עזות מצטיירת לעיתים כתכונה שלילית, אך במקום ובמינון הנכונים היא יכולה לעשות הרבה מאד טוב. להעז. לנסות. לא לשבת בחיבוק ידיים. "המעז - מצליח" אומר הפתגם, והוא נכון פי כמה לגבי זוגיות.
לא פעם קיבלתי פנייה ממישהו שהיה באירוע של פרויקט 252, וראה מישהי פוטנציאלית. במשך שעתיים הוא התמקד, בחן אותה ובאמת חשב שיש פה סיכוי גדול - אבל קפא במקום. "נו, אז למה לא ניגשת אליה?", אני שואל, ואז הוא משפיל מבט, ומודה שהוא פשוט התפדח. המחשבה הזאת, ש'אולי היא לא תרצה' - פשוט גרמה לו לא לעשות כלום.
"תבין", אני מסביר לו, "כשאתה ניגש אליה - יש 50% סיכוי שהיא תגיד כן ואז אתם תתחילו קשר, ו-50% סיכוי שהיא תגיד לא, ולא ייצא מזה כלום. אבל כשאתה לא עושה כלום מלכתחילה? יש לך 100% שלא ייצא כלום. מה עדיף?".
לא לשבת בחיבוק ידיים
כל החיים אנחנו בהתלבטות הזאת, עד כמה באמת כדאי לקחת סיכון, להעז, לקפוץ למים. אבל ההיסטוריה מראה שהגאולה באה דווקא מכאלו שלקחו יוזמה, ולא חסרות דוגמאות. הם לא חיכו לאיזה נס או סייעתא דשמיא, הם פשוט עשו את ההשתדלות שלהם, והקב"ה כבר השלים.
התנ"ך מספר לנו לכל אורכו את הסיפור של המשיח, ואנחנו רואים שהמשיח הגיע דווקא מנשים שנקטו יוזמה: לאה, בנות לוט, תמר, רות המואביה - כולן זכו שמהן תצא הגאולה - דווקא מפני שלא ישבו בחיבוק ידיים. המשותף לכולן הוא שהן פשוט קמו ועשו מעשה.
השתדלות מקסימלית
גם אנחנו במסע שלנו לחיפוש הזוגיות - צריכים לעשות את כל ההשתדלות שבידינו כדי לגרום לזה לקרות. לא לחכות ש'קופידון יירה בי חץ' או שפתאום הזיווג שלי ייפול מהשמיים. צריך לעשות הכל, ממש הכל, כדי למצוא את האחד או האחת. כמו שברור לנו שכדי לזכות לפרנסה צריך ללמוד וללכת לעבוד, או כדי שחולה יהיה בריא צריך ללכת לרופא - גם בבניית הבית שלנו, אנחנו חייבים לעשות את כל ההשתדלות האפשרית.
למה אני מספר לכם את כל זה? כי לפעמים ההשתדלות כל כך פשוטה - ומגיעה עד אליכם ממש. מחר (10.11) יתקיים כנס חגיגי להשקת תוכנית החורף של פרויקט 252, בשידור חי, ללא עלות. זה הזמן להעז! לעשות את ההשתדלות הכי פשוטה בעולם, להירשם, להיכנס, ומי יודע, אולי זה יהיה הערב שבו הכל יתחיל… הירשמו עכשיו כאן >>