"נולדתי למשפחה שלא שמרה מסורת", מספר ירון בן צבי, 61, נשוי ואב לשניים המתגורר במנחמיה, מדריך בחוגי חקלאות. "גרנו במושבה מנחמיה, גדלתי שם עד כיתה ג', ואז עברנו למושבה כנרת. כילדים בילינו הרבה בים, טיילנו על הסוסים שהיו לנו, ובגדול זו הייתה ילדות נהדרת''.
''מבחינת יהדות ומסורת אני יכול לומר שכמעט ולא היה לנו חיבור, כמו לרוב המשפחות סביבנו. אבא שלי היה עושה קידוש, אבל לא הרגשתי שום דבר ביחס לזה. אחרי לימודי התיכון בעמק הירדן התגייסתי לגדוד 202 של הצנחנים, ובסוף השירות התחילו לעלות בי שאלות על משמעות החיים ולכן החלטתי לצאת למסע של חיפוש בנושא הזה. עד אז המילה אלוקים לא עשתה לי כלום, ולא הבנתי על מה אנשים מדברים כשהם מזכירים את הקב"ה. בנוסף לכך, לא עלה בדעתי שיש תשובות בעולם היהדות לשאלות שהסעירו אז את נפשי".
מדוע לא חשבת שאולי האמת נמצאת קרוב אליך, במסורת ישראל?
"הדתיים אז נראו בעיני כשחורים ומיושנים, ולא הרגשתי שאמצא אצלם משהו. חשבתי שהם בכלל לא מדברים על רוחניות, אלא רק עסוקים בעניינים שקשורים לדברים הלכתיים ומעשיים. גם כשהייתי מגיע לבית הכנסת, אף פעם לא נתקלתי שם בסוגיות של אמונה. הכל היה יבש יחסית. חשבתי שאמצא תשובות בעולם הגדול ורציתי למלא את הריקנות שהייתה בי, אז נסעתי לאמריקה וטיילתי שנה עם אופנוע. נסעתי מחוף לחוף, עבדתי בפריקת ספינות דיג, רציתי לפגוש דברים חדשים ולראות מה יש לעולם להציע לי, אבל לא מצאתי שם תשובות למשמעות החיים. בהקשר הזה אני גם יכול לומר שתמיד היה לי קשר לאומי בריא בזכות הבית בו גדלתי, ואחרי שנה הרגשתי געגועים אז חזרתי לישראל".
דלת פתוחה
"לצערי כאמור לא הצלחתי למצוא תשובות", ממשיך ירון, "ולכן עברתי לתל אביב. חשבתי שמה שיעשה לי טוב זה עבודה מוצלחת, דירה ורכב משלי, אבל ראיתי שגם זה לא מביא לי שלווה ושמחה. שזה לא מספיק בשביל להרגיע את הנפש ולמלא בי את הריקנות. חומר לבד לא יכול להספיק בשביל הנשמה, גם אם יש ממנו בשפע, ושנתיים אחרי שעברתי לתל אביב זכיתי להכיר את עולם הרוח היהודי בזכות מכון מאיר.
"אחי הקטן למד במכון לפני, הגענו לבקר אותו, וכך הכרתי את המכון. אני זוכר שבביקור ההוא ישבתי עם הרב ביגון על ספסל מחוץ למכון, דיברנו על דברים שעניינו אותי, ובסוף השיחה הוא אמר: 'אם תרצה לחזור, דלתנו תמיד תהיה פתוחה בשבילך'. ואכן שנתיים אחר כך, בגיל 28, חזרתי. לפני שהגעתי למכון בדקתי איזו ישיבה חרדית לבעלי תשובה במאה שערים, אבל עזבתי שם אחרי שבוע. התייחסו אלי מאוד יפה בישיבה הזו והרגשתי שאכפת להם ממני, הם ראו שאני במצוקה ובאמת רצו לעזור לי".
אם כך, מדוע עזבת שם לאחר זמן קצר?
"היחס האנושי היה טוב, אבל התכנים הלימודיים שם לא נתנו מענה לשאלות שהיו לי. עסקו בישיבה בבניין הנפש, למדו למשל 'מסילת ישרים', אבל לא היה שום דבר על לאומיות, עם ישראל וסגולתו, ארץ ישראל וכיוצא בזה. מעבר לכך, הקש ששבר בסופו של דבר היה ששאלתי אותם למה הם לא תולים דגל ביום העצמאות. החבר'ה לא הצליחו להסביר לי, אז הכניסו אותי לראש הישיבה וגם התשובות שהוא נתן לי לא הספיקו עבורי. החלטתי שאני הולך למכון מאיר, האמנתי ששם יותר יתאים לי, ואכן כך היה. אגב, הם לא ויתרו עלי כל כך מהר. המזכירה שלהם התקשרה כדי לשכנע אותי לחזור, ואפילו כמה בחורים מהישיבה הגיעו לשמוע שיעורים במכון. מאוד סיקרן אותם לדעת לאן הגעתי".
כל הדרך הביתה
"במכון מאיר כבר באמת הכל היה אחרת", אומר ירון. "כשפגשתי את התורה של הרב קוק, לראשונה קיבלתי תכנים שנתנו לי משמעות בחיים. למשל, במכון למדתי שרק בארץ ישראל אפשר לקבל נבואה, וזה מאוד נגע בי. תמיד עניין אותי הנושא הלאומי, ולא רק האישי. מעבר לכך, הרב ביגון הצליח לגעת לי בנשמה עם האהבה הגדולה והשיעורים שלו, וגם התחברתי לרבנים נוספים במכון. היה לי יחסית טבעי להתחיל לשמור מצוות מסוימות, כמו שבת וכשרות, אבל יחד עם זאת לא עשיתי מה שלא הבנתי.
"וגם מהעניין הזה אפשר ללמוד על גדלותו של המכון. בשנה הראשונה במכון הלכתי בלי כיפה ולא נכנסתי לתפילות, אבל לא אמרו לי על כך מילה וזה כל כך נגע בי. זה פשוט מדהים בעיני. לא הרגשתי חיבור למצוות האלה, אז לא קיימתי אותן. לקח המון זמן עד שנכנסתי לשיעור של הרב צוקרמן על תפילה, ורק אחריו התחלתי להתפלל".
בתוך כך, מה היו הדברים שמשכו את ליבך בתחילת התשובה?
"עם גמרא והלכה היה לי קשה, אבל מאוד התחברתי ללימודי אמונה. שאלתי המון שאלות בשיעורי אמונה, וקיבלתי תשובות נפלאות שממש בנו אותי. אחר כך למדתי בעוד מקומות, והבנתי כמה הרבנים של המכון מומחים בענייני אמונה. סך הכל למדתי במכון במשך שש שנים, אבל ככל שהשנים חלפו עבדתי יותר ולמדתי פחות. חלק מהזמן אפילו עבדתי בעבודה קצת מיוחדת, הייתי מסיע בחורי ישיבה לבית הכנסת העתיק ביריחו.
"כמובן שעם הזמן התחלתי ללמוד גם גמרא והלכה, ואחרי הפסקה קטנה של חזרה למגורים בכנרת, בה זכיתי להשפיע על מספר אנשים שהתקרבו בזכות השיחות והלימוד שלנו, עברתי לישיבה הגבוהה באיתמר. באיתמר כבר למדתי גמרא ממש ברצינות, וגם עבדתי אצל מספר חקלאים שזכו לקיים את מצוות יישוב הארץ בהידור. גרתי באיתמר חמש שנים כרווק ועוד חמש שנים כנשוי, ואחר כך עברנו לירושלים ובה גרנו 15 שנה.
"אנחנו שמחים מאוד על מה שעברנו ועל איפה שגרנו, אבל לא מזמן חזרנו לגור במנחמיה. אנחנו שמחים שחזרנו הביתה ואני מרגיש שאני ממשיך את מה שסבא שלי התחיל עם הדור שלו. הם התחילו את הבניין החומרי של המדינה, ואנחנו מקווים להוסיף משהו גם בבניין הרוחני שלה".
--
לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן
לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן