שלום לך חברי האהוב!
איני יכול לשער את מדרגתך בצחצחות העליונות, וודאי שאתה יודע מה קורה בין החיים. אך אספר לך את הכרותינו והרגשותינו ביחס למה שעובר עלינו. כשנאבקנו יחד כדי למנוע את החרבת גוש קטיף, אמרת לי: "זו מלחמת תרבות!".
התכוונת לומר שהנושא אינו שטחי ארץ ישראל או שלום, אלא ניסיון לפרק את ערכי 'הציונות הדתית' שהם ערכי עם ישראל- בנין האומה מתוך תורה ואמונה, מתוך אידיאלים של קודש המונהגים על ידי תלמידי חכמים ורבנים. דבר זה הצליח מאוד בפריחתו של גוש קטיף שהיה כעין 'מיני ישראל'. אמרת לי שהשמאל חושש שכך עתידה להיראות האומה כולה. את זה הם רוצים לפרק! אתה בראייתך החדה ראית את זה כבר לפני כשבע עשרה שנה, לי ולאחרים לקח זמן נוסף להבין את זה.
ניסית בכל כוחך להעביר את מחאת 'כפר מימון' למרכז תל אביב, כדי להיפגש עם עם ישראל ולהסביר לו את זה, לעורר את הנפשות והנשמות. כתבת אז מכתב נהדר שחולק בצמתים וברחובות על ידי הנוער הנפלא שלנו, שבמסירות נפש תלה סרטים כתומים בכל הארץ. אמנם הגוש נחרב, אך אתה סימנת לנו את הדרך להמשך. להאמין שכל הטוב והאמת אצורים לא רק בנשמתה הכוללת של האומה, אלא בכל יחיד מישראל. לאהוב את כולם, כל אדם שפוגשים במאור פנים וחביבות. לעורר את הרוח, ההכרה והתודעה הלאומית והיהודית האצורים בכל נשמה.
מאז אותו מאבק החריפו הדברים עד מאוד, גברו הניסיונות לפרק את הלאומיות, היהדות, המשפחה וכל דבר טוב שבקדושה, או אפילו את הטבע והזהות האנושית היסודית. 'טונות' של מלל, תוכניות והסברות, לחצים והשפעות נצברו על נפשו של כל יחיד מישראל. העיקר להעלים ולהשתיק את תביעתה של הנשמה. השיא הופיע בשנה וחצי האחרונות, בצמיחתה של ממשלה שבגלוי חבריה מדברים ופועלים ללא בושה להרוס את ערכינו. הפעם לא את ה'גוש' הגשמי, אלא את 'גוש הערכים' הרוחני-תרבותי שהוא תשתית יסודה של המדינה.
השבוע אירעה תפנית, התעוררות חוצה מחנות ומגזרים, מן הצפון אל הדרום, מן הימין אל השמאל. רבים רבים מישראל בחרו ב'זהות יהודית', בלאומיות ומשפחה. הם יצרו אפשרות להקמת ממשלה אחרת, בעז"ה. בראש המעוררים להפלת הממשלה והקמת ממשלה אחרת עמדו תלמידיך. אלו שנלחמו איתך כתף אל כתף להצלת גוש קטיף. אלו שאמרת להם כבר אז: "כפי גודל הרוממות ושאר הרוח של ה'מטה', כך יפעל אחרון הפעילים בשטח". ואכן כך היה. מסירות נפש שקשה לתארה. מגשר לגשר, משלט לשלט, מבית לבית ומטלפון לטלפון. מסירות נפש שהציתה לבבות והחזירה את האור והתקווה לעיניים. למרות שלא היית כאן איתנו השבוע, אין ספק שזה מכוחך, ויש לך חלק גדול בהצלחה זו. צדיקים פועלים גם אחר מיתתם, והשפעתם מתגדלת בשמים ובארץ.
עוד הדרך ארוכה מאוד לפנינו, עבודה רבה לתחיית האומה וקדושתה לפנינו, אך הלבבות התעוררו קמעה, והאוזניים כרויות לשמוע. עתה הגיע התור של לימוד הערכים והתרבות שעליהם דיברת. כעת יותר מתמיד, הלב והמוח מוכשרים להבין כמה נצרכת האמונה, התורה והקדושה. בלעדיהם אפילו משפחה, אומה, בטחון וכלכלה לא יהיו, ח"ו.
אנחנו בעז"ה נמשיך מכאן ואתה משם, עד נכון היום ו"אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו מהרה לאורו", עד תחיית המתים שבה יבולע המוות לנצח.
בצער ובגעגוע, באמונה ותפילה.
הרב יעקב דביר, ראש מדרשת יעלה במצפה רמון ונשיא ארגון 'קוראים לדגל'