השבוע ציינו ברחבי העולם את האלווין, ליל כל הקדושים, חג עממי נוצרי שחל בסיומו של חודש אוקטובר. אבל מסתבר שלא רק בעולם ציינו את החג, אלא גם בישראל נטלו רבים חלק בחגיגות. ברחבי הארץ נערכו שלל אירועים קהילתיים מקומיים ואף מסיבות מאורגנות לצעירים בברים, במרכזי תרבות ובמסעדות, והכול לכבודו של החג הנוצרי. בתים קושטו כמיטב המסורת במוטיבים הלקוחים מסרטי אימה, וילדים עברו מחופשים מבית לבית כשהם קוראים בקול "תעלול או ממתק" ואוספים מיני מתיקה.
יעל (שם בדוי), אם לשניים ממרכז הארץ, חגגה השבוע את האלווין בהתלהבות עם משפחתה. "הילדים התחפשו והתאפרו ויצאנו לטיול כיפי בשכונה. עברנו בין הבתים לראות את הקישוטים היפים, כל הילדים התרוצצו בשכונה נלהבים לאסוף ממתקים. הייתה אווירה ממש שמחה ומלכדת".
את הביקורת על ציון חג שאינו יהודי יעל הודפת מכול וכול: "מה הסיפור הגדול? הילדים שלי הרימו קצת את הראש מהמסך, התחפשו ועשו פאן, מה הביג דיל? אנחנו בבית נהנים מכל העולמות - חוגגים את פורים וסוכות וגם את כריסמס ונובי גוד. אני שלמה עם מי שאני ולא נבהלת מהרעיון שהילדים שלי יכירו גם תרבויות אחרות. נשגב מבינתי למה אי אפשר לקחת את הטוב גם מאחרים".
"הפכנו להיות סניף של אמריקה"
בשכונת נווה צדק התל־אביבית ההכנות לקראת האלווין החלו כבר לפני חודש. "בקבוצת הווטסאפ השכונתית התחילו להתכונן לאירוע, לקישוטים של הבתים ולחלוקת הממתקים כבר לפני כמה שבועות", משחזר יובל אברמוביץ', סופר, מרצה ושחקן. "כשראיתי את ההודעות האלו בווטסאפ, הרמתי גבה ואמרתי לעצמי 'מה לנו ולזה?!' אבל חשבתי אוקיי, אני גר בנווה צדק, שכונה שגרים בה גם שגרירים ואנשי עסקים מחו"ל, אז סבבה. שבוע אחר כך, הבת שלי בת ה־14 שאלה אותי אם נוכל לעשות אצלנו בבית מסיבת האלווין, 'כי זה כיף'. עניתי לה שזה אולי כיף אבל זה ממש לא שלנו", הוא מסביר. "אני אדם שעושה מסיבות ואוהב לארח בבית, בכל הזדמנות חגיגית יש אצלנו בבית שמחה וצהלה, אבל במקרה הזה סירבתי, כי אני לא רואה טעם לחגוג חג שהוא לא שלנו".
בתחילת השבוע ראה אברמוביץ' בקבוצת הווטסאפ הכיתתית של בתו בת התשע היערכות של הורים לחגיגות האלווין והחליט שהוא לא יכול לשתוק עוד: "ההורים בכיתה שלחו תזכורות לפעילויות בהאלווין וביקשו ממי שרוצה שהילדים יעברו אצלו בבית שיכתוב את שמו ברשימת האקסל. במקביל שמעתי מחברה שלי ברמת גן שהיא הלכה לסופר והמוכר בירך אותה בחג שמח, היא לא הבינה על איזה חג הוא מדבר. שמעתי מעוד חברים שלי, בנתניה ובכרמיאל, שגם אצלם חוגגים את האלווין. התחלתי לדבר על זה עם אנשים ונוכחתי לגלות שיש עוד המון מקומות בארץ שחוגגים השבוע. חשוב לי לציין שזה לא קורה רק ב'מדינת תל אביב' - זה משהו שאני שומע עליו מעוד מקומות בארץ".
מה כל כך מפריע לך בזה?
"ברור שכל אחד רשאי לעשות כרצונו, אבל מה לנו ולליל כל הקדושים? ואני אומר את זה כאדם חילוני תל אביבי, שמכבד את המסורת, עושה קידוש ומשתדל להיות ערכי ומוסרי, ועדיין זה מאוד צורם לי. נצבט לי הלב כשמקדשים חגים שהם לא שלנו. לו הייתי מקבל בווטסאפים השכונתיים גם הודעות כמו 'חברים, מוזמנים לבניית סוכות' או 'בואו נארגן יחד משלוחי מנות' בכזאת התלהבות כמו האלווין - הייתי אומר שהחגיגות השבוע הן עוד סיבה למסיבה. אבל אני שם לב איך יש פחיתות ביחס לחגי ישראל בהשוואה למה שהיה בילדותי. אני בן 46 וזוכר איך ציפיתי בכיליון עיניים לבניית הסוכה, ואני פחות ופחות רואה חנוכיות בחלונות. לכן זה כל כך צורם לי".
אברמוביץ' יוצא נגד אימוץ הולך וגובר של מנהגי אומות העולם תוך טשטוש הזהות היהודית: "יש קטע כזה ליהודים לפזול החוצה ולבדוק כל הזמן מה יש לאחרים. לא נראה לי שיש בעולם מוסלמים או נוצרים שיושבים בבית שלהם ואומרים 'בואו נבנה סוכה, זה נראה ממש כיף'. הפכנו להיות סניף של אמריקה, ובעיניי זה חבל. הייתי מצפה שנהיה עם יותר עמוד שדרה ונטפח את המסורת שלנו. שוב, אני אדם חילוני, אבל אני משתדל להיות מחובר למסורת שלנו".
הבעת את דעתך בקבוצת הווטסאפ השכונתית?
"כתבתי לאחת מיוזמות החגיגה שכולי תקווה שבחנוכה הקרוב הם יובילו מהלך דומה. היא הסבירה לי שהם חיו בארצות הברית וזה נחמד לילד שלה לחגוג את האלווין כי הוא רגיל לזה משם, וזה בדיוק העניין - זה שייך לשם. כתבתי פוסט עם דעתי על הנושא שהפך מהר מאוד לוויראלי. היו טוקבקיסטים שכתבו לי שאני מרובע ולא נאור, אבל בעיניי זה לא קשור לפתיחות, כי כשאני במקרה בלונדון או בפריז בחג המולד אני נהנה מהאווירה סביבי, וגם לקחתי את הבנות שלי לסיור בנצרת בכריסמס. אבל יש הבדל גדול בין להכיר את החגים שלהם, שזה דבר נפלא בעיניי, ובין ממש לאמץ אותם".
אברמוביץ' קובל על הזילות שיש כיום כלפי חגי ישראל: "באותה מידה צורם לי שבפסח מוכרים חמץ ושזה כבר הפך לדבר שבשגרה. אני גם מתחיל לראות פה ושם מכוניות ביום כיפור. אלו דברים שאני רואה ואומר - קורה כאן משהו, יש פה התפוררות. הבת שלי בת התשע לא מבינה את עומק הדברים. מבחינתה זו בסך הכול חגיגה מגניבה. אף אחד לא מסביר לילדים שזה לא חג שלנו, וככה מטמיעים בהם מסורת חדשה. בקצב הזה עוד עשר שנים יפה בן דוד תגיד שצריך יום חופש בהאלווין".
אתה מוטרד מחוסר החינוך לזהות יהודית במערכת החינוך הממלכתית?
"אני ער לכרסום כבר כמה שנים. השתתפתי במסיבת חנוכה בגן של הבת שלי וחשבתי לעצמי איך פעם היו שרים את 'מעוז צור' ו'נר לי דקיק' וכל השירים מהמסורת, ששרו עשרות אם לא מאות שנים, ופתאום יש כל מיני שירי פופ ולהיטים. מסורת זה דבר חשוב ונפלא. בואו נשקיע את כל האנרגיות שלנו במסורת שלנו", הוא פונה להורים. "סוכות הוא חג נפלא, חנוכה הוא חג האורות. מה חסר לנו?" הוא תוהה. "וזה לא מסתכם רק בהאלווין. לצערי הדבר הזה מעיד על משהו הרבה יותר נרחב. זה צריך לעורר אותנו. בואו נבין למה אנחנו בתחושת חסר ושום דבר לא ממלא אותנו. זה מתחיל בסילבסטר וממשיך בהאלווין ובכריסמס. מה יהיה הדבר הבא?"
אולי זה נובע מריחוק מהשורשים?
"אני חושב שבמערכת החינוך אפשר יותר להלל ולהאדיר את המסורת היהודית ולטפח חיבור אצל הילדים. נכון, זה בהחלט אתגר לשמר את המסורת בעידן משתנה, אבל במשרד החינוך צריכים לחשוב ביצירתיות איך אנחנו מעצימים את החגים שלנו ולא את החגים של האחרים".
שיעורי המרת דת בבית הספר
גם רוני ססובר, יושבת ראש ארגון 'מאירים', מביעה מורת רוח מחגיגות ההאלווין המורגשות בשכונתה שבצפון תל אביב. "בשכונה שלנו זה היה טירוף. ראינו ברחובות ילדים מחופשים לשדים ורוחות ולזומבים. הם הלכו מבית לבית לדרוש ממתקים. חלק גם קישטו את הבתים שלהם עם קורי עכביש ודלעת".
בשל התכונה החגיגית בשכונה, כינסו ססובר ובעלה גיל את ילדיהם בסלון ביתם והסבירו להם בנחת את התנגדותם לציון החג. "הסברנו להם למה אנחנו לא חוגגים את החגים האלו. דיברנו על מה המשמעות של חגי ישראל ומה ההבדל בינם ובין החגים של הנוצרים. דיברנו על כמה זה חשוב לשמור על הזהות היהודית שלנו ועל מי שאנחנו. הבן הקטן שלי שאל 'למה כולם הולכים לחגיגות ואני לא?'. זאת בהחלט התמודדות חברתית לילדים שלנו, כי אנחנו מוציאים אותם מכל החגיגה סביבם. הם מרגישים שהם לא חלק מהכיף שקורה, מהתכנונים והדיבורים על זה, אבל הם לומדים לעמוד על הערכים שלהם, וזה לא פחות חשוב", מסבירה ססובר.
ססובר הופתעה מהחגיגה הנרחבת בשכונתה, אבל מה שסיפר לה בנה הגדול הדהים אותה אפילו יותר: "מסתבר שבבית הספר של הבן הגדול שלי המורה דיברה בכיתה על כמה זה כיף להשתתף במסיבות האלווין ושכדאי להם לקחת חלק בחגיגות. היא גם סיפרה להם על זוג נוצרים ששנים ניסו להיכנס להיריון ולא הצליחו ורק אחרי שהטבילו אותם הם זכו לילד. אשכרה שיעורי המרת דת", היא זועמת. "אני מצפה שמורים בישראל לא יגידו לתלמידים שהאלווין זה חג שכדאי לחגוג. זה חמור מאוד בעיניי. אסור להכניס את החגים האלו לתוך בית הספר. כשהבן שלי שיתף אותי בסיפור הזה, חשבתי שזה לא נתפס שאני שולחת את הילדים שלי כל יום למערכת החינוך בידיעה שהם עלולים לספוג תוכן שהוא לחלוטין לא מקובל עליי, ולא אמור להיות מקובל על אף הורה במדינת ישראל", היא מלינה. "החגים הנוצריים לא רלוונטיים לנו. אנחנו לא שם. הם לא צריכים להיות בשיח שלנו. איזו סיבה בעולם יש לנו לחגוג חג פגאני שעוסק בשדים ורוחות?"
הטענה המרכזית שהרבה מהחוגגים מעלים היא שמדובר בסך הכול בסיבה למסיבה.
"הורים מניחים שהילדים שלהם הם בעלי אותו מטען ערכי שיש להם. אבל ההורים גדלו במערכת חינוך שסיפקה תודעה של זהות יהודית וישראלית. משום מה, הם משליכים את זה על הילדים שלהם. הם שוכחים שהילדים כיום הם ממש לא עם אותו מטען ערכי. מערכת החינוך של היום היא לחלוטין לא כמו שהייתה כשהם היו ילדים", היא מדגישה. "כשההורים שלי למדו בבית ספר ממלכתי הם למדו תושב"ע, הם שיננו פסוקים מהתנ"ך, הם ידעו הרבה יותר על מסורת ישראל. היום אין לתלמידים שמץ של מושג. ההפך, יש מגמה להכניס תכנים פרוגרסיביים ואחרים, כי אנחנו 'אוניברסליים' ו'נאורים', ובסוף שוכחים את השורשים שלנו".
הרצליה: העירייה מעורבת בחגיגות
אלעד צדיקוב, חבר מועצת עיריית הרצליה, נחשף גם הוא לחגיגות האלווין בעירו, והוא מוטרד ביותר מהיקף התופעה. "בהרבה מקומות בעיר היו התארגנויות לחגיגות האלווין. אני אישית נחשפתי לקבוצות ווטסאפ שעוד לפני ראש השנה התחילו לתכנן את האירוע שחל רק בסוף אוקטובר".
צדיקוב מציין כי ההתארגנויות היו בעיקרן קהילתיות ושכונתיות, אבל השנה העירייה הגדילה לעשות וסייעה לחוגגים. "אני יכול לומר שגם המרכזים הקהילתיים בהרצליה היו מעורבים בזה", הוא מאשים, "כך שבעצם עיריית הרצליה הייתה מעורבת ובחשה בחגיגה, וכל זה מתוך רדידות מחשבתית. הם לא מבינים שכאשר הם מנחילים לילדים חגים זרים של אומות העולם - הם בעצם דוחקים באופן זוחל את ערכי מסורת ישראל".
צדיקוב מבקש להתבונן על המציאות המורכבת במבט רחב בהרבה: "אם מסתכלים רק ברמת המיקרו, אז נשמע את הטענות שחגיגות האלווין הן בסך הכול כיף לילדים. אבל תמונת המאקרו צריכה להדאיג את כולנו, כי הסיפור הוא הרבה יותר גדול", טוען צדיקוב. "לצורך המחשה, הנה כמה אירועים שאני מכיר ברמה האישית: חנוכה הפך בכמה בתי ספר בשנים האחרונות לחנוכריסמס, כשלצד החנוכיות יש גם עצי אשוח וסנטה קלאוס. יש את פסח־פסחא, או בית ספר בהרצליה שמוביל שנת בת־מצווה תחת הכותרת 'קבלת האחר', והמיצג המסכם שהבנות עמלו עליו לאורך השנה היה תערוכה עם צלבים וישו. זה הערך שבחרו להנחיל לבנות בשנת בת־המצווה שלהן", הוא קובל. "יש את הנובי גוד שבשנים האחרונות צובר תאוצה בציבורים רחבים, ובחטיבות הביניים כיום יש שיעור היסטוריה שהפך לשיעור נצרות. אני לא בעד בורות היסטורית, אבל אני אומר שברגע שהם לומדים מתוך הברית החדשה קטעים שלמים, הם מסיימים חטיבת ביניים כשהם מכירים פי כמה את הברית החדשה מאשר את התנ"ך, וזה חמור מאוד".
צדיקוב מתאר כיצד לפני מספר חודשים נחשף לתערוכה על הנצרות שהוצגה בבית ספר ממלכתי ברחובות: "התלמידים שם נדרשו לפסל אירועים מתוך הברית החדשה. קיבלנו תמונות מהמיצג עם צלבים והטבלה של אנשים - זה מה שמלמדים היום את ילדי ישראל. את אברהם, יצחק ויעקב הם מכירים? שמע ישראל? ההיכרות עם מושגים בסיסיים ביהדות היא חלולה וריקנית לחלוטין", הוא נאנח. "אני למדתי בחינוך הממלכתי, ודווקא בגלל זה אני בעל חוש ביקורת הרבה יותר חזק. אני מדבר מדם ליבי ובוכה על המצב הזה. מדובר בילדי ישראל".
צדיקוב מפנה אצבע מאשימה אל ההורים שפועלים מתוך חוסר הבנת המציאות: "המצב נובע מכך שההורים כיום לא יודעים מה הילדים שלהם באמת לומדים במערכת החינוך, וגם בגלל שהם בעצמם לא מבוררים מספיק", הוא פוסק. "אין להורים כיום דעה ברורה על כמה חשובה הזהות היהודית. הילדים היום גדלים בתוך שטף של תכנים מכל העולם, ומתי תהיה להם אפשרות לצרוך סל ערכים יהודי ולהבין מי הם ומה הם? הם לא ידעו אם לא נלמד אותם. וכאשר מנחילים להם - הן בתוך מערכת החינוך והן באירועים קהילתיים - את האלווין לצורך העניין, בשעה שהם פוסחים על חגי ישראל ועסוקים עוד מלפני ראש השנה באילו ממתקים הם יחלקו ולמה הם יתחפשו ובזה הם מונחים במשך שבועות ארוכים - אז למה אנחנו מצפים?" שואל צדיקוב בדאגה. "הם מתעצבים להיות ככל העמים, וכשהם יגיעו לגיל 18 לא יהיה להם שום מושג מה ההבדל בינם ובין האירופים והאמריקנים. במצב כזה אנחנו עתידים חלילה לגדל דור שאני לא יודע מה יהיה עתידו".
****