מהו הפתרון העמוק של החידה, שמובילה להריון של יצחק? מסע בין הרמזים העדינים והעמוקים שחבויים בינות פסוקים לא פשוטים, וחיים מורכבים מאז ועד ימינו?
פרשת לך לך שולחת את אברם אבינו אל עבר הגשמת הייעוד הגדול שלו "לך לך.. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה… ונברכו כל משפחות האדמה" (בראשית יב', א'-ג')
אולם שליחות זאת מובאת כאשר נתון משמעותי מאוד ברקע: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (יא', ל')
מתוך נקודת מוצא כפולה זו, הפרקים הארוכים שלפנינו מגוללים את שני המסעות האלה במקביל- מסעו של אברם לארץ כנען ובתוכה, ובמקביל- מסע עקרותה של שרי.
וברקע, שאלה ענקית- איך תתגשם ההבטחה לאברם להיות גוי גדול, כאשר אשתו עקרה?
בהצטלבות שבין שני המסעות האלה, חושפים בפנינו מספר חלונות הצצה אל תוך היחסים שבין אברם ושרי. מתוך פשט הכתוב, המראות הנשקפים אלינו מורכבים וכואבים ביותר.
התחנה הראשונה היא בהגיעם למצרים, בפסוק שקשה מאוד לעיכול. אברם מבקש מאשתו: "אמרי-נא אחתי את למען ייטב-לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך". (יב', יג'). אנחנו פוגשים את אברם משלח את שרי להיות שפחה בבית פרעה, כדי להציל את חייו שלו. ולא רק זאת, הוא מקבל מתנות עבור עסקה זו: "ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחות ואתנת וגמלים" (יב',טו')
השאלה זועקת למרומים- איך אברם עושה דבר כזה לאשתו? איפה כוחות התפילה שלו אל בורא העולם, שיציל אותם מהמצב הבלתי נסבל הזה? אנחנו פוגשים את אברם מפעיל כוחות גשמיים ורוחניים בלתי נתפסים בהילחמו בצבאות אדירים, חדור נחישות בלתי מתפשרת להציל את לוט בן אחיו פעמיים, מגונן על סדום הרשעה, ואפילו מתפלל בהצלחה להשיב את הפריון אל נשות אבימלך מלך גרר. איך יכול להיות שאיננו פוגשים אותו עושה דבר, כאשר אשתו נחטפת פעמיים לבתים של מלכים אכזריים, פעם אצל פרעה ופעם אצל אבימלך?
שאלה כואבת זו חושפת שאלה הרבה יותר רחבה, והיא- למה אברם אינו מתפלל לרפואת עקרותה של שרי?
ניגוד עצום לכך אנחנו פוגשים אצל בנו יצחק, כאשר הוא ניצב אל מול עקרותה של אשתו. שם, אנחנו רואים איך בפסוק אחד הוא מתפלל עליה וה' נעתר לו: "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" (כה', כא').
למה אברם לא עשה כדבר הזה?
שאלת היעדר התפילה של אברם על שרי, מצטרפת ליתר האינטראקציות שאנחנו פוגשים בין בני הזוגי. אנחנו פוגשים אותו שוב ושוב פסיבי ובלתי נוכח מולה. ואנחנו רואים איך מציאות זו מעוררת טינה וכעס עמוקים שלה כלפיו, כפי שעולה למשל בקריאתה כלפיו: "...חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך… ישפט ה' ביני ובינך" (טז', ה')
יכול להיות שהתשובה לשאלת היעדר התפילה של אברם עבור אשתו, לעומת עמידתו האיתנה והנחושה עבור אחרים, טמונה בעצם השאלה. אולי הוא היה כל כך עסוק ומרוכז בשליחותו הגדולה בעולם, ובמימוש כוחותיו הרוחניים האדירים, שהוא לא היה פנוי להתבונן פנימה אל תוך ביתו, ואל הזרמים העמוקים שרוחשים בו.
יותר מכך, האם יכול להיות שהיתה לו לא מעט התנגדות למה שקורה בתוך ביתו? שכן הוא מצווה מפורשות "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך…" (יב', א').
