לפני כמה שבועות, לילה מאוחר בבקעת הירדן. כמה רכבים נעצרים ליד מבנה גדול, הקמפוס הישן של האוניברסיטה שנהרס וננטש מאז האינתיפאדה הראשונה.
גברים יוצאים מהרכבים עם סולם, כמה עם מברגות ומקדחות, פנסי ראש. כמה נערים עם דליי מים, עוד קבוצה מעמיסה שולחנות.
השעה מאוחרת, כולם אחרי יום עבודה ארוך, והם עוד יישארו כאן עד השעות הקטנות של הלילה. אבל רוח גדולה יש כאן.
זה התחיל לפני שנה וקצת. קבוצת הורים במעלה אפרים יושבת על המדוכה- למה כמעט אוטובוס שלם של ילדים נוסעים שעה הלוך ושעה חזור ללמוד באריאל. אולי הגיע הזמן להקים משהו כאן, בבקעת הירדן.
ממחשבה למעשה, מתחילים להתקדם, לחפש מיקום, לתת מענה לילדים. כשאין פתרון, משפחת וולף מהישוב מחליטה להתגייס ברמה שאין לתאר. הבית שלהם יהיה התלמוד תורה. הבית הוא דו קומתי, כל המשפחה עוברת לקומת המגורים העליונה, וכל הקומה התחתונה הופכת להיות תלמוד תורה. יש התגייסות כללית של ההורים, אחד מביא צבע, וזה על הסולם מסדר פלורסנט, אמהות מגיעות לעצב, וילונות, לוחות ימי הולדת, ברוכים הבאים. מרכיבים מחיצות אקוסטיות בין הכיתות, הסלון הופך להיות כיתה, חדר המשחקים כיתה, פינת האוכל, הכל משנה צורה. תולים לוחות ואותיות, כאן מונח כתר תורה לתינוקות של בית רבן.
4 לילות לבנים לפתיחת שנת הלימודים, לילה לילה של עבודה, כולם מבקשים להיות שותפים. לילה לפני פתיחת הלימודים הבית של משפחת וולף הופך להיות תלמוד תורה. בית שהוא תלמוד תורה, ותלמוד תורה שהוא בית.
כארבעה חודשים לפני סיום השנה, בעקבות אילוצים חיצוניים, התחילו נדודים. כל שבוע-שבועיים הכיתות עברו לבתים של משפחות שפתחו את הסלון והבית, ושוב הורים מעבירים שולחנות, כסאות וספרי לימוד, ורק עיניים נוצצות של ילדים שקמים כל בוקר בשמחה ללימוד, נתנו לעדת המבוגרים הרבה כח.
15 משפחות פתחו את הבית, גם משפחות שאין להם ילדים בתלמוד תורה ביקשו לארח. כולנו הרגשנו שיש כאן משהו גדול יותר. זו יפה השכנה המבוגרת שנעמדה כל בוקר ליד הגדר, נשענת, מקשיבה לקול הלימוד, לניגוני המשניות, לשינון האותיות. "כל ראש חודש אני קונה להם ממתקים, לכולם", היא מספרת לי. "הם המתנה שלי".
תלמידי חכמים וגדולי דור הגיעו לתלמוד תורה, מביטים בהשתאות. בדמעות בעיניהם שלהם. במעגל הריקודים שלהם עם הקטנים של כתה א, מברכים אחד אחד בחום. "אתם לא יודעים כמה הייתי רוצה להתחלף איתכם", אמר גדול דור לילדים, "אני מקנא בכם".
או אותו רב גדול שהתקשר למחרת לרב רועי, המנהל, וביקש לתרום, הוא רוצה שיהיה לו חלק בתלמוד התורה הזה.
בלי ללכת רחוק. מאד קרוב: אני רואה את הילד שלי קם בבוקר עם עיניים בורקות, מאושר ללמוד תורה. "אנחנו משחקים בהפסקה בקלפים", הוא מספר. הקלפים זו סדרת קלפים ואלבום מדבקות מושקע שהצוות הוציא לכבוד שנת השמיטה, זה המשחק הלהיט. וכמה ידע ואוצרות רוח עוברים במתיקות של חוויות ילדות.
שיעור חקלאות הוא חגיגה של אהבת הארץ, ואדמה רטובה וריח גרניום ושבעת המינים. ומורשת מפוארת של ארון הספרים היהודי בעיניים של ילד, ושירים, וסיפורים וחוויות, איך הכל חי שם, ואיך הכל נכנס במושגים פשוטים להבנה של ילד, פלא. אחרי ארוחת הערב, בדרך לאמבטיה הוא מפזם ומשנן את הלימוד היומי, ככה, כמו שיר אהוב. כמה אהבה יש שם. אהבה טהורה.
בקעת הירדן, חבל ארץ מהמם שאנחנו זוכים לגור בו כבר 16 שנה, נמתחים מעליו קווים עדינים של אור.
אחרי שנה של נדודים במיקומים ארעיים, בתים, מתחם המכינה, ועד פנימיות של ישיבת ההסדר, סופסוף בהודיה למועצה נמצא מבנה פוטנציאלי צמוד לישוב, מתחם גדול ששימש לפני 25 שנה שלוחה ללימודי קולנוע ותקשורת, וננטש אחרי שנה. מאז הוא נטוש והרוס לחלוטין ודורש שיפוץ רציני..
זה היה או ללכת על זה, או לסגור את התלמוד תורה, וש-53 ילדים יחזרו לנסוע בהסעות שעה הלוך ושעה חזור לביה"ס הקודם..
הוחלט ללכת על זה. על כל המשתמע. נלקחו הלוואות, הורים באו בלילות למבנה הנטוש אחרי יום עבודה, עם מברגות וסולמות, לשפץ בעצמם בעשר אצבעות כל מה שביכולתם. ושוב נוער מתגייס לרוקן במריצות זבל של 20 שנה, למחוק גרפיטי מכוער, לצבוע קירות, ליישר אדמה.. עשינו כל מה שביכולתנו. כל מה שהתאפשר.
ועכשיו? עכשיו יש הלוואות שצריך לפרוע, ולהשלים את השיפוץ, ולמתוח קווי מים וחשמל, ועוד.. עכשיו צריכים עזרה נוספת, את היד והלב שלכם למעגל הזה.
לא הרבה אני יודעת, אבל מאמינה בלב שלם שיש הרבה הרבה נחת בשמיים. כתר תורה מונח כאן במלוא אורו, ומדי בוקר, למרגלות הסרטבה, עשרות ילדים שמחים ליטול אותו.
מוזמנים לראות את הסרטון ולהצטרף, לכתוב בעצמכם את הדף הנוכחי בספר דברי הימים של עם ישראל בארצו.
ח"י שקלים מצטרפים לח"י שקלים, למשהו גדול, משמעותי וגדול מסך חלקיו. משהו שנוגע בנצח.
מרגש לראות את ההיענות המדהימה של עם ישראל, שנותן יד והופך להיות שותף אמיתי. שנזכה להרחיב את הבקעה, בהתיישבות, בלימוד, בזריחות בכל הצורות.. תודה שקראתם. תצטרפו אלינו?