ציפייה היא לכאורה חיובית. אדם מצפה ומתפלל שיקרה לו משהו טוב, והוא ממשיך להמתין, עד שכך יקרה. אך לציפיה יש גם צד שלילי ואותו ניתן לגלות בשאלה אחת פשוטה: מה קורה לנו - כאשר הציפייה לא מתממשת? האם אנחנו מידרדרים לאכזבה, תסכול וכעסים? או שאנו מצליחים להסיק מסקנות, ולבחון מחדש את הדרך?
חיסרון הציפיה
העוקץ הגדול המאפיין את הציפייה הוא הפאסיביות שלה: 'אני אמתין כאן והדברים יסתדרו לפי ראות עיניי', והדברים יסתדרו על ידי אחרים - אלוקים, מזל, גורל, זמן או מקום - כל אלו מבחינתו, אחראים לגרום לכך שציפייתו תתממש.
הצבת יעדים - מימוש חלומות
'מציב היעד', לעומת ה'מצפה', רואה בכל הגורמים שהזכרנו כמסייעים או מאפשרים את יצירת היעד המבוקש, אך מי שאחראי לממש את היעד הזה - הוא הוא עצמו. הוא גם יודע שמי שמציב לעצמו יעד - יהיה אסרטיבי ואקטיבי יותר להשיגו.
'מציב היעד' הופך להיות פעיל באופן יזום, במה שלאל ידו לגעת - על מנת לקרב את עצמו אל הגשמת היעדים.
שלא כמו 'המצפה', שמבזבז אנרגיה או מחשבות סרק סביב הציפייה - 'מציב היעד' מחדד את המטרה המבוקשת ובוחן את עצמו לאורך הדרך, בעיקר במה שיש בידו לשפר.
עוצרים, או ממשיכים הלאה?
מה יקרה אם הציפייה נכשלת? 'המצפה' חווה זאת כאסון, ונכנס למערבולת של אשמה וכעסים. 'מציב היעדים' לעומתו, יסיק מסקנות ומיד יידע להציב לעצמו יעד מחודש, "לא הלך הפעם, ננסה שוב בהזדמנות הקרובה".
בתהליך בחירת בן/בת הזוג, חשוב מאד לדייק את הציפיות לעומת היעדים. כל מה שקורה בתקופת הרווקות, בין הדייטים ובדייטים עצמם - יכול לנתב את האנרגיה ואת דרכי הפעולה האישיים. זה הזמן לעצור ולדייק: האם העמידה שלי היא תלויה בציפייה, ואחריות עתידי נמצאת בידיהם של אחרים, או שאייטיב להציב לעצמי יעדים ולחתור לקראתם? מה יגביר את החיוניות ושלוות הנפש הפנימית שלי - לאורך הדרך אל החופה המיוחלת?
כשאדע לענות לעצמי על שאלות אלו, אוכל לנתב את צעדיי, על מנת להשיב לעצמי את אחריות עתידי, ולזכות להגשים חלום.
שלומי פולמן - "השחף", הינו יועץ זוגי ומיני ומאמן לחתונה. חבר נבחרת המאמנים של פרויקט 252 ומחבר הספר - "זוגיות ממבט ראשון".
ביום חמישי הקרוב (10.11) יתקיים כנס חגיגי להשקת תוכנית החורף של פרויקט 252, בשידור חי, ללא עלות. להרשמה מהירה לחצו כאן>>