה מעל לרף המינימום, אך היא נאלצת להתחרות על אותם קולות כמו העבודה מצד אחד, וחד"ש־תע"ל ורע"ם מהצד השני.
העבודה ורע"ם נמצאות יחסית במקום בטוח יותר, אך גם הן חוששות שברגע האמת קולות שלהם יזלגו למפלגות אחרות וישאירו אותן מתחת לאחוז החסימה. במפלגת העבודה, כאמור, חוששים בעיקר מיאיר לפיד. ברע"ם חוששים ממרצ, במיוחד במקום אחד ספציפי: רהט. כמעט שני שלישים ממצביעי העיר הבדואית הצביעו בסבב הקודם למנסור עבאס ורשימתו, כאשר מדובר באחד המעוזים החזקים שלהם. אלא שהפעם אחד ממועמדי מרצ מגיע מרהט. נכון, הוא לא נמצא במקום ריאלי, אך לא מן הנמנע שקולות רבים בעיר יגיעו למרצ, הרבה יותר מ־470 הקולות שקיבלה שם בפעם הקודמת. במערכה שבה כל קול עשוי להוריד מפלגה מתחת לאחוז החסימה, מדובר באירוע דרמטי.
באופן אבסורדי, אחוז החסימה הועלה לקראת בחירות 2015 על ידי אביגדור ליברמן במטרה להפיל את המפלגות הערביות מתחתיו. כל זה היה כשליברמן עוד התנגד לממשלה עימן. כיום, אותו אחוז חסימה אכן עשוי להפיל אותן, רק שהפעם פירוש הדבר יהיה ניצחון לצד היריב של שר האוצר, שביום רע במיוחד גם הוא עלול למצוא את עצמו סביב אחוז החסימה.
2. מה יהיה אחוז ההצבעה הכללי?
השאלה מי ייפול מתחת לאחוז החסימה קשורה קשר ישיר לשאלת אחוז ההצבעה ביום הבחירות. היסטורית, אחוז הצבעה נמוך שירת בעיקר את הימין. העובדה שיש הרבה יותר ימנים במדינה, לצד אחוז הצבעה נמוך מסורתית במגזר הערבי כשבמקביל שני המגזרים שמצביעים באחוזים הגבוהים ביותר הם החרדים והדתיים, יצרו מצב שבמקרה של אחוזי הצבעה נמוכים הימין זכה בשלטון.
הפעם המצב הפוך. דווקא אם אחוזי ההצבעה יהיו נמוכים סיכויי הימין לזכות יורדים פלאים. הסיבה לכך כפולה: מצד אחד, ירידה באחוזי ההצבעה, מסורתית, מגיעה ממעוזי הליכוד, מה שמחליש ישירות את הימין. מהצד השני, אחוזי הצבעה נמוכים מורידים גם את אחוז החסימה, ובסיטואציה שבה כל המפלגות המתנדנדות מגיעות מהשמאל, אחוז הצבעה נמוך משרת דווקא את יאיר לפיד.
3. מה יהיה אחוז ההצבעה בחברה הערבית?
שאלה חשובה לא פחות היא מה יהיה אחוז ההצבעה בחברה הערבית. בסבב הבחירות השלישי רשמה החברה הערבית אחוז שיא של השתתפות בבחירות, עם 65 אחוזי הצבעה. בסבב הקודם אחוזי ההצבעה צנחו בכעשרה אחוזים. הפעם, לפי כל הסקרים, אחוזי ההצבעה צפויים לצנוח אף יותר, לכיוון 45 אחוזים.
שתי סיבות עיקריות יש לאחוז ההצבעה המסתמן בחברה הערבית: הראשונה, אכזבה מרע"ם. בחברה הערבית לא רואים את ההישגים שנקשרו סביב השם של רע"ם בתקשורת היהודית, ובאופן כללי מדברים על כך ש"הניסוי נכשל". הסיבה השנייה היא הפיצול במפלגות הערביות, שלראשונה מאז בחירות 2013 ירוצו בשלושה ראשים. השילוב בין אחוז הצבעה נמוך לריצה מפוצלת כל כך עשוי להותיר מתחת לאחוז החסימה לא רק מפלגה אחת מתוך השלוש אלא שתיים. בל"ד לפי כל הסקרים רחוקה כאחוז מכניסה לכנסת, וחד"ש־תע"ל עוברת את אחוז החסימה בשברירי אחוזים. לא מן הנמנע שגורל הבחירות בישראל יוכרע בכלל בערים הערביות ובכפרים הערביים שבה.
