ר' דוֹוִיד כפי שכינינו היה עובד ה' ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו. זכיתי להיות תלמידו במעגל השלישי. במעגל הראשון - היה ר"מ נערץ על כל בישיבת נתיב מאיר. במעגל השני – היה ר"מ בכולל מר"ץ במבשרת ציון. במעגל השלישי – היה ראש בית מדרש "לפניהם".
אין מי שנפגש עם ר' דוֹוִיד ולא עבר שינוי בחייו. חד ללא פשרות, חד לעשות את רצון ה' כאן ועכשיו.
חד בלמדנותו, חד בחסדיו, חד בישרותו, חד באהבתו.
אני רוצה לספר עליו שלושה סיפורים:
א. לאחר שאשתו הרבנית חלתה, סיפר לי שהוא תולה כביסה ושוטף כלים – "הקב"ה שינה את עבודת ה' שלי".
ב. באתי עם ילדי הקטנים לפני ר"ה לקבל את ברכת הרב. כשבאנו הרבנית אמרה שהרב עוד מעט חוזר ואנו יכולים לשבת בסלון עד שיגיע ... העדפתי לחכות בחוץ ואמרתי לרבנית שנחזור יותר מאוחר. חיכינו למטה,
כל אדם שעבר שאלו אותי: "אבא זה הרב?'', ועניתי להם שלר' דוויד יש זקן לבן.
לאחר כמה זמן הם ראו יהודי מרחוק עם זקן לבן, ושאלו אותי אם זה הרב, עניתי להם שאני לא יכול לזהות כל כך מרחוק, אבל אז ראינו שהרב מתכופף להרים משהו מהרצפה, אמרתי להם שאני חושב שזה הרב. כשר' דוֹוִיד היה רואה לכלוך על המדרכה הוא היה מרים וזורק לפח ....
ג. באתי לר' דוֹוִיד בשמחה גדולה להראות לו את "העתק שמש" של המסכת הראשונה במהדורת "גמרא סדורה" – מסכת סוכה. לאחר כמה שניות של התבוננות: "יפה, אבל מה עם הניקוד?''. עניתי: בעז"ה בהמשך. אמר לי: החלוקה לסוגיות ולפסקאות זה מצוין, הפיסוק זה מעולה, אבל צריך גם ניקוד. עניתי לו: נכון, בע"ה בהמשך, כשירחיב. שאל אותי: "כמה עולה לנקד את כל מסכת סוכה?''. עניתי לו: 5,800 ₪. טוב, והגמרא צריכה ניקוד – הוציא את פנקס הצ'קים וכתב את הצ'יק 5,800 ₪.
הרב שאל את עצמו שאלה אחת: מה רצון ה' ממני עכשיו? וכך פעל. לא היה לו קשה לתלות כביסה או לשטוף כלים – כי זהו רצונו של ה' ממנו עכשיו.