תלמידי הסדר שעברו את שלבי ההכשרה הצבאית שלהם וחוזרים לשנות הלימודים בישיבה אינם רשאים להוציא רשיון לאקדח, גם אם הם מתגוררים ביהודה ושומרון, כי הם עדיין נחשבים לחיילים.
על האבסורד הזה שוחחנו עם יוסף חיים בן דוד, אברך שיעור ו' מישיבת אלון מורה ועם אורי פינסקי, ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר.
יוסף חיים מספר על עברו הצבאי כלוחם בשריון שעבר לא מעט בקווים מבצעיים בגזרת יהודה ושומרון, מכיר היטב כלי נשק והחזיק כחייל בנשק, ועם זאת מצא את עצמו ללא יכולת להגן על עצמו ועל אחרים כי מעמדו כתלמיד ישיבה מונע זאת ממנו. המקרה האחרון היה אך אתמול:
"חזרתי מקניות בפתח תקווה. נסעתי אחרי צומת אריאל, ציר חשוך עד לצומת תפוח. אורות גבוהים. מכיוון המטעים נזרק בלוק ענק אל הרכב. שמעתי את הבום. היה רגע של שיתוק. נבהלתי התקשרתי למוקד. לא היה לי הרבה מה לעשות. לא היה לי איך להגן על עצמי", הוא אומר ומספר כי בדיקה של הרכב העלתה שהאבן הגדולה פגעה ברכב מעט מעל כסא התינוקת שמאחור.
כשפנה למוקד שמע את המוקדנית מטפלת בעוד מקרים נוספים של נהגים שגם עליהם יודו אבנים בדוק באותו מקום. כאשר דיבר עם המשטרה נאמר לו שהאירוע מוכר וידוע למשטרה על יידוי אבנים באותו מקום. "לא היה לי מה לעשות כדי להגן על עצמי", הוא אומר ומספר כי מקורו של המעמד המשונה של מי שלא יכול לקבל נשק מהצבא ולא מהאזרחות, הוא סעיף קטן שלא שונה בחוק. כיום, הוא אומר "חייל בשל"ת (שירות ללא תשלום, מעמד חייל ההסדר בשנותיו בישיבה) לא יכול להוציא רישיון לנשק עד השחרור".
שאלנו אם יתכן ומאחורי ההחלטה למנוע רישיונות נשק מתלמידי ישיבות עומד חשש שמא לא ינהגו בנשק כראוי בהיעדר מפקד כפי שהיה להם בצבא, משיב יוסף חיים ומזכיר כי מדובר בחיילים לוחמים שעברו רבות בהכשרתם הקרבית ובתפעול כלי הנשק שניתנו בידיהם. להבנתו הסוגיה הביטחונית והחשש לחיי אדם גובר על החשש המדובר אותו ניתן לפתור בדרך יצירתית כלשהי. "מדובר בנשקים שנועדו להגן על המשפחות".
בדבריו מוסיף יוסף חיים ומספר על אירוע נוסף שהתרחש באחרונה ובו הוא עצמו היה טרמפיסט בספסל האחורי של רכב ובכיסאות הקדמיים נהג ואישה בהריון. כשהגיעו לחווארה הוקפו בידי עשרות פורעים שהחלו לעלות על הרכב. "הם דפקו על הדלתות, ישבתי והבנתי שאין לי אפשרות להגן על עצמי. צעקתי לנהג שייסע קדימה כדי שנברח".
על הסוגיה שהגיעה לידיעת ערוץ 7 ממקורות נוספים שוחחנו עם ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר, אורי פינסקי שקובע כי אכן "מדובר בסוגיה מטרידה מיותרת ומסוכנת. תלמידים ראשי ישבות ומנהלים פונים בעניין הזה. ניסינו לפעול מול המשרד לביטחון הפנים ושלטונות צה"ל". לפי שעה אין מענה מניח את הדעת על אף שמדובר בסכנת חיים של ממש.
פינסקי מספר על אחד מהמקרים הרבים שהובאו לידיעתו: "לפני מספר חודשים בצומת מרכזי בשומרון עמד זוג בשעות הערב במקום ללא חיילים בחלק הזה של הצומת. האישה, האברכית, אמרה לבעלה שאין כאן חיילים אולי תקרא לחייל שיגיע. הוא קרא לחיי שהגיע ושתי דקות לאחר מכן מגיע מחבל עם סכין שלופה. החייל סיכל את האירוע. מדובר באברך שסורב לקבלת נשק. ניסינו לעזור לו ללא הועיל".
"מדובר בלוחמים", מדגיש פינסקי ומציין כי במקרה שעליו סיפר דובר על חייל הנדסה קרבית שבשירותו הצבאי תפעל כלי נשק רבים. לטעמו מאחורי המציאות מסתתרת לא יותר מאשר "בירוקרטיה הכי אידיוטית", כהגדרתו.
לשאלתנו אודות חשש שיתכן וקיים מתפעול הנשק ללא מפקד אחראי, משיב פינסקי ואומר כי טענה כזו יתכן ותהיה רלוונטית אם היה מדובר בנשק צה"לי ארוך, אך "כאן מדובר בנשק אזרחי, ואם המדינה החליטה לתת נשק למי שהם רובאי 07 ומעלה אז תנו להם". המציאות הנוכחית היא שחיילי השירות ללא תשלום אינם מוגדרים כחיילים ולכן לא מקבלים נשק מהצבא, ואינם מוגדרים כמשוחררים ולכן אינם יכולים לקבל נשק אזרחי. מדובר, אומר פינסקי, בסוגיה פתירה על ידי שינוי קל בהגדרות הסעיף בחוק. הדברים, הוא אומר, תלויים אך ורק במשרד לביטחון פנים האחראי על אישורי כלי ירייה.