בסוף פרשתנו (בראשית יא,א-ט) אנו לומדים על תקופת דור הפלגה שמהווה נקודת ציון היסטורית חשובה: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ". (פסוקים א-ד)
בימינו לכידות שכזו אמנם נשמעת קצת רחוקה, אך באותה תקופה האנושות לא הייתה בעלת הממדים שאנו מכירים היום, וזה אפשר לה להישאר מלוכדת- "שפה אחת ודברים אחדים". אך חשש אמיתי עמד לפתחם של אותו דור, והוא שההתפתחות תביא לגידול אוכלוסייה משמעותי שיסכן את הלכידות. מכאן הרעיון לבנות עיר.
בנוסף לבניית העיר החליטו המנהיגים לבנות מגדל בבקעה שראשו מגיע לשמיים. יש לשאול מה מטרתו ובנוסף יש לתמוה על אופן בנייתו, שכן אם בונים מגדל שראשו יהיה בשמים, למה לבנות אותו בבקעה ולא בהר? בנייה בהר הייתה מאפשרת להרוויח גובה מסוים. התשובה הינה שמעשה זה הינו ביטוי להצהרת כוונות מצידם.
כוונתם במילים "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם", על פי דברי הרמב"ן, הינה מרידה בה'. כדברי רבי יוסף ג'יקיטליה (שערי אורה, השער השני) על פרוש המילה "שם" בפסוק זה, "שם" הוא אחד משמותיו של הקב"ה, דווקא מן העליונים ביותר, כמו שכתוב (דברים כח,נח): "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת *הַשֵּׁם* הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְהוָ"ה אֱ-לֹהֶיךָ".
מטרתם של אנשי דור הפלגה בהעמדת המגדל הייתה בעצם להעמיד את עצמם כאלוה (גם היום ניתן לראות כמה כאלה). לכן, אין חשיבות למקומו של המגדל, בבקעה או בהר, מכיוון שהכוונה היא רוחנית: מרד נגד האלו-ה שמכירים בקיומו אבל רוצים לתפוס את מקומו. כדברי הפסוק: הבה נבנה לנו עיר... ונעשה לנו שם וכו.
במילים אחרות דור הפלגה היה דור גדול, דור שהכיר את בורא העולם, אבל רצה למרוד בו ולתפוס את מקומו. מהפכת אוקטובר שהייתה ברוסיה, השפיעה רבות על העולם כולו, אך מעניין לראות כי הרבה ממאפייניה היו דומים לאלו של דור הפלגה, דוגמת הרצון המוצהר לשפה אחת ודברים אחדים וההתעקשות על איסור היציאה מהארץ ועזיבתה (כולנו זוכרים את מסורבי העלייה לארץ ואת המורכבות במבצע "שלח את עמ"י" למען יהודי ברית המועצות ואת כל מה שנעשה לשחרורם). אין חופש דיבור במקום ובו-זמנית אסור לצאת משם.
בכל אופן, נאמר כי ניתן לזהות בבירור מאפיינים דומים לאז גם להיום. בדור הפלגה, בנו את המגדל בבקעה, וזה הקשה על כל מי שהיה רוצה לצאת שכן הוא היה צריך לטפס בהר, להתעייף וזה היה יכול להקל על הרודפים אחריו. במאה ה-20 היו כלים טכנולוגים אחרים לרשות הדיקטטורים.
מבחן התוצאה דאז היה שחלק קטן מן האוכלוסייה הפך לאדונים אך החלק הארי לעבדים. גם בני עמנו היו קרבן אכזר של המהפכה. מנהיגי המהפכה הפכו את עצמם לאלילים, ולראייה המונומנט על גופתו של לנין שקיים עד עצם היום הזה, למרות מפלת הקומוניזם.
גם כיום ישנן אידאולוגיות, במזרח ובמערב, הנתמכות על ידי ממשלות או על ידי ארגונים חזקים, אשר לא סובלים את אלה שלא מקבלים אותם ולא חושבים כמותם, כך גם בענייניי מדע ('אוי למי שאומר שהעולם נברא ולא קדמון!'), חברה ומשפחה, ועוד. גם במדינתנו יש הדוגלים באידאולוגיות כאלה ואחרות, ולא סובלים שמאן דהו ידבר אחרת מהם. כי הם רוצים רק "שפה אחת".
הפתרון המוצע לשאיפות מסוכנות אלה מופיע בגמרא: "בנַי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו" (קידושין ל,ב). נתייחס בזהירות רבה, ולפעמים בשלילה מוחלטת, אל אידאולוגיות מערביות ומזרחיות הסותרות את התורה ונהיה עבדים נאמים לה' בורא עולם.
הכותב הוא נשיא אמריטוס במרכז האקדמי לב יו"ר הקתדרה לחינוך מתמטי במרכז