לחדד מסרים. להגיד מה שאתה צריך בכמה משפטים קצרים. לא להסתבך עם מסר שמשתמע לשתי פנים. אלו כלים של פוליטיקאי טוב, משופשף.
אבל תרבות השיח הזו הקצרה, התובענית, החדה, פוגעת ופוצעת את עור התוף הישראלי שהולך ומאבד את יכולת השמיעה. יש בכוח השפה, ולא משנה מאיזה צד, ימין או שמאל, להביא למעשים שמתכתבים עם חידוד המסרים. מעשים חד משמעיים, חותכים, עוצמתיים, שיתנו לצד השני להבין טוב מאד איפה הדברים עומדים, כן? וכמה שיותר מהר, ברור?
אז רגע. לחכמים היה טייק אחר. גם הם פעלו ודיברו ולימדו והורו במציאות מדממת וחד משמעית ואלימה מאד. חלופות השלטון בארץ לא אפשרו חיים נינוחים שאפשר לטפח בהם תרבות שיחה נינוחה וקשובה. ובכל זאת. לחכמים היה טייק אחר.
מסכת אבות, אחת ממסכתות המשנה (תורה שבעל פה) היא מסכת יוצאת דופן. עניינה לא בבירור ההלכה והמשפט העברי אלא דווקא בהליכות ובהנהגות, מוסר ויחס לבריות, יחסי רב ותלמיד, הורים וילדים ועוד. למרבה הפליאה דווקא מסכת זו פותחת בשרשור המסורת ממשה בהר סיני: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". מדוע דווקא בפתיח למסכת הדנה במידות טובות, בתרבות שיח מכבדת חשוב להזכיר את שרשרת המסורה? האם לא נכון היה לפתוח דווקא מסכתות העוסקות בהוראות ההלכתיות בשרשור היסטורי זה על מנת לחזק ולבאר את מקור הסמכות ההלכתית של חכמי ישראל?
רבי אלחנן וסרמן הי"ד (שנרצח בשואה בשנת 1941) מסביר שדווקא במסכת זו שכולה עבודת המידות, חשוב להבהיר שגם היא ניתנה בסיני ואין אלו רק עצות מעשיות של חכמים בשר ודם אלא אלו הן מידות אנושיות נעלות שראה הקב"ה לנכון להדריך בהן בני אדם כיצד יתנהלו במרחב המשפטי, הציבורי, הקהילתי והמשפחתי.
הרבה מההנחיות בפרקי אבות נוגעות לתרבות הדיבור- מתי יש להימנע מלומר דברים שלא יכולים להישמע ע"י האחר; לעומתם, דברים שבוחרים דווקא כן להגיד – איך ומתי כדאי לאומרם כך שיעלו על לב השומע? ומה בעניין עוצמת הקול? 'דברי חכמים בנחת נשמעים'. חשיבותה של השתיקה ולעומתה חשיבות השיח המכבד שנותן מקום לדעותיהם של אחרים, שאינו מפגין זלזול ומשטמה, שמדבר לעניין.
כל אלו הן הנחיות אלוקיות לא פחות מדיני שמירת שבת, כשרות, משפט. דווקא מסכת זו פותחת במקור לכל ההנהגה היהודית – קבלת התורה בסיני משום שדיבור ושיח מכבד, כבוד הבריות והתנהלות ראויה בציבור ובחוגים הפרטיים הם הבסיס עליו עומדת כל התורה כולה.
--
הרבנית שורל'ה רוזן, שותפה במיזם "הבימה - אלמנבר" לקידום חזון דתי לשלום