4. כמה יצביעו מתוך הפליטים הרוסים והאוקראינים שהגיעו לארץ בעקבות המלחמה?
שאלה שכמעט לא שמים לב אליה, אך גם היא עשויה להתגלות כגיים צ'יינג'ר ביום שלישי הקרוב. מאז פרוץ המלחמה באוקראינה נכנסו לישראל, לפי נתוני משרד הפנים, יותר מ־45 אלף זכאי חוק השבות. מדובר ביותר ממנדט של מצביעים חדשים שאיש אינו יודע לסקור אותם או להעריך למי יצביעו.
מצד אחד, באופן טבעי אפשר היה לחשוב שישראל ביתנו תשיג את הקולות שלהם. מצד שני, בקרב יוצאי ברית המועצות יש כעס רב על ליברמן לנוכח התנהלותו במלחמה עד כה וקרבתו לנשיא פוטין. במחנה הממלכתי סבורים שאלקין מהווה כתובת מרכזית לעולים הללו, ולצד הפעילות של השרה תמנו־שטה בקליטתם הם יצביעו לבני גנץ. יחד עם זה, סביר מאוד להניח שהם כלל לא יצביעו: בין אם אלה שמגיעים ממדינות שבהן אין שום משמעות לבחירות, כמו רוסיה או בלארוס, ובין אם מדובר בפליטים מאוקראינה שרואים בכל המערכת הפוליטית בישראל גורם שמסרב לתמוך במדינתם המותקפת. בין כך ובין כך מדובר במנדט חשוב למדי ששווה לשים אליו לב.
5. מי ירוץ בסוף?
אחת השאלות שעליהן נקבל כנראה תשובה עוד לפני יום שלישי. השאלה מתמקדת בארבע רשימות שלכל אחד יש קהל מצביעים לא מבוטל. הידועות שבהן הן הבית היהודי ובל"ד. הפחות ידועות שבהן הן 'ישראל חופשית ודמוקרטית' של חבר הכנסת אלי אבידר ו'חופש כלכלי' של חבר הכנסת אביר קארה.
כאמור, שתי הבולטות הן הבית היהודי של איילת שקד ובל"ד של סמי אבו־שחאדה. שתיהן נמצאות הרחק מאחוז החסימה, והסיכוי של מי מהן לעבור אותו כמעט לא קיים. יחד עם זה, כל אחת מהן מחזיקה באמתחתה כשניים וחצי מנדטים. או במילים אחרות: שתי המפלגות הללו צפויות לכלות קרוב ל־200 אלף קולות.
לאף אחד במערכת הפוליטית אין היום ספק שבל"ד תתמודד עד הסוף. מטרתה של בל"ד ביציאה לדרך עצמאית לא הייתה לעבור את אחוז החסימה. מראש היא ידעה שאין לה את היכולת לשחזר את ההישג של רע"ם מהסיבוב הקודם. מטרתה הייתה להראות את כוחה במגזר הערבי. לפי כל הסקרים, מדובר בהצלחה מרשימה למדי. את תחילת הקמפיין החלה בל"ד עם 1.2 אחוזים בסקרים, ומאז הכפילה את כוחה. אם תשיג את המספרים שהיא מציגה בסקרים, היא תהפוך לכוח שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו במגזר הערבי.
אצל איילת שקד הסיפור אחר. נכון לזמן כתיבת שורות אלה היא ממשיכה להתמודד, לאחר שבנאום שנשאה ביום שלישי בכפר המכבייה הצהירה שתרוץ עד הסוף. אלא שהנתונים החלשים של רשימתה בסקרים כבר מובילים ללחץ כבד עליה לפרוש מהמרוץ. שקד קרועה. מצד אחד היא מאמינה שהיא יכולה לעבור את אחוז החסימה, למרות שכל מי שמייעץ לה אומר אחרת. מצד שני היא לא רצה כדי להוכיח את כוחה כמו בל"ד, היא רצה אך ורק כדי לעבור. על כן, למרות הצהרתה ביום שלישי, בהחלט יכול להיות שכשתקראו את השורות האלה שקד כבר לא תתמודד.
