א. הניצחון המדהים הזה הוא חד וברור והיסטורי, הניצחון הגדול ביותר לימין מאז ומעולם. השמאל יודע מצוין לנצל קונסטרוקציות פוליטיות, והגיע הזמן שגם הגוש האמוני ילמד. אם הפעם לא יהיה שום שינוי מהותי, זה פספוס אדיר שספק אם יתוקן בעתיד.
ב. יחד עם זה, יש פה מחנה שלם עם זכויות רבות שיורד בעצם מבמת ההנהגה ההיסטורית. זה קשה. זה כואב. אין כאב יותר גדול להגמוניה מאשר לאבד את הגמוניותה. הייתי רוצה לראות את נתניהו הולך לעין חרוד, ונושא נאום שבו הוא מודה לשמאל הציוני על תרומתו העצומה בהקמת המדינה ובעשרות השנים הראשונות, מביע הערכה ואמפטיה לתחושות שלהם, ומרגיע את החששות שלהם. אולי גם אפשר להוסיף שהרעיונות שאנחנו דוגלים בהם, הם בעצם רעיונות של השמאל הציוני הקלאסי, ויש פה רק העברת מקל במרוץ השליחים היהודי. אנחנו הממשיכים שלכם, לא המחליפים שלכם.
ג. הפעם, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, העם בישראל הפגין עצמאות וחירות מוחלטת. שום ספין לא עבד, לא הגנרלים למיניהם ולא התקשורת המוטה, לא "לחצים מגורמים בינלאומיים", ויותר מכל- לא כי לשנוא את נתניהו "זה מה שנכון" באליטות השונות. היום אין לנו רוח הקודש אז א"א לדעת באמת את משמעות המאורעות, אבל ייתכן מאוד שבדיעבד יתברר שזו הייתה קפיצת מדרגה משמעותית בדרך לגאולה. לא אתפלא אם ייקבע ביום הזה חג כדוגמת פסח או חנוכה.
ד. כשבנט ושקד הביאו ב2013 12 מנדטים לבית היהודי זה היה נחשב להישג ההיסטורי של הציונוה"ד. משם התקבעה התודעה שכדי להצליח צריך להתחנף לשמאל ולמיעוט הפרוגרסיבי. ההישג היום של אבי, בן גביר וסמוטריץ הוא היסטורי גם בצריבת התודעה שכצפוי התברר שאנשים מעריכים דווקא אותנטיות על פני זיוף, עצמאות על פני שעבוד. התברר שחיבור עמוק למסורת ולמסורתיים נכון גם ברמה האמיתית אבל גם ברמה האלקטורלית.
ה. בהשלמה לנקודה הקודמת, צריך לפרגן גם פרגון גדול לרוב מוחלט של מה שנקרא "הציונות הדתית הקלאסית", שלמרות שהיו להם אולי הסתייגויות פה ושם, והם לא אהבו הרבה דברים, בסוף הבינו את מה שמונח על הכף ובחרו בצד הנכון של ההיסטוריה. מספיק רק להסתכל בתוצאות במקומות כמו אפרת או אלון שבות, ניצחון ענק לציונוה"ד ואחרי זה מחל. בלי הקולות האלה ספק אם היינו מנצחים.
יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו.