זו איילת שלי

לראות את הטוב. אסור לעצור את השמש עכשיו.

שנתיים וחצי עברו מאז היום הראשון שלי עם איילת. מאז, אנחנו בלתי נפרדות. חיה ונושמת את השגרה והעשייה שלה - מהבוקר עד הלילה, בארץ ובחו"ל, בשבתות, בחגים, לכל אורך ורוחב הארץ. זכיתי להיות לצידה בצמתים של קבלת החלטות, באירועים משמחים, בהצלחות וגם בכשלונות.

פגשתי אישה שבוחרת בכל בוקר מחדש את הזירה הקשה, האכזרית לעיתים, של הפוליטיקה הישראלית כשמול עיניה תמיד ניצב רק דבר אחד - שיהיה כאן טוב יותר.

תסכימו איתה או לא, תאהבו או תשנאו, תעריצו או תסתייגו - כל קשת הדעות לגיטימית בדמוקרטיה. אבל רק דבר אחד לא נתון לויכוח עבורי - הכוונות שלה. שהיו ונשארו תמיד טהורות. הלב במקום הנכון. היא תמיד תשים את טובת המדינה מעל טובתה האישית. כן, גם כשהדילמה מייסרת אותה מבפנים, גם כשהמחיר האישי קשה וכואב, כמו בשנה האחרונה.

גיליתי פוליטיקאית שלפני שהיא שרה בכירה, ויו"ר מפלגה, וחברת קבינט, היא הייתה ונשארה, מהרגע הראשון ועד היום - בנאדם. במקום שבו אנשים במעמדה נוטים להסתחרר מהכוח, בעיני עצמה היא לא "השרה שקד" אלא פשוט איילת.

ערכית, אמיתית, נגישה, מדברת בכבוד לכל אדם, מקפידה להגיד תודה/בבקשה/סליחה, לנהוג ביושר ובדרך ארץ.

עבורי היא השראה. זכיתי לראות אותה נלחמת בחודשים האחרונים כמו שמעטים מסוגלים. מול הלגלוג, הציניות והזלזול, התשובה שלה הייתה לקום בכל יום ולחרוש את הארץ עד השעות הקטנות של הלילה.

כשאני כבר נרדמתי ברכב, היא עדיין שכנעה מתלבטים. כשכולם עצרו לרגע לנוח, היא המשיכה לקבל עשרות החלטות ולהניע את גלגלי הקמפיין מכח האנרגיה הבלתי נגמרת, והאמונה. האמונה שלה שזה אפשרי.

אני נושאת אליה עיניים ורואה מופת של עוצמה נשית. הנחישות, המנהיגות, תעצומות הנפש והיכולת לפרק מוקשים, להזיז הרים. להפוך את הבלתי אפשרי. להתעקש. ליזום. לשעוט קדימה אל עבר המטרה.
לא לוותר.

כל האותיות שבמקלדת, כל המילים בלקסיקון שלי, לא יספיקו כדי לתאר לכם עד כמה אני גאה בה.

זו איילת שאני מכירה מקרוב. זו איילת שלי. ושלכם.

אני סומכת עליכם. אל תפחדו מאחוז החסימה. עוד קול ועוד אחד, וביחד - אנחנו ננצח. את המנגינה שלה אי אפשר להפסיק.