הבית היהודי, כלומר יוסי ברודני, הוא סיפור אחר, ובמובן מסוים דומה לבל"ד. מהימים שבהם הייתה המפלגה האחות הבכירה במגזר הדתי לא נותר זכר, וכיום מנסים במפלגה להראות שעוד יש להם כוח, גם אם הוא מתבטא בכמה עשרות אלפי קולות בלבד. לכן כבר מהרגע הראשון, עוד לפני החיבור עם שקד, הבהירו במפלגה שהם רצים עד הסוף. במציאות כלל לא ברור אם יש אפילו כמה עשרות אלפי תומכים במפלגה, אך נכון לזמן כתיבת שורות אלה זה לא משנה את המצב. לכן קיימת אפשרות ששקד תפרוש, וסביר להניח שאיתה יפרשו גם אמיתי פורת וניצנה דרשן־לייטנר, ואילו ברודני ימשיך במרוץ.
לצד הגדולות ישנן שתי רשימות נוספות, שכל אחת מהן צפויה להשיג כמה עשרות אלפי קולות. מצד אחד נמצא אלי אבידר ומפלגתו 'ישראל חופשית ודמוקרטית' שעמדת על אחוז תמיכה אחד, מהצד השני ניצבת מפלגת 'חופש כלכלי' של אביר קארה, שהיא הדבר הקרוב ביותר ל'זהות' של פייגלין מסבב א'. ברחבי השמאל חוששים ש־30 אלף המצביעים שבסקרים נמצאים אצל אבידר ימנעו מגוש השמאל לחסום את נתניהו מלהשיג 61. בצד הימני חוששים מתסריט דומה, אבל בהקשר של קארה.
בשנים האחרונות האגף הליברטריאני בישראל צמח והפך לכוח משמעותי בימין הישראלי. לצידו נמצאים העצמאים הקטנים, שהם קהל התמיכה של אביר קארה מימיו הראשונים בפוליטיקה. רובם היו יכולים, אם קארה לא היה רץ, להצביע לאחת המפלגות האחרות בגוש, כולל לאיילת שקד.
בשלושת סבבי הבחירות הראשונים הלכו לאיבוד מאות אלפי קולות, וישראל נגררה לפלונטר הפוליטי שהיא נמצאת בו. בסיבוב הרביעי מספרם ירד פלאים. הפעם שוב מאות אלפי קולות ילכו לפח, והקולות הללו עשויים להיות אלה שיכריעו את תוצאות המערכת.
6. לאן ילכו קולות תומכיה של שקד?
אחת משאלות המפתח של הימים האחרונים. שקד כאמור לא הודיעה על פרישה בשעת כתיבת שורות אלה, אך הודעה כזאת יכולה להגיע גם ביום שני בערב (ואפילו בשלישי, אם כי אז לא ברור כמה השפעה תהיה לזה, אם בכלל). במצב שבו שקד אינה מתמודדת, לאן ילכו 2.2 אחוזים מהמצביעים שאומרים שיצביעו לה?
על פניו מדובר באנשי ימין, כך שההערכה היא שהם יפנו לאחת ממפלגות הגוש, כלומר לליכוד או לציונות הדתית. אך ההשערה הזאת כלל אינה ודאית. רבים מתומכי שקד נמנים על האגף הליברלי של המגזר הדתי, שרואה במתן כהנא מייצג לא פחות טוב של עמדותיהם משרת הפנים. בימים האחרונים חורש כהנא את הארץ לאורכה ולרוחבה, ומגיע לכל מעוזי האגף הליברלי במגזר במטרה למשוך משם קולות למחנה הממלכתי.
גם את הקולות שלא ילכו למתן כהנא, בעיקר בגלל בני גנץ וגדי איזנקוט, כלל לא ברור שנתניהו או סמוטריץ' יצליחו להביא. אותם תומכים של שקד מתנגדים ברובם להצביע לליכוד ולציונות הדתית משלל סיבות, כך שלא מן הנמנע שבמקרה ששקד אכן לא תרוץ, הם כלל לא יצאו להצביע.
7. לאן ילכו קולות המתלבטים באגף הימני־דתי?
