חתימת הסכם הגבול הימי בין ישראל ולבנון זכתה לתשואות ולטפיחה עצמית על השכם מצד ראש הממשלה יאיר לפיד, מרבית חברתי ממשלתו וכן גורמים בכירים במערכת המדינית והביטחונית.
לא מעט שאלות מעורר ההסכם הזה וגם למערכת המדינית ולאנשי משרד האנרגיה אין את מלוא התשובות לכל התהיות.
הניסיון הוא כמובן להציג את המצב באופן שבו שלטון הליכוד ניהל את המגעים במשך שנים ארוכות ונקט בסחבת ואז באו יאיר לפיד ובני גנץ והיו אמיצים מספיק בשביל לקבל החלטה.
משיחות שערכנו עם מספר גורמים אמריקניים בשבועות האחרונים, עולה שאם ההסכם נחשב כהישג משמעותי, מי שראוי לתשואות הוא לא לפיד אלא הממשל האמריקני.
האמריקנים, יש לומר, היו הראשונים לזהות. ממשל ביידן, שהיה בטוח שיגיע לבחירות האמצע שיתקיימו בנובמבר עם הסכם גרעין חדש שיוכלו להציג לבוחריהם, ניצלו את איומי חסן נסראללה והחשש שסיום הקדנציה של נשיא לבנון יביא כאוס, כדי ללחוץ על ישראל לסגור הסכם לא טוב במיוחד. זאת כדי שיוכלו לבוא לבוחרים הדמוקרטים ולהציג צעד משמעותי שעשו במזרח התיכון.
לא חסרות הוכחות לכך. המתווך הקודם במגעים בין הצדדים, דיוויד שנקר, אמר בראיון לחדשות כאן בתחילת החודש שנראה שישראל רצתה בהסכם הזה הרבה יותר מלבנון ותלה זאת בארה"ב. הוא ציין שבימי ממשל טראמפ ארה"ב היתה מתוסכלת מהעמדה הלבנונית שדרשה עוד ועוד ואף תמכה בעמדה הישראלית נגד ההסכם.
גם התדרוכים של בכירים אמריקניים שהיו מעורבים בגיבוש ההסכם דיברו עליו כהישג חשוב למדיניות החוץ האמריקנית ולא הסתירו את שביעות רצונם מכך שידעו להפעיל לחץ על הצדדים כדי שיגיעו לסיכום דווקא בעת הזאת.
עוד דבר שבישראל התגאו בו ובארה"ב לא דיברו עליו כלל הוא אותו 'מכתב ערבויות' ערטילאי שהוצג גם כן בתור חלק מההישג. האמריקנים, כך סיפרו לנו, הסכימו באופן מפורש להיות ערבים לקיום ההסכם.
בכירים בממשל האמריקני נשאלו שוב ושוב ועל הערבויות הללו ולא באמת ידעו לענות. הנשיא ביידן עצמו דיבר על "שמירה על ביטחון ישראל" וגם אחרים זרקו סיסמאות כמו זו לאוויר, אבל למעשה אף גורם אמריקני לא השיב שערבויות כאלה אכן קיימות.
זה קרה מסיבה פשוטה, שארה"ב לא באמת יכולה להיות ערבה למשהו שמתרחש בלבנון. היא לא תשלח את כוחותיה להפציץ את המדינה אם חיזבאללה יתקוף את ישראל. הדמוקרטים, בצעד מוטעה נוסף, בטוחים שהסכם הגבול הימי ירסן את חיזבאללה. האם זה יקרה? איש לא יודע. חיזבאללה הוא בעל אינטרס שלבנון לא תהיה מדינה מתקדמת אלא שיישמר בה כאוס ועוני.
זה עוד תעתוע מדיני אחד שיצרה הממשלה הנוכחית, שנוהגת מול האמריקנים ברפיסות יוצאת דופן שכמוה לא נראתה שנים רבות.
יאיר לפיד ניסה במשך שנים לשדר שנתניהו והימין הרסו את הקשרים של ישראל בעולם. במהלך כהונתו הוא הספיק לדרדר את היחסים עם רוסיה למצב בעייתי במיוחד, לייצר מריבת ענק עם פולין, וגם את ההצלחה מול טורקיה הוא לא יכול לנכס לעצמו כי מי שפעלו בנושא הם קודם כל הנשיא יצחק הרצוג וראש הממשלה החליפי נפתלי בנט שבתקופת כהונתו הקצרה ידע לנהל את הנושאים המדיניים בצורה שקטה ויעילה.
לכן, איש לא יודע עד כמה הסכם הגבול הימי עם לבנון יחזיק מעמד, ואם בכלל יהיה טוב לישראל. האמריקנים רצו כאן לגזור קופון מהיר לקראת בחירות האמצע ולא בטוח שהסתכלו לטווח הארוך. ממשלת לפיד התייצבה מיד כדי ליישר קו. הישג גדול? לא בטוח בכלל.