כשהאזנתי לראשונה לשיר "כנען" של שלומי שבן (לצדו מבצעים את השיר שולי רנד ורביד פולוטניק), לא הבנתי בדיוק למה התכוון המשורר.

בכל זאת, הוא סקרן אותי, והחלטתי להאזין לו שוב. גם הקליפ המושקע שמלווה את השיר הוסיף עניין לסקרנות. אמנם סיפורו של השיר כבר פורסם ברחבי הרשת אבל לטובת מי שטרם קרא, אצרף כמה ציטוטים מתוך דבריו של שבן:

"המשפט "זאת דרך ארוכה לכנען" מלווה אותי שנים רבות. לילה אחד בתקופת הסגר הראשון, נכנסתי לאחד החדרים בבית עם גיטרה ומחשב, כתבתי בס"ד בקצה הימני של הדף (למה? אף פעם לא עשיתי את זה בעבר) והתחלתי לכתוב שיר. כתבתי כמעט את כולו בלילה הזה, והלכתי לישון. באמצע הלילה התעוררתי שוב, והמשכתי לעבוד עליו. ידעתי שאסור לי לחכות..."

"את הלחן ביססתי על הניגון המופלא "צמאה נפשי" על פי ההרמוניות של דניאל זמיר, כפי שלימד אותי את הניגון. תודה גדולה דניאל יקר. לקראת סוף השיר מופיע משפט שאומר: "אני רק יהודי נודד/ נולדתי כדי להיפרד". הגיעה העת להיפרד מהשיר הזה. אני משחרר אותו לעולם, מאחל לו הצלחה, ומקווה שתאהבו אותו, לפחות כמוני. בס"ד."

השיר עצמו מעניק פרשנות חדשה לסיפור המרגלים שבפרשת שלח ושולח את המאזינים לקרוא את הפרשה שוב בניסיון להבין מי נגד מי. אלא שלמעשה, שלושת הדמויות שמספרות-שרות את הסיפור המוכר, מתארות סיפור קצת שונה, וכך השיר נפתח: "המקום: אי-שם בנגב המדבריות של צין/ שלושה עשר גברים הולכים בחושך בחמסין / שיירה, בלי מטרה ברורה/ כמעט בלי נשק ובלי מים". בדברים הבאים אבקש לנסות להסביר את סיפורו של השיר דרך סיפורו של מי שערך את המסע הראשון בהיסטוריה לכנען ולאור תוצאות הבחירות.

ארמי או עברי

היום, ט' במרחשוון, תתקיים אזכרתו העשרים ושש של הרב יהודא ליאון אשכנזי ('מניטו') זצ"ל. הרב אשכנזי היה מענקי הרוח של יהדות צרפת; תלמיד חכם גדול ומעמיק, מחנך דגול שהשפיע על רבים, ומתלמידיו הגדולים של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. תורתו של הרב אשכנזי שזוכה כיום לעדנה וצוברת בשנים האחרונות עוד ועוד לומדים ומתעניינים, העניקה פרשנות אקטואלית לסיפורי המקרא. ייחודיותה של פרשנות זו היא הדגשתם כתהליכי גיבוש הזהות של עם ישראל לאורך הדורות, בשימת דגש מיוחד על דורנו.

אחת הסוגיות המרתקות והמרכזיות אותן מברר הרב אשכנזי לאורך שיעוריו היא תהליך גיבוש זהותו של אברהם אבינו מזהות אותה הוא מכנה "ארמית" לעומת זהות אותה הוא מכנה "עברית". מאברם ה"ארמי" לאברהם ה"עברי". על מנת להבין את התהליך היסודי הזה, נשים לב לעובדה מעניינת שלא תמיד נותנים עליה את הדעת: סיפורו של אברהם אבינו לא מתחיל מפרשת "לך-לך" אלא מסיומה של פרשת נח: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם...".

מהו המניע שגורם למשפחת אברהם לעזוב את אור כשדים וללכת ארצה כנען? על כך ענה הרב אשכנזי במילים הבאות: "המדרש מציין שתי סיבות עיקריות לכך: סכנה פיזית וסכנת ההתבוללות. הרן מת באור כשדים והמדרש מתאר את נסיבות מותו – הוא השולך לכבשן האש. על רקע הסכנות האלה, ואף שלא קדמה ליוזמה זו כל התגלות אלוקית... מיוזמתם הם, החליטו בני משפחת אברהם... שהגיע הזמן לחזור למקומם, לארצם..." (סוד מדרש התולדות חלק א, עמ' 59).

אלא שבאופן מפתיע, הדרך הזאת לכנען נעצרת בפתאומיות. המשפחה חונה בחרן ולא ממשיכה את מסעה אל היעד. אברהם אבינו יהיה מי שימשיך את התהליך הזהותי עד סופו וייענה לקריאה האלוקית אליו. כאן נוגע הרב אשכנזי בסכנה שמרחפת לכל אורך ההיסטוריה מעל הזהות העברית. הסכנה לאמץ זהות אותה הוא מכנה "קוסמופוליטית" לעומת זהות "אוניברסלית".

ההבדל בין שני המושגים הללו הוא שבעוד שהזהות הקוסמופוליטית מבקשת להתערות בתוך תרבויות העולם ולהפיץ משם את האור היהודי הייחודי, הזהות האוניברסלית מפנימה שללא ארץ הייעוד, אין אפשרות לממש את הייעוד העברי. לכל אורך ההיסטוריה שתי הזהויות הללו בישראל נתונות במאבק איתנים. הזהות הארמית והזהות העברית. מה השלכותיו של המאבק הזה לימינו?

בחזרה לעבריות

בשיר "כנען", כך נדמה לי, ניתן להריח את בעיית הקליפה הארמית עליה מדבר הרב אשכנזי. וכפי שהבאנו לעיל את המילים החותמות את השיר: "אני רק יהודי נודד/ נולדתי כדי להיפרד/ מקדמת דנא ועד לשנה הבאה בירושלים". היהודי הנודד הוא היהודי שזהותו היא ארמית. זהות שלעולם לא יכולה להיקשר במקום מסוים. היא מבקשת להיות קשורה לכל וממילא – לשום מקום.

פעם אחרי פעם, הניסיון הזה מכזיב בכך שהוא מסתיים ב"דרך-ללא-מוצא" משני סוגים: איבוד הזהות על ידי התבוללות מן הצד האחד, או השמדה מן הצד השני.

הניצחון הגדול של המחנה הלאומי במערכת הבחירות הנוכחית הוא ניצחון הזהות היהודית-אוניברסלית, הקשורה למקום מסוים, מסורת מסוימת וכו' וכו', אל מול הזהות הקוסמופוליטית שבמוקדה עומדת בסופו של דבר 'מדינת כל אזרחיה' החופשית והליברלית.

"כאשר החליט אברהם", כלשונו של הרב אשכנזי, "לעזוב את הגלות, הוא שלל לגמרי את הגישה הקוסמופוליטית. הוא זרק את קליפתו הארמית וחזר להיות עברי". תוצאת הבחירות מלמדת שרובו המכריע של עם ישראל החליט לבחור לזרוק את קליפתו הארמית ולחזור להיות עברי.