לא מזמן חנכה שרת התחבורה מירב מיכאלי ברוב רושם את "האוטובוס למניעת הטרדות". באוטובוסים הוצבו מראות עם כיתוב "גם אני מכבד/ת את המרחב האישי של הנוסע/ת שלצדי בנסיעה".
כמו כן, הודבקו סימונים על הרצפה שיזכירו לאנשים כיצד עליהם לעמוד ועד היכן מותר להם למתוח את הרגליים. בנוסף הותקנו מצלמות ושלט המסביר את ההתנהגות האסורה באוטובוסים. פיילוט זה מצטרף להכשרת הפקחים שיפטרלו בקווים החרדיים וימנעו הדרת נשים, כל זאת בעלות של מיליונים.
בהחלט מרשים. נראה שהשרה מאוד חרדה לשלום הנשים ולכבודן. אך מדוע היא נטפלת דווקא לקווים החרדיים? מדוע כל הקמפיין כתוב רק בעברית ולא גם בערבית כמקובל? האומנם יהודים, ובייחוד חרדים, זקוקים לקמפיין הזה יותר מערבים?!
ומשרה לשרה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם שרה אימנו מתנסה בשתי הפרשיות האחרונות, בשני ניסיונות קשים ומכוערים. אך הבדל גדול ביניהם:
בפרשת לך לך שרה נלקחת בעל כורחה לבית פרעה ע"י המצרים, זרע חם, שהם "כעורים ורודפי זימה וחשודים על שפיכות דמים" (מלבי"ם). ולכן התיירא אברהם שיהרגוהו, ופרעה "לקחהּ לארמונו על מנת לקחתהּ לאשה", ואותו רשע "אף רצה לאונסה, ורק הוא לקה בנגעים גדולים, ופי' חז"ל 'בְּמַכַּת רָאתָן לָקָה, שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לוֹ (ב"ר מא, ב)".
אפילו לאחר שנודע לו ששרה היא אשת איש הוא לא הביע חרטה אלא רק כעס על בזיונו שנגרם מזה: "הגם שטוב עשית מה שאמרת לפני עַם מצרים שאחותך היא כי ידע שהם חשודים על כך, אבל לי היה לך לומר האמת כי הן לצדק ימלוך מלך... 'ועתה הנה אשתך', וכדי בזיון וקצף, שיאמרו שלקחתי אשת איש מיד בעלה, לכן 'קח ולך' וצא מן המקום וישבת חרפה וקלון. ואברהם לא ענהו דבר כמו שענה לאבימלך, כי פרעה הודה שטוב עשה מה שאמר 'אחותי היא' נגד העם ולא הוכיחו רק על מה שלא אמר לו, ולא היה יכול (אברהם) לומר לו כי גם הוא נבל כבני עמו" (מלבי"ם שם).
המצרים מייצגים פריצות ברברית ולא מתנצלת. זה נורא ואפילו מסוכן, אך לפחות אין לך ספק באשר לאופיים המושחת. לעומתם, הפלישתים תושבי גרר מציגים פריצות אלגנטית ומעונבת. שם אין חשש שיהרגו אותך כדי לקחת את אשתך, ובכל זאת כאשר אברהם מגיע בפרשתנו לגרר הוא לא לוקח סיכון, ושוב אומר על שרה 'אֲחֹותִי הִיא'. ההמשך ידוע: אבימלך לוקח את שרה "כי היה מחוקי המלכים אז שיכול לקחת נשים פנויות בחוזקה" (מלבי"ם), ורק בהתערבות אלוקית הוא נמנע מלטמא את שרה. אך כאן, בשונה מפרעה, לאבימלך יש טענות קשות על אברהם: "מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה? מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי!" ובמלבי"ם שם: "מה ראית פה במדינה שעלה מורא כזה על לבבך, וכי ראית שהם שופכי דמים או גוזלים נשים מבעליהם?!" אבימלך נעלב. מה אני מצרי?! מה חשבת לעצמך? שאהרוג אותך בשביל לקחת את אשתך?! אנו בני-תרבות! יש לנו מוסר וערכים לא פחות ממך!
אברהם אבינו לא מתבלבל לרגע: "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי"! ומצינו יסוד עמוק בדברי המלבי"ם שם: "הודיע לו שגם אם נראה איש או עַם שהוא פילוסוף גדול וחקק לו נימוסים ישרים, והרגיל את עצמו במידות טובות ע"פ עצת שכלו, בכ"ז לא נוכל לבטוח על האיש ההוא או העם ההוא, שבעת תסיתהו תאוותו לעשות רע שתמיד יגבר שכלו על תאוותו. כי בעת אשר תבער בו אש תאוותו אל אשת חן או הון רעהו באין רואה, אז גם שכלו ילך שולל לרצוח ולנאוף ולעשות כל רע!
רק כוח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא, והיא מדת היראה השתולה בנפש, עד שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלוקים. עת תימלא הנפש מיראת אלוקים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה אל כל מעשיו, אז גם בעת שיגבר עליו יצרו יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע. ועל זה אמר, "כי אמרתי" הגם שראיתי עַמך שהם בעלי מדות טובות עושים משפט וצדקה, ולא ראיתי בהם שום דופי, "רק" חסרון אחד "שאין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". לא אוכל לבטוח בם, שעת יראו אישה יפה ותבער בם אש התאווה, לא יוכלו לכבוש את יצרם ויהרגו אותי, אחר שלא יראו אלוקים, השכל לבדו ונימוסים השכליים לא יעמדו בפני זרועות התאוה".
במבט עמוק, הניסיון לחנך דווקא את ציבור יראי ה' ולמנוע מהם להדיר או להטריד, נובע מאותו רצון של אבימלך שאברהם יכיר ויוקיר את הדת והמוסר השכלי-אנושי שהם עמלו לפתח. הנה, אנו צנועים ומתחסדים, ואצלנו אין הטרדות! אך כאבינו אברהם, אף אנו לא מתפעלים מההצגה הזו. יודעים אנו היטב שכל התיאוריות היפות הללו יכולות להשתנות מחר, עם שינוי כיוון הרוח. ולא די שמוסר כזה לא יחזיק מעמד, לכל שפל שהוא ירד, הוא תמיד יהיה מגובה בתיאוריות אקדמיות מנומקות שיכשירו את השרץ. זו תאווה מצרית, עם חליפה ועניבה פלישתית-שכלית, שבסוף גם היא עלולה לרצוח, כמובן מתוך הצדקה מנומקת.
התנועה הרגרסיבית אמנם פושטת טלפיה לומר טהורה אני, ומכבדת נשים אני, אך בה-בעת היא משפילה עד עפר את כבודן של הנשים בהחפצתן ובחשיפת צניעותן בראש חוצות. את עוון הניאוף היא הלבינה והכשירה כ'ריבוי אהבים' ו'מערכת יחסים פתוחה', ומשום כך הנואפת לא תישא בהשלכות מעשיה (עיין ערך 'בג"ץ הבוגדת'). לאן אשר תישאם רוח התאווה, יגרר אחריה השכל ויכתוב פסק דין מנומק המכשיר זאת, ולקינוח: נחנך את החברה כולה במוסר החדש והמומצא שלנו, ואף נטיל קנסות ועיצומים על החשוכים שאינם רואים את טוהר המוסר שלנו.
הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ, ורק יִרְאַת ה' טְהוֹרָה היא שעוֹמֶדֶת לָעַד. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם.
הרב אורי כהן הוא סופר ומרצה, חבר בארגון 'תודעת זהות'