"מעשה באדם שבא לפני רבי יהודה הנשיא ובחוצפה אמר לו: אשתך היא אשתי ובניך הם בניי! ענה לו רבי: אתה רוצה לשתות כוס יין? שתה ופקע (מת)".
ישנן אמיתות שההיגיון וההוכחות השכליות הם המכריחים את נכונותן, וישנן אמיתות שכוח הכרה פנימית מכריח את נכונותן. ההכרה הפנימית, העמוקה, העצמית, היא חזקה יותר מההסברות ההגיוניות החיצוניות. בביתו הצנוע ומלא הקדושה של רבי, רבנו הקדוש, הייתה קיימת הכרה פנימית עמוקה שאין עימה שום ספק כי אשתו היא אשתו ובניו הם בניו. אין כאן מקום לוויכוח ולהוכחות הגיוניות, מדובר בחוש פנימי ודאי וחזק – כך ביאר את המעשה הראי"ה קוק.
גם בבית הלאומי של עם ישראל, מדינת ישראל, הייתה הכרה פנימית חזקה בזמן הקמתה כי מדינת ישראל שייכת לעם ישראל, דואגת לעם היהודי, וכי העם היהודי הוא הריבון עליה.
"בעיניו של הרצל מובן היה מאליו שהמדינה היהודית תהיה 'האפוטרופוס של היהודים' מבחינה פוליטית", כתב ד"ר יורם חזוני. "שהיא תשמש מולדת הפתוחה לכל יהודי בעולם, ושבסיסה המשפטי והפילוסופי חייב להיות כינון ריבונות יהודית: 'תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים', כתב הרצל בספרו מדינת היהודים, 'לכל השאר נדאג בעצמנו'. בדומה לכך, גם דוד בן־גוריון ומנסחי מגילת העצמאות של מדינת ישראל דיברו בשמו של הרוב המכריע מבין יהודי העולם, כאשר הכריזו כי מהותה של מדינת ישראל החדשה תהיה ריבונות יהודית - ובה תיפדה 'זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית'... דאגתם העיקרית הייתה יצירת עוצמה מדינית יהודית כדי להגן על צרכיו של העם היהודי".
ההכרה הפנימית הזו שפיעמה בנפש התנועה הציונית היא גם המשפט האלוקי של התורה. עם ישראל נצטווה בתורה לכבוש את הארץ ולהקים בה ריבונות ישראלית. כך עשה יהושע בן־נון, כך בימי דוד ושלמה, כך בימי מתתיהו ובניו, וכך בהקמת המדינה היהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל.
כשנשאל הראי"ה קוק כיצד יצאו החשמונאים למלחמות הכיבוש שלהם ומי הסמיך אותם לכך, הוא חידש את חידושו הגדול שלפיו "נראים הדברים שבזמן שאין מלך, כיוון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה". המלכות, הריבונות והסמכות הן של עם ישראל. גדולי רבותינו ראו בהגדרה זו את מקור הסמכות של ממשלות ישראל.
הגדרת העם היהודי כריבון על המדינה, והגדרת הממשל כפועל מכוחו של רוב העם היהודי, הביאו את גדולי רבני הציונות הדתית בתקופתנו להגדיר כי ממשלה שאין לה רוב יהודי אינה ממשלה והיא חסרת סמכות ותוקף. "יש לנו מדינה ואין לנו ממשלה", התבטא וכתב הרצי"ה קוק בימי ממשלת המיעוט של גולדה. בימי ממשלת אוסלו פסק הרב שלמה גורן: "כאשר (הממשלה) אינה נשענת על רוב יהודי אלא על חברי כנסת ערביים, המשלימים את הרוב שהממשלה הזאת נשענת עליו – אין סמכות ותוקף להחלטותיה".
ביחס לממשלת בנט-לפיד-עבאס אמר הרב יעקב אריאל: "המדינה היא יהודית והרוב שקובע חייב להיות יהודי! ממשלה שאינה נשענת על רוב יהודי – מצד העיקרון – היא לא ממשלת ישראל, במחילה! לכל היותר יש כאן שותפות, אזרחים מכמה סוגים שצריכים ניהול משותף. יש לזה מעמד כמו של ועד בית או עירייה... אבל זו לא ממשלת ישראל. היא ענן חולף". הוא הוסיף ואמר כי יש לשנות את המבנה הפרלמנטרי בישראל ולהקים בית עליון ובית תחתון: "בבית התחתון יידונו דברים כלל־אזרחיים. בבית העליון יידונו דברים מיוחדים למדינת ישראל כמדינה יהודית, כמו יהדות, ביטחון ומדיניות חוץ. בדברים האלו צריכים לדון היהודים. המיעוטים לא צריכים לעסוק בסוגיות של איראן או בענייני כשרות. למה לערב אותם בנושאי חוץ וביטחון? למה לערב אותם ביהדות ובגיור?"
ההכרה הפנימית הציונית וההגדרה האלוקית בתורה רואות בעם היהודי את הריבון על מדינת ישראל, ואת המיעוטים המכירים בריבונות היהודית ונאמנים לה בתור תושבים שיש לדאוג לרווחתם.
לעומת האמת הפשוטה, הצודקת והאלוקית הזו, ניצב המחנה הפוסט־ציוני הפועל לביטול רעיון המדינה היהודית ולכינון מדינת כל אזרחיה. הוא מנסה לכונן מדינה ללא תכונות לאומיות או דתיות יהודיות, מדינה שאינה דואגת לעם היהודי ולרווחתו, אלא דואגת לכל אזרחיה ללא קשר ללאום שלהם. אם תרצו, כמשל: מדינה שבה המשטרה אינה נוקטת צד לטובת היהודים באירועי שומר החומות, אלא מפרידה בין הניצים בלי הבחנה בין אויב לאוהב. מדינה שבה חוק השבות אינו משרת את העם היהודי אלא את כלל אזרחיה.
האויב הערבי מזהה את הבלבול, את חוסר הבהירות בהגדרת המדינה היהודית, ומנסה לחסל אותה מתוך המערכות שלה עצמה. זו האסטרטגיה של התנועה האסלאמית ושל מפלגת רע"ם בראשות עבאס. ממשלת בנט-לפיד-עבאס מסכנת את חלום הדורות לציון ואת היותה של ישראל מדינה יהודית. ההתנשאות של מיעוט העם היהודי לשלוט על רוב העם באמצעות צירוף הגויים אויבי ישראל לשלטון היא סכנה קיומית למדינת ישראל, וזהו ממשל חסר תוקף וסמכות.
מערכת הבחירות הנוכחית היא על השאלה האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית בריבונות העם היהודי, כפי ההכרה הציונית הפנימית והגדרת תורת ישראל, או ח"ו מדינת כל אזרחיה. זוהי מערכה גורלית! חייבים לצאת ולהצביע. הצביעו למי שהוכיח נאמנות לריבונות העם היהודי על מדינת ישראל.
הכותב הוא ראש בית המדרש 'תורת המדינה'
***