ביום חמישי האחרון, התעוררנו לאחד ממחדלי הביטחון הקשים שהובילה ממשלת השמאל בחסותם של יאיר לפיד ובני גנץ- הסכם הגבול הימי עם לבנון. כלפי חוץ הם משדרים הסכם היסטורי למען ביטחונה של ישראל אך בפועל מדובר בתשלום פרוטקשן לחיזבאללה, ששולט באופן מלא על לבנון.
כאן נשאלת השאלה למה הם עשו את זה? ולמה בדחיפות יתרה? והתשובה ברורה לנו, כדי להתחמק מאיומי החיזבאללה ולעכב מערכה בצפון שעל הצפי שלה דובר לא מעט בתקשורת. הרי ברור לכולנו שאם הייתה מתלקחת עכשיו מערכה שכזו, הצמד גנץ-לפיד היה נחשף בכשלים נוספים ובעיקר באי יכולתו להתמודד ולנהל את ביטחונה של ישראל. בדיוק כפי שלצערנו, קורה היום בשטחי יהודה ושומרון, והרי שזה היה גוזל מהם מנדטים נוספים ואולי אף מוריד אותם יחד אל מתחת לאחוז החסימה.
להסכם הגרוע הזה ישנן משמעויות ביטחוניות רבות על חופש הפעולה של צה"ל וכוחות הביטחון באזורים אסטרטגיים אבל זה לא מסתיים בכך. בעצם חתימתו הוא פוגע באופן קשה בתדמיתה של ישראל בעולם וביכולת ההרתעה שלה כלפי ארגוני הטרור. אחרי למעלה מעשור בו הצליח מחנה הימין בעיקשות ובהתמדה לשנות את המשוואה המקובלת ממסירת שטחים לארגוני טרור תמורת שלום שמעולם לא ניתן, לשלום תמורת שלום, עם מדינות ערב המבינות את עוצמתה של ישראל, כפי שראינו ב'הסכמי אברהם' שהוביל ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. מגיעים לפיד וגנץ ומחזירים אותנו שנים אחורה לימי "המתן ומתן" של אוסלו ומסכימים לוויתורים כואבים, שאת תוצאותיהם לצערנו אנו עלולים לראות ולשלם בהמשך.
ולא די בכך, ההסכם כולו נוהל כעסקת תיווך, שהרי הצד השני להסכם, לכאורה נשיא לבנון ובפועל נסראללה, הבהיר לעולם כי הסכם זה לא ישנה את מדיניות החוץ של ארצו שעדיין נמצאת במצב מלחמה עם ישראל, כך על פי סוכנות הידיעות רויטרס.
ולסיכום, ממשלת המעבר שנכפתה עלינו הוכיחה פעם נוספת שאידאולוגיה לחוד ומעשים לחוד. אותה ממשלה שרוממות הדמוקרטיה, הליברליות, השינוי, הריפוי, השיח והשיתוף בגרונה החליטה בנוסף לכל "לדלג" על הצבעת הכנסת ועל הצורך להביא את ההסכם לאישור בטענה ש"האופוזיציה מופקרת".
צעד זה מצטרף לשורה של צעדים אנטי דמוקרטיים שהונהגו ע"י הממשלה הזו- החל מרמיסת הייצוג היחסי של האופוזיציה בועדות הכנסת, המשך בניסיון לסתום את הפה לערוץ 14 ועוד. מי שמעוניין לשמור על מדינת ישראל חזקה, יהודית ודמוקרטית צריך להביט למציאות בעיניים וביום שלישי הקרוב לממש את זכותו ובעיקר את חובתו הדמוקרטית.
כותב הטור הוא אוהד טל, מועמד "הציונות הדתית" לכנסת ולשעבר מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית.