1
התחושה הראשונה עם היוודע תוצאות הבחירות היא הקלה גדולה - שרק אחריה באה התקווה והשמחה. הרוב היהודי במדינת ישראל נושם לרווחה לקראת החלפתה של ממשלת השמאל־מרכז בראשות יאיר לפיד ובתמיכת מפלגת רע"מ האסלאמיסטית. זו ממשלה שפגעה בהתיישבות, צמצמה משמעותית את הבנייה, ובחרה להעלים עין מהשתלטות הפלשתינים על שטחי Cבדרך לאסון הקמתה של מדינה פלשתינית. ממשלה ששמה על הכוונת את הציבור החרדי ואת עולם התורה, והתכוונה לפגוע גם בשמירת השבת. ממשלה שהעניקה רוח גבית עזה למאמץ הפרוגרסיבי להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, ואת העם היהודי לעם ככל הגויים. זו הייתה ממשלה שהתנהלה בדורסנות וחוסר הוגנות מול האופוזיציה ומול עקרונות של מנהל תקין, כאשר שומרי הסף נרדמים וכלבי השמירה של הדמוקרטיה לא חורצים לשונם.
החלפת הממשלה הזאת היא בבחינת "סור מרע", אבל עדיין צריך לעמול קשה על הצד של "עשה טוב". ניסיון העבר מוכיח שלמפלגה הגדולה של הימין, מפלגת הליכוד, יש נטייה להסתפק בהרגשה הטובה מעצם אחיזתה בשלטון, ולגלות פשרנות בקשר להגשמת ערכי הימין וניהול המדינה על פיהם. אז גוש הימין אמנם ניצח בבחירות, אבל זה לא שמשיח בן דוד עלה לשלטון. יש לקוות שנתניהו, שמודע מן הסתם לכך שזו אולי הקדנציה האחרונה שלו – אם לא מפאת משפטו שיש לקוות שיזוכה בו אז מפאת גילו – ניצל את ההפוגה באופוזיציה לא רק כדי לכתוב זיכרונות אלא גם כדי להפיק לקחים. למרות שמפלגות הקואליציה הבאה רגילות להיות בשלטון ובמידה רבה אחראיות לאיך שהמדינה נראית בעשרות השנים האחרונות, יש לקוות שהן בכל זאת יבואו כדי לשנות.
2
המשימה איננה רק לבטל את חידושיה הרעים של הממשלה היוצאת. יש גם צורך לשפר את מה שממשלות הליכוד עשו ולא עשו בתחומים רבים: במערכת המשפט ובמערכת החינוך, באכיפת החוק והגברת המשילות בנגב ובגליל, בביסוס ההתיישבות הוותיקה והצעירה ובהחלת ריבונות ישראל עליה, בשיפור שירותי הדת תחת הנהגת הרבנות הראשית, ובאופן כללי – בחיזוק דמותה היהודית של מדינת היהודים. בקמפיין הנוכחי גם הליכוד הבטיח לחזק את זהותה היהודית של המדינה, ויש לדאוג שהדברים לא יישארו רק ברמה ההצהרתית.
התחושה של המחנה הלאומי־דתי שהרוב שלו מובטח והשלטון נתון בכיסו גרמה לסחבת ארוכת שנים, לתחושה ששום דבר לא בוער, כי אתגר שלא טופל השנה יטופל בשנה הבאה. מפלגות הקואליציה המסתמנת בראשות הליכוד צריכות ללמוד מתקופת שהותן באופוזיציה שאין להן זמן, שהן חייבות לשנות בהקדם. וכדי שניתן יהיה לעשות ולשנות, יש צורך קודם כל להסיר את הכבלים הבלתי סבירים שמערכת המשפט שמה על ידיהן של ממשלות הימין. יש לדאוג שכל אותם "קשיים משפטיים" שמערימים יועצים משפטיים ושופטים, שנעלמו כלא היו בתקופת כהונתה של ממשלת בנט־לפיד, לא יחזרו כעת למקומם. ולצורך כך יש למנות שר משפטים חכם ונבון, מישהו כמו יריב לוין או שמחה רוטמן, שיידע להציב את המטרות הנכונות ולהשיג אותן. המחנה הלאומי־דתי בהובלת הליכוד חזר לשלטון, והפעם הוא חייב באמת לשלוט.
3
כל מפלגות המחנה הלאומי־דתי השיגו תוצאות יפות, אבל את עיקר ההבדל שהביא את הניצחון עשו כשמונה מנדטים שנוספו לרשימת הציונות הדתית ועוצמה יהודית. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר וחבריהם הצעידו את רשימתם אל תוצאה היסטורית שמעולם לא הושגה על ידי מפלגה ציונית־דתית. בדרך לשם הם נהגו באחריות כשהשכילו להתגבר, בתיווכו של נתניהו, על שיקולי אגו וטינה אישית, ולחתום על ריצה משותפת למען ההצלחה שלהם והצלחת המחנה כולו.
סמוטריץ' ובן גביר זכו לאחוזי תמיכה גבוהים במיוחד בריכוזי אוכלוסייה וביישובים דתיים־לאומיים, ובכך הוכיחו שאין אמת בטענה כאילו בציונות הדתית יש פלח אוכלוסייה רחב שאין לו למי להצביע. דווקא משום שהציונות הדתית מסתמנת כעת כמפלגת המגזר העיקרית ואולי הבלעדית, יהיה על סמוטריץ' וחבריו להגביר את מאמציהם לתת תחושת בית במפלגתם לכל החוגים במגזר. אבל האחריות מוטלת גם על מי שבחרו הפעם לעמוד מן הצד או לדבוק בשלד חסר החיים של מפלגת המגזר ההיסטורית, להתגבר על יצר הבדלנות, להצטרף ולהתפקד, לבחור ולהיבחר, ובכך לעצב את הרשימה לכנסת באופן שהם ירגישו יותר הזדהות עמה.
חזרת גוש הימין לשלטון וכינון ממשלה יציבה בזכות רשימת הציונות הדתית הם חוויה מתקנת לאובדן של כחמישה מנדטים של הבוחר הדתי־לאומי בבחירות 2019, תקלה שבגללה נמנעה הקמת ממשלת ימין ונקלענו לחוסר יציבות פוליטי במשך שלוש וחצי שנים. האחריות שגילו סמוטריץ' ובן גביר היא תיקון להרפתקנות הפוליטית של בנט ושקד שהביאה אותנו למצב הזה.
כדי שההישג ההיסטורי הזה לא יהפוך לחד־פעמי, יהיה על נציגי הרשימה בכנסת ובממשלה הבאה לפעול למען הציבור כולו ולהציג הישגים במגוון תחומים רב, כיאה לרשימה השלישית בגודלה. סמוטריץ' יצטרך להוכיח שכהונתו כשר התחבורה, שזכתה לשבחים מקיר לקיר, לא הייתה הצלחה חד פעמית אלא רק מבוא להישגים רבים שיביא בתיק בכיר יותר. איתמר בן גביר יצטרך להוכיח שהוא לא רק אופוזיציונר יעיל וקמפיינר מצוין אלא גם בעל יכולת להוביל סיעה בכנסת ולמלא בהצלחה תפקיד מיניסטריאלי ביצועי.
4
הגוש הימני־דתי ניצח בבחירות האלה וגוש המרכז־שמאל־ערבים הפסיד בהן לא בגלל גודל הפער במספר הקולות, אלא בעיקר בזכות אופן ההתארגנות של המפלגות. למעט רשימת הבית היהודי, שבזבזה קצת יותר ממנדט שבדיעבד התברר כלא קריטי - גוש הימין רץ בבחירות הללו בארבע רשימות שהובטח מראש שהן יעברו את אחוז החסימה, ושאף חתמו ביניהן הסכמי עודפים. גוש השמאל קיבל מספר קולות דומה, אבל זכה במספר מנדטים נמוך משמעותית בגלל התארגנות לא טובה, היעדר הסכמי עודפים, קטטות פנימיות ומפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. הקרדיט על ההתארגנות הזאת שייך ברובו הגדול לבנימין נתניהו, שפעל היטב גם כראש מפלגה אבל לא פחות מכך כמנהיג של גוש מפלגות.
כאמור, זו עשויה להיות הקדנציה האחרונה של נתניהו כראש ממשלה. הוא מגיע אליה אחרי שרבים חשבו שהוא סיים את תפקידו ההיסטורי, וכשהחרב המשפטית עדיין מונפת מעל לראשו, גם לאחר שהדיונים המשפטיים בתיקיו מחזקים את הטענות נגד ההחלטה להעמידו לדין. יש לקוות שהוא יצעיד את הקואליציה שלו להישגים שיגחיכו את טענות מתנגדיו כי האינטרס האישי עומד אצלו מעל לאינטרס הלאומי. אם הוא יתרפה במלאכתו, יש להניח ששותפיו הקואליציוניים סמוטריץ' ובן גביר יעמדו על המשמר. האחריות שלו לדאוג לעתידה של המדינה צריכה לכלול גם את הדאגה למה שיהיה אחריו. נאחל לו קדנציה מלאה ומוצלחת, אך גם נציג כאן את הציפייה שיתחיל להכשיר לעצמו יורש ראוי להנהגת הליכוד.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***