לפני למעלה מ 300 שנה, היה זה הכלכלן האירי רישאר קנטיון שהיה אחד ההוגים החשובים הראשונים בתחום הכלכלה שהגדיר לראשונה את כושר היזום, כאחד מגורמי הייצור החשובים ביותר לצד חומרי הגלם, כח העבודה, וההון.
ישראל נחשבת כידוע כאומת סטארט-אפ [START UP NATION], בזכות היזמויות הרבות. אך דומה שהיזמות הראשונה, תחילתה בפרשתנו. בדיון משפטי, נשאלתי פעם על ידי צוות השופטים, מהו ההבדל בין יזם לקבלן. [היו לכך השלכות מסויות].
פניתי אליהם בשאלה - האם נותר עדיין תנ"ך באולם בית-המשפט מימים עברו, שעליו כידוע היו מניחים את כף-ידם בעלי-הדין והעדים ומתחייבים לומר את האמת וכל האמת, נעניתי בחיוב. ביקשתיו אפוא ופתחתי בפרשתנו, בהקמת מגדל-בבל והקראתי באוזניהם מפרק יא:
'וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:'
מפסוק א עד פסוק ד, מתואר חלקו של היזם, כמסוכם בסוף, 'כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת' – והנה שלבי היזום בדומה לכלכלן האירי. תחילה היה צורך במציאת הזדמנות – 'וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר'. לאחר מכן, היה צורך בחומרי גלם – 'ויהי לָהֶם לַחֹמֶר'. לאחר מכן, היה צורך בכח עבודה – 'וַיֵּשְׁבוּ שָׁם' כל כח העבודה התרכז בבקעת שנער.
אחר שנמצאו כל האמצעים בא מקומו של היזם עם רעיונו, וכדי שיקבל גיבוי ויתקבל, משתף הוא את הסובבים אותו – 'וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ'. אגב, מרכיב ההון כמובן לא היה חסר, כי מדובר ביזם נמרוד שמלך גדול היה ובעל הון גדול. רק אחר כל האמור הגיע חלקו של קבלן הביצוע, כאמור - ...'את הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם'. והרי לכם הבחנה ברורה מיהו יזם ומיהו קבלן. סברו השופטים וקיבלו.
ואולם, יזום זה של עיר ומגדל-בבל בארץ שנער, כל מטרתו לא הייתה אלא מרידה בבורא-עולם. מרידה שהחלה על ידי נמרוד, כשמו, עוד בפרק הקודם. 'וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ' , 'הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי ה'; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי ה', 'וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר'. מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, יָצָא אַשּׁוּר; וַיִּבֶן, אֶת-נִינְוֵוה, וְאֶת-רְחֹבֹת עִיר ... וְאֶת-רֶסֶן, בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח--הִוא, הָעִיר הַגְּדֹלָה'.
נמרוד היה 'ִ גִּבּוֹר צַיִד', - על פי רש"י, מטרת היזום הגדול של נמרוד בבניית נינווה העיר הגדולה, באותה ארץ שנער, לא היה אלא במטרה לרכז את כל הבריות, ולהמרידן נגד הקב"ה. 'וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם', אומר בעל-הטורים, שנסעו מקדמונו של עולם. וכלשון רש"י, כיצד פעל, צד דעתן של בריות בפיו ומטעה אותן למרוד בקב"ה. 'לִפְנֵי ה' ' - להקניט את ה'. כיוון שראה אשור, בנו של שם, את בניו שומעים לנמרוד ומורדים בקב"ה ומבקשים אף הם לבנות מגדל, יצא מתוכם, כדי להתרחק מהם. לכן לשון הכתוב: 'מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, יָצָא אַשּׁוּר'.
נינווה ובנותיה שנבנתה ביוזמת נמרוד הייתה העיר הגדולה, ככתוב בספר יונה, אותו קראנו לאחרונה בשבת חוה"מ, ...'נינווה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה', אך בנוסף הייתה היא גם מרכז כפירה ומרד עולמי בקב"ה לאורך הדורות מאז שנבנתה על ידי נמרוד.
לא בכדי נתן להם בורא- עולם הזדמנות אחרונה לשוב בתשובה, ולא בכדי תחילה סירב יונה הנביא לבצע את שליחותו אליה, ביודעו כי ממקום כפירה זה יצא לימים סנחריב מלך אשור, שעליו מופיע בגמרא בסנהדרין צד, שאמר: 'בתחלה אחריב דירה של מטה ואח"כ אחריב דירה של מעלה', כמסורת הגידוף והמרידה בה' שירש עוד מנמרוד. אכן, גם הפעם, התפוח לא נופל רחוק מהעץ.
יש גיבור ציד לפני ה', המורדים בה', אך כנגדם ישנם ב"ה יזמים גיבורי כח לפני ה', המבקשים לעשות את רצון ה', ולכן יוזמים הקמת ישובים ומגדלים לשם שמים, לשם ישובה של ארץ ישראל, דוגמת הברון הנדיב בנימין אדמונד דה-רוטשילד, שהקפיד על קלה כעל חמורה, שיום פטירתו חל בכ"ד בחודש זה, ואשר לא בכדי נקרא בפי הבריות 'הנדיב הידוע' ו'אבי הישוב'.
יזם גאולת הקרקעות הגדול, אשר דאג גם לסיוע מתמשך בהקמתם, פיתוחם, ופריחתם של ישובים רבים כראש פינה, זיכרון יעקב, ראשון לציון, פתח-תקווה, מזכרת-בתיה, כפר-תבור, גבעת-עדה ובנימינה, קיבוץ אשדות-יעקב, ואשר על האדמות שגאל בבאר-טוביה נבנית כיום 'כרמי הנדיב' בת אלפי הדירות בקרית מלאכי. הרב משה-צבי נריה זצ"ל הקפיד אחר פטירת הברון לומר קדיש ב'כותל המערבי' בכל יום שנה לפטירת הברון, לעיולי נשמתו, מתוך הכרה והוקרה לפועלו העצום לשיבת ציון. או סר משה מונטפיורי שהיה נשוי לגיסת דודו נתן דה רוטשילד. שניהם זיהו את ההזדמנות ואת גודל השעה, של שיבת ציון.
באחד מביקוריו נשא הברון נאום בפני המתיישבים ובין השאר כך אמר להם: 'לא באתי לעזרתכם משום ענייכם וסבלכם, שהרי יש בעולם מקרים רבים של מצוקה דומה. עשיתי זאת משום שראיתי בכם את מגשמיה של תחיית ישראל ושל האידיאל היקר ללב כולנו – המטרה הקדושה של שיבת ישראל אל מולדת אבותיו.'
לא בכדי הספידו ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון במילים אלו - 'אני מסופק אם בכל תולדות העם היהודי בגולה, תקופה של אלפיים שנה, אפשר למצוא אדם שישווה לדמותו הנפלאה של בונה היישוב היהודי במולדת המתחדשת של ימינו, דמותו של הברון אדמונד דה רוטשילד'.
שתי יזמויות פיתוח ובנייה, עולם מתריס ומורד בבורא עולם, זו של נמרוד נינו של נח וחבורתו, מול עולם נפלא מתוך אמונה בבורא עולם, כזו של רוטשילד ומונטיפיורי. אלה רצים ואלה רצים, אלה רצים לִבְאֵר שָׁחַת, ואלה רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר ומייסד חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל