ניצחון חד־פעמי

מי שצפה בחגיגות הניצחון של ש"ס שנערכו במטה המפלגה בירושלים ביום שלישי בלילה, בוודאי התקשה להבין האם עיקר השמחה פורצת הגבולות היא על ההישג הפוליטי המרשים או דווקא לאידו של אחד המפסידים הגדולים בבחירות תשפ"ג.

מיד עם היוודע תוצאות מדגמי הטלוויזיה, ועוד לפני הצהלות והצהלולים על מספר המנדטים הדו־ספרתי שחזו הסוקרים לש"ס, החלו מאות הצעירים המשולהבים באולם 'ויאמר יצחק' בבירה לקרוא בקצב אחיד "ליברמן למזבלה", כשהם רומזים לעונש מידה כנגד מידה שספג יושב ראש ישראל ביתנו על שאיפתו להוליך את נתניהו והחרדים במריצה לאתר פסולת קרוב. רק לאחר מכן התפנו הנוכחים לחגוג גם את העניין שלשמו התכנסנו: 10 מנדטים למפלגה באותה שעה, לפי כל מדגמי הטלוויזיה, וככל שהתבהרו תוצאות האמת - נראה ש־11 ואולי אף יותר.

ניפץ את תקרת הזכוכית מ־2015

ואכן, עם כל הכבוד לפרץ השמחה המובן על מפלת אויב החרדים הגדול, האיש שגרר את ישראל למשבר הפוליטי והשלטוני החמור בתולדותיה, נראה שההישג של ש"ס עצמה הוא סיבה טובה יותר למסיבה. אחרי שבע שנים וחצי וחמש מערכות בחירות שבהן דשדשה המפלגה החרדית הספרדית על 9-7 מנדטים, היא חוזרת כעת אל הממדים הדו־ספרתיים שאליהם הורגלה בשני העשורים שקדמו להן, ולראשונה מאז פטירת הרב עובדיה יוסף והמשבר המנהיגותי שבא בעקבותיה, מצליח יושב הראש אריה דרעי לנפץ את תקרת הזכוכית שבלמה את התחזקות תנועתו מ־2015. נכון לשעת כתיבת הטור, ש"ס צפויה לשבור את שיא הקולות שנקבע בבחירות מועד ג', שעמד על כ־353,000, בדרך לאחד ההישגים הגדולים בתולדותיה – שני רק ל־430,000 הפתקים ב־1999, ימי קמפיין "אני מאשים", שהניב לה 17 מנדטים. ובכל זאת, אי אפשר בלי עוד אצבע בעין לליברמן. "נחגוג בשבת בקידוש בבית הכנסת עם הרבה שתייה מתוקה וכלים חד־פעמיים", התריס כנגדו אחד החוגגים באותה מסיבה בירושלים.

תוצאות הבחירות משדרגות כעת את דרעי לעמדת השותף הבכיר ביותר של נתניהו בממשלה הבאה - ראש המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה, כשלפניו רק הליכוד. ואם גם את רשימת המחנה הממלכתי, המורכבת משלוש צלעות, נחשיב ליותר ממפלגה אחת - בדומה לציונות הדתית ולעוצמה יהודית, שאיחודן רק טכני - הרי שש"ס הופכת להיות השלישית בגודלה אף בכנסת כולה, אחרי הליכוד ויש עתיד.

למעשה, יושב ראש ש"ס מתפקד כבר שנים כבעל־בית במשכן, מבוגר אחראי, אחד הוותיקים והמנוסים במערכת הפוליטית, ובאופוזיציה יודעים לספר כי בקדנציה האחרונה הוא תפקד כמרַכזהּ בפועל, בלי שיוגדר כך רשמית, הן כחבר כנסת והן לאחר התפטרותו, ולו הקרדיט על מלחמת ההתשה בקואליציה עד להתפוררותה. כעת, כאמור, נעשה דרעי לשותף הבכיר בממשלה הבאה, וההערכה היא שהדרישות יהיו בהתאם – לפחות תיק חשוב אחד שיופקד בידי המפלגה, נוסף על אלה שכבר רשומים על שמה בטאבו.

גם יהדות התורה רושמת הישג נאה, לאחר שצלחה משבר לא פשוט מבחינתה ושמרה על כוחה למרות כל החששות. במפלגה החרדית האשכנזית לא מצליחים כבר שנים לפרוץ את מחסום שבעת המנדטים ולהגיע לשמיני, הנמצא תמיד בהישג יד, וזאת למרות הגידול הטבעי המהיר של הבייס. הפעם, מסיבות שונות שהזכרנו כאן בעבר, כגון הכעס על הפוליטיקאים הוותיקים והסחף של חרדים רבים להצבעה לבן גביר מזה או לאידיאולוגיה קיצונית־קנאית מזה, נראה היה כי גם הכוח הקיים נמצא בסכנה והמפלגה עלולה לרדת אף לשישה מנדטים. המדגמים שחזו לה שבעה, ותוצאות האמת שהעלו אותה לעיתים לשמונה, שחררו מאנשיה אנחת רווחה שנשמעה היטב במטה הבחירות באולמי 'נאות ירושלים' בבני ברק, והשכיחו לרגע את העובדה שלו הייתה מממשת את מלוא הפוטנציאל היא כבר הייתה עומדת על עשרה. אבל עם תנאי פתיחה מבריחי מצביעים כמו שהיו ליהדות התורה, כגון הדם הרע בין החסידים לליטאים, חוסר הנוחות מסגנונו ומהתבטאויותיו של יושב הראש החדש יצחק גולדקנופף והחלל שהותיר אחריו מגנט הקולות הרב חיים קנייבסקי - שמירה על הקיים היא בהחלט סיבה להיות מרוצים.

הניצחון הברור של מחנה הימין דוחה לעת עתה את האפשרות לפיצול הבלוק החרדי בין אגודת ישראל החסידית לדגל התורה הליטאית או בין שתיהן לש"ס, שכן תיקו בין הגושים היה עלול להביא את הליטאים לזניחת הברית עם נתניהו ולשיתוף פעולה עם גנץ או לפיד להקמת ממשלה חלופית. מנעמי השלטון שמהם ייהנו בקרוב הצדדים עשויים להרגיע את הרוחות – עד הפעם הבאה. גם חלוקת השלל עצמה אינה צפויה לעורר מתחים, שכן חבר הכנסת גפני מ'דגל' מאוהב בכל מקרה בתפקיד יושב ראש ועדת הכספים וכלל אינו מעוניין להתמנות לשר, ולכן לא תהיה לו בעיה "לוותר" לגולדקנופף מ'אגודה' על התפקיד הנחשב לבכיר.

תיק הדתות: חותרים לרוטציה

מי שמחפש בכל זאת חיכוכים על הרקע הזה ימצא אותם אולי בין הציונות הדתית ועוצמה יהודית לבין ש"ס ויהדות התורה. אם בעשרים ושלוש השנים האחרונות היה ברור לממשלות ישראל כולן שכאשר המפלגות החרדיות חברות בקואליציה משרדי הדתות על גלגוליהם השונים מופקדים בידיהן (כשהמוציאים לפועל הם שרים מטעם ש"ס), התחזקות סמוטריץ' ובן גביר כעת עשויה לעשות סוף לנוהג המובן מאליו הזה, והם צפויים לדרוש גם הם נתח משמעותי מהעוגה – הן בשליטה במשרד, הן בקביעת קווי יסוד משותפים בסוגיות דת ומדינה והן בזכות וטו עליהן במקרה של חילוקי דעות.

במפלגת הציונות הדתית מתעקשים לקחת את המושכות לידיים בעניינים הללו, שלהם השפעה רבה על זהותה היהודית של המדינה - נושא שהוא ציפור נפשם, ומאמינים כי הדבר נצרך גם מבחינה טקטית. לשיטתם, יש להפגין רענון במשרד לשירותי דת גם כלפי חוץ, על מנת לשנות את דעת הקהל בעניינו כארגון ארכאי ומנוון, וכדי למנוע מצב שבעוד שנתיים או שלוש יהיו שיתעקשו למנות בו שר שנוי במחלוקת דוגמת מתן כהנא כדי שינער את האבק.

בשנים האחרונות, שבהן הנציגות הדתית־לאומית בכנסת הורכבה תמיד משמרנים לצד ליברלים, התקשו החרדים לשחרר מאחיזתם בנושאים הדתיים, מחשש להשפעת יתר של הדתיים משמאל, דוגמת בנט וכהנא. כעת, כאשר הציונות הדתית מיוצגת על ידי פוליטיקאים שרואים את רוב הסוגיות עין בעין עם המפלגות החרדיות, שיתוף הפעולה אמור להיות קל וטבעי יותר. מאידך, השמרנים המכהנים כיום רואים בתחום זה את אחד הדגלים המרכזיים מבחינתם ומן הסתם ירבו לעסוק בו, בניגוד לליברלים שנטו בדרך כלל להזניחו כדי שלא להקטין עצמם כמגזריים מדי או כמש"קי הדת של הממשלה, ולכן תידרש מהחרדים עבודה עצמית של צמצום לקראת הסתגלות למצב הפוליטי השיתופי החדש.

ההערכה היא - וזו גם השאיפה של סמוטריץ' ואנשיו (ובעיקר של חבר הכנסת אופיר סופר, שה"תיק" הזה במפלגה שייך לו) - שבסופו של דבר יוסכם על רוטציה במשרד לשירותי דת, כפי שהיה בימי ממשלת נתניהו הראשונה, בשנים 1999-1996, אז חילקו ביניהם את התפקיד יושב ראש המפד"ל המנוח זבולון המר ז"ל, ואחריו יבדל"א הרב יצחק לוי מסיעתו, יחד עם אליהו סויסה מש"ס. ומי יחזיק בו בארבע השנים הקרובות?

הכותב הוא הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'

לתגובות: [email protected]

***