מדובר בקהל שאליו שקד מכוונת ודרכו היא מקווה להיכנס לכנסת. לפי הסקרים מדובר בכשני מנדטים שעשויים להכריע את הכף. קבוצת המתלבטים מתחלקת לשני סוגים עיקריים: הקבוצה הראשונה, זאת שמתלבטת האם להצביע לשקד או למפלגה שבוודאות עוברת את אחוז החסימה, והקבוצה השנייה, זאת שמתלבטת האם להצביע לשקד או לא להצביע כלל.
באופן אבסורדי למדי, דווקא את הקבוצה שמתלבטת האם בכלל לצאת להצביע, לשקד יהיה קל יותר להביא, בהנחה שתרוץ עד הסוף. מדובר בקבוצה שבלאו הכי אינה חוששת שקולה ייזרק לפח. דווקא את אלה שמתלבטים למי להצביע בתוך גוש הימין, לשקד יהיה קשה יותר להביא.
קבוצה שלישית בדיון הקולות הימניים היא מצביעי הפריפריה שהיסטורית מצביעים בשיעורים נמוכים יותר משאר הארץ. מדובר לרוב בקהל שאם הוא מצביע - קולו הולך לליכוד. אך האכזבה ארוכת השנים משלטון נתניהו הותירה לא מעט מצביעים ימניים בפריפריה בבית. הדבר אף הוביל למתקפה התמוהה במקצת של איש התקשורת שמעון ריקלין נגד מצביעי הפריפריה, כשכינה אותם עצלנים והשווה אותם לשק תפוחי אדמה שצריך לשנע אותו ממקום למקום.
האמירה הזאת גרמה נזק לקמפיין הליכוד, שמאז מנסה לכבות את השריפה שנוצרה בעקבותיו. בוועידת בשבע לכלכלה שהתקיימה השבוע אמר חבר הכנסת יואב גלנט כי דבריו של ריקלין הם "בושה וכלימה. אלה דברים שעצם האמירה שלהם היא אמירה שאין מאחוריה לא היגיון ולא בסיס, ואני מציע לכל מי שנותן ציונים למצביעים שיעבוד בשיטה קצת יותר מתוחכמת ואחראית" (כל הראיונות הפוליטיים מהוועידה ממתינים בערוץ היוטיוב של 'בשבע הסכתים').
בסבב הנוכחי, לפחות לפי הסקרים, הקהל הזה מוצא בית חדש בדמות איתמר בן גביר. אלא שהיסטורית בן גביר חזק בסקרים אך ביום הבוחר הרבה פחות. השאלה היא האם הוא יצליח להביא את המצביעים הללו אל הקלפיות, או ששוב הם יישארו בבית.
8. מי יצליח להביא יותר מצביעים ביום הבחירות?
בעולם שבו קשה מאוד לשנות עמדות של אנשים, עיקר המשחק עובר מקמפיין המסרים לקמפיין הוצאת המצביעים ביום הבחירות. יועץ התקשורת אריק בן שמעון, מי שלקח חלק מרכזי בארבעת הקמפיינים הקודמים של מפלגת הציונות הדתית, אמר בפודקאסט 'בשבע עיניים' מבית 'בשבע הסכתים' כי כיום "יום הבחירות הוא היום העמוס ביותר למנהלי הקמפיינים". המפלגות עצמן משקיעות מיליוני שקלים מתקציב הבחירות שלהן ביום הבחירות עצמו, מתוך הבנה שעל זה יקום או ייפול הקמפיין כולו.
בגוש הימין מאשימים עד היום את הכישלון בהוצאת המצביעים ביום הבחירות כאחד הגורמים העיקריים להפסד בסבב הקודם. את האשמה הם תולים לא מעט באפליקציה שיצרו בליכוד ובמערכת המחשוב שקרסו והותירו את אנשי השטח חסרי יכולת לפקח על הגעת המצביעים לקלפיות.
חשש נוסף של המפלגות כולן הוא מקריסה נוספת של הרשתות החברתיות, במיוחד של הווטסאפ, כמו שהתרחש ביום שלישי השבוע. הסיבה לכך היא שכל המפלגות מעבירות דרך הווטסאפ מסרים לפעילים ולמצביעים פוטנציאליים, ולמעשה כך הן מוציאות אנשים ביום הבחירות להצביע. החשש הוא שאם הרשתות החברתיות יקרסו שוב, הן יתקשו הרבה יותר להוציא את המצביעים.
לצד זה נתקלות המפלגות השונות בבעיה נוספת: הציבור אדיש למדי. לרוב הציבור הישראלי, תהא דעתו על הממשלה היוצאת חיובית או שלילית, די נמאס מסבבי הבחירות הבלתי נגמרים. תוספת של מערכת הבחירות הארוכה בתולדות המדינה לצד קמפיינים מנומנמים לאורך כל הדרך מובילים לחשש, כולל בוועדת הבחירות עצמה, מפני אחוזי הצבעה נמוכים ביותר.
מי שעוד מוצאים את עצמם נאלצים לעבוד קשה הם אנשי יהדות התורה, שרבים מבוחריה הפוטנציאליים לא מתכננים להצביע. מדובר במכה קשה הן למפלגה והן לגוש, שכן הציבור החרדי רושם את אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר בכל מערכת בחירות.
9. האם המשתאות יצליחו?
שני ראשי הגושים מנהלים בזמן האחרון מסעות שתיית קולות. לפיד עושה זאת כבר שבועות ארוכים, בעוד נתניהו החל בכך רק לאחר שמחת תורה. המטרה ברורה: לגדול כמה שאפשר בלי להפיל את השותפות מתחת לאחוז החסימה. מדובר במשימה קשה למדי שעלתה לנתניהו בניצחון בסבב א', כאשר שתה יותר מדי את הימין החדש של בנט ושקד.
הפעם נתניהו מרגיש בנוח יותר לנסות לשתות את קולות הציונות הדתית, לאור הסקרים המחמיאים שנותנים למפלגה מספר דו־ספרתי של מנדטים. לנתניהו יש סיבה נוספת שבגללה הוא מעוניין למשוך אליו קולות שכיום נמצאים אצל סמוטריץ' ובן גביר: ככל שהם יהיו קטנים יותר, כך הוא יוכל לתת להם תפקידים זוטרים יותר. יחד עם זה, במפלגת הציונות הדתית אומרים שהם רואים שהקמפיין של נתניהו לא מצליח. "אנשים חכמים, הם לא טרופית ששותים אותה כשבא לך. כשאין לך מה למכור קמפיין כזה יכול להצליח. אבל כשיש מה למכור, ומדובר במסרים משכנעים למדי, אי אפשר", אומר ל'בשבע' בכיר במפלגה השבוע.
מצידו של לפיד התמונה הרבה יותר מורכבת. בכל השבועות האחרונים גדל לפיד בקצב עקבי למדי. בסקרים האחרונים מפלגתו מגיעה ל־27 מנדטים, שמגיעים כולם על חשבון שותפותיו לגוש. נכון להיום לפיד משדר מסר שעל פיו מרצ, העבודה וישראל ביתנו יציבות מעל לאחוז החסימה. בפועל, לפחות שתיים מהן נמצאות עמוק באזור המסוכן. לפיד יודע שאם הוא יצליח יותר מדי במשתה, הוא אולי ינצח בקרב על המנדטים אבל יפסיד במלחמה על ראשות הממשלה.
10. מי יהיה גדול יותר, המחנה הממלכתי או הציונות הדתית?
לא מדובר בשאלת היוקרה בלבד, אלא בשאלה שעשויה להכריע כיצד תיראה הממשלה הבאה. יש סיכוי לא מבוטל שנתניהו יצליח להשיג 61 מנדטים בבחירות הקרובות, כשהשאלה היחידה היא מה יהיה הרכב ממשלתו. ההערכות, שגם הוצגו בעיתון זה בשבוע שעבר, מצביעות על כך שהטלפון הראשון יהיה לבני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי, במטרה להציע לו להיכנס פנימה.
שני הצדדים מכחישים זאת, ואף דאגו להדגיש זאת שוב ושוב בבימת ועידת בשבע לכלכלה השבוע, אך הרמזים לכך נאמרו כבר על ידי עוזרי נתניהו יותר מפעם אחת. גם ניתוק הקשרים בין הליכוד לציונות הדתית בשבוע האחרון רומז לכיוון.
אלא שכל זה לא יוכל לקרות אם לציונות הדתית יהיו יותר מנדטים מאשר לבני גנץ, ונתניהו יהיה חייב להכניס את סמוטריץ' ובן גביר לממשלתו. זאת הסיבה שהשאלה הזאת, מי תהיה המפלגה השלישית בגודלה, לא תהיה רק על יוקרה.
***