האמונה בצדקת הדרך נצחה

הכנסת ה25 יוצאת לדרך בעזרת השם, ואיתה הבשורה הגדולה: עם ישראל בחר בתורה, בחר ביהדות, בחר בזקיפות הקומה הלאומית.

כעת מתברר בצורה חד משמעית שבמדינת ישראל אין הרבה קליינטים להסתה פרועה והשתלחות נגד התורה ולומדיה, להריסת הרבנות הראשית והצביון היהודי, ומחיקת התא המשפחתי.

אולם יחד עם השמחה הגדולה על התוצאות, אסור לנו לשקוע באופוריה, ואנחנו צריכים להסיק מסקנות על מנת שלא נמסמס את ההישג המרשים. יש הרבה מה ללמוד מהבחירות האלו, אך אני רוצה להתמקד בנקודה פנים מגזרית שלדעתי התבררה כאן באופן בולט מאד, והלואי ונשכיל ללמוד ממנה לפעמים הבאות.

לפני 10 שנים בדיוק, הגיח נפתלי בנט לשורות הציונות הדתית. על אף שאמירתו הציבורית הייתה רחוקה מלהיות דתית, הוא זכה לסחף אדיר בקרב חוגים רבים בתוך המגזר, ואף באגפיו היותר תורניים. זהותו הדתית הייתה כל כך מטושטשת ורחוקה מלייצג את הציבור התורני ששלח אותו, עד כדי כך שבנאום הניצחון שלו במוצאי הבחירות של שנת תשע"ג – הוא לא טרח לומר אפילו ברמז תודה לקדוש ברוך הוא. הוא הודה מקרב ליבו לעם ישראל, לחיילי צה"ל, למשפחתו, אבל שם שמים לא היה שגור על לשונו ואת ריבונו של עולם לא טרח להזכיר.

אחת הטענות שנשמעה אז שוב ושוב היא שכיוון ש"הכנסת היא לא בית כנסת" ופוליטיקה היא עולם הפשרה והויתור, ממילא אנחנו לא יכולים ללכת עם האידיאולוגיה עד הסוף ואנחנו צריכים לדעת להתפשר ולכן צריך לתמוך בנפתלי בנט ואיילת שקד על אף שהתורה אינה נר לרגלם ובלבד שזה יביא לנו מנדטים. כי אנחנו חייבים להיות גדולים, ואם נישאר עם האמת שלנו – נהיה קטנים. זה מה שגרם לרבים וטובים בתוכנו לנהור אחרי נפתלי בנט ולשים אותו בראשות המפלגה הדתית הלאומית.

הטענה הזאת התנפצה לרסיסים פעם אחר פעם. פעם אחת כשבנט הקים ממשלה עם שונאי התורה בשנת תשע"ג, פעם שנייה בשנת תשע"ה כשלמרות ההילה שנוצרה סביבו הוא הצליח להביא רק 8 מנדטים בבחירות, פעם שלישית בשנת תשע"ט כשהחליט להשתלח ברבנים שבגללם כביכול הוא נאלץ להישאר בממשלה, פעם רביעית באותה שנה כשזרק אלפי קולות לפח, ובפעם האחרונה – כשזנח את בוחריו, הפר את הבטחותיו בצורה גסה, והקים ממשלה שכל מטרתה הייתה להכריז מלחמה נגד ד' ונגד משיחו.

כעת, 10 שנים אחרי, אנחנו בסגירת מעגל. נפתלי בנט ואיילת שקד, שממש בתקופה הזאת לפני 10 שנים כבשו את המפלגה הדתית, חזרו הביתה, ולעומתם קמה וגם ניצבה מפלגה דתית לאומית שלא מתביישת בזהותה הדתית, לא קיפלה את הדגלים שבהם היא מאמינה, ודווקא מתוך הרמת הדגלים האלה בגאון – הצליחה להביא להישג מדהים שנפתלי בנט אפילו בימיו הכי טובים לא הביא. 14 מנדטים שאומרים: אנחנו רוצים שמדינת ישראל תהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש. לא רפורמה בכשרות ולא חורבן הרבנות, לא חילול הכותל ולא גיור בשקל. 14 מנדטים שרוצים זהות יהודית, משפחה נורמלית, בריאות תרבותית וגאווה לאומית.

יהי רצון שנשכיל ללמוד את הלקח החשוב הזה ולא נחזור חלילה שוב על אותן הטעויות שעשינו בעבר, כי רק כך יש הצדקה לניצחוננו.