בפסוק יב' בפרק כ', אנחנו מגלים ששרי היא לא רק אשתו של אברם, אלא היא גם אחותו מצד אביו! "וגם אמנה אחתי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה". ככל שכואב לשאול זאת, נראה שהפסוקים מעלים את השאלה- האם אברם לגמרי בחר בשרי לאישה, או שלאורך כל שנות מסעותיו, בחשה בתוככי ליבו השאלה- האם גם ממנה, מאחותו, בת אביו, ש"נהייתה לו לאשה", האם גם ממנה הוא צריך ללכת? אולי לא היא זו שנועדה להיות אימו של היורש האמיתי של זרעו? אחרת, איך ניתן להבין את תגובתו לבשורה שהיא הולכת ללדת לו בן באופן ניסי? למה הוא אינו קופץ משמחה ופוצח בסעודת הודיה? למה הוא צוחק ומנסה להוריד את האל מתוכניתו, ולהעמיד את ישמעאל בתור יורש? "...לו ישמעאל יחיה לפניך" (יז', יח').
רמז נוסף לתהליך הפנימי שאברהם מוזמן אליו, אנחנו יכולים לזהות בהתבוננות קשובה בפסוק שמופיע רגע קודם לבשורה על הריונה של שרי: "ויאמר אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה". פסוק דומה מופיע מעט קודם ביחס לאברם: "ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם…" (יז', ה'). אבל יש הבדל יסודי מאוד בין הפסוקים. בפסוק שנוגע לשמה של שרה- השם שלה אינו משתנה, מה שמשתנה הוא שאברהם מצווה לחזור לקרוא לה בשמה המקורי- שרה. אנחנו מגלים פה ששמה המקורי של אשת אברהם הוא שרה, אבל היא נקראה שרי כל השנים עד עתה.
האם שם זה הוא שהשאיר אותה בעקרותה? מחוברת לבית אבא, במקום למהלך החדש שהיא נועדה לו יחד עם אברהם? אברהם מצווה עתה לשחרר אותה מהיחסיות הישירה שלה אליו- "שרי", ולהשיב לה את שמה המקורי, המכיר בכוחה וגדולתה העצמאית- "שרה". הוא מצווה להפסיק לראות בה אחות, ולהתחיל לראות בה אשה. ייקחו עוד שלושה חודשים, הכוללים ביקורים בסדום ובגרר, בשביל המהלך הפנימי הזה להשלים את עצמו. ואז, יוכשרו התנאים עבור שרה לממש את נשיותה במלואה. להיפקד, להרות וללדת.
נדמה שהשניות שאנחנו פוגשים ביחסים שבין אברהם ושרה, והתהליכים שמורכבות זו מחוללת, איננה גנוזה רק בין פרקי בראשית. היא נותרה ועודנה מבין המורכבויות והאתגרים הגדולים שמלווים את חיי הזוגיות של רובנו. שאלת ההתכוונות של גבר- האם היא מעל לכל החוצה אל שליחותו בעולם, או אל אשתו? והשאלה לאישה- עד כמה היא עומדת על ערכה, ועל מעמדה כאישה ולא כאחות או כאם עבור בעלה?
אנחנו רואים את גודל המסע שאברהם ושרה אמנו נדרשו לעבור עם השאלות האלו, עד שמבשילים התנאים להפרות את הזוגיות שלהם לכדי משפחה שתוציא לפועל את נבואת היותם לגוי גדול.
אנחנו רואים גם את יורשם, יצחק בעמדה כל כך אחרת, שירשה אולי את כוח האהבה האדיר של שרה, שיצא סוף סוף לעולם בערוב ימיה. אנחנו פוגשים אותו בעמדת אהבה כל כך מיוחדת כלפי רבקה אשתו: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (כד', סז'). זו הפעם הראשונה שמוזכרת בתורה עמדה של אהבה של איש כלפי אשתו. ואולי זוהי העמדה, שנותנת לו את הבטחון והכח להתפלל עבור עקרותה, בצורה שפועלת כל כך חזק.
השניות המורכבת של הזוגיות של אברהם ושרה הולכת איתנו עוד מימי הראשית. מהי "עזר כנגדו"? מהי עומק ההנחיה "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו"? האם היא "אחותי" או "כלה"? אלו שאלות שמלוות את רובנו דרך מסע חיינו הזוגיים והמשפחתיים. שאלות גדולות, בלתי פתורות, שמזמינות להרבה בירור. העמקה ועבודה פנימית וזוגית.
מי יתן שנגלה כל אחד מאיתנו את התשובות העמוקות והמחזקות ביותר עבורנו, לבניית בית יציב ואיתן, שראוי לרשת את ברכת ה' לאברם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (יב' ג').