נכון לשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור האם נתניהו סגר כבר קואליציה עם בני גנץ בנימוק שסמוטריץ' ובן גביר דורשים יותר מדי, או שהוא בכל זאת הולך להקים קואליציה עם בן גביר וסמוטריץ' ורק בעוד שנה יחליף אותם בגנץ ובאיזנקוט אחרי שהמפלגה הממלכתית שלהם תתייבש היטב באופוזיציה. מה שבטוח הוא שהממשלה החדשה שתקום, במהרה בימינו, חייבת לטפל כמה שיותר מהר בשני עניינים דחופים ביותר – הביטחון האישי של כולנו, והכלכלה המתדרדרת עם האינפלציה הדוהרת. לגבי הביטחון אני לא כל כך יכול לעזור, אבל בעניין הכלכלה יש לי המלצה חמה: תפחיתו מיסים. וקודם כול תתחילו בסניפי בני עקיבא.
בגדול הבעיה לא רק בבני עקיבא, שפותחת השבת רשמית את התקופה המבולגנת ביותר בשנה (ועל כן היא מכונה בלשון נקייה "חודש ארגון"), אלא כל תנועת נוער המציינת בימים אלו חודש ארגון כזה או אחר. שזה אומר גם עזרא, אריאל בנים ואריאל בנות, וסליחה אם שכחתי תנועת נוער אחרת שקמה בינתיים כתגובת נגד לכך שהתנועות האחרות לא מספיק תורניות, יותר מדי תורניות, מאורגנות מדי, מבורגנות מדי, עושות יותר מדי פעילויות או לא לוקחות גם את הילדים הקטנים כדי לאפשר להורים לשנוץ כמו שצריך אחרי החמין של שבת.
עכשיו תראו, עקרונית אני מאוד בעד תנועות נוער, למעט בעיה אחת מעיקה במיוחד: המיסים. כי בני עקיבא צמחה כידוע בערוגות המפוארות של הקיבוץ הדתי, וסוציאליסטים הרי דוגלים במיסוי גבוה כדי שהאזרחים יצטרכו לעבוד קשה ולא יישאר להם זמן לשאול את עצמם לאן בעצם הולכים כל המיסים האלה שהם משלמים כל הזמן. גם תנועות הנוער האחרות מבקשות מההורים מיסים, אם כי אצלן זה לא ממניעים סוציאליסטיים אלא סתם כי צריך למלא את הכיסים.
תשלומים או שנ"צ
במה דברים אמורים? בכך שעוד לפני חודש הבלגן הארגוני כבר מעבירה הקומונרית בקבוצת הווטסאפ של ההורים הודעה כדלהלן: "הורים יקרים ערב טוב, נא להעביר בהקדם מיסי סניף. כמו כן נשמח מאוד לתרומה של סדינים ישנים, שמיכות חדשות, כיסאות, שולחנות, שטיחים, כורסאות, כריות, מדפים, סידורים, מסכי 80 אינץ' וקונסולות פלייסטיישן במצב שמיש".
בערך שתי דקות אחר כך שואלת אחת האימהות בזהירות: "למה פלייסטיישן?"
"כדי שיהיה לחניכים איך להעביר את הזמן בלילה הלבן לפני שבת ארגון", עונה הקומונרית.
"והמיסים למה?" תוהה אבא אחד בתמימות.
"צבעים, גואש, מכחולים, כל מה שצריך כדי לצבוע".
"הסניף לא מקבל את זה מהעירייה?"
"כן, מקבל".
"אז למה מיסים?"
"שיהיה".
בנוסף לכך מבקשים המדריכים המסורים מס בשביל צ'ופרים לחניכים, מס קפוצ'ון, מס חולצת שבט, מס חולצת תנועה, מס חולצת אי תנועה, מס פעילות מיוחדת (מזמינים פיצה לכל הסניף), מס לארוחה השבטית של שבת, מס לארוחה שבתית של השבט, מס השבעה, מס הסעה להשבעה, מס הופעות בנים, מס הופעות בנות, מס אולטרה סגול, מסטיק ומס תיק (שיהיה איפה לשים את כל הצ'ופרים). אה, וחברות.
כל זה כמובן לא כולל תשלומים לנטיעות ט"ו בשבט, מחנה קיץ, מסע פסח, מסע סוכות, מסע לילי אחר עקבותיו הנעלמים של הילד אי שם באמצע הלילה ("הוא יצא עם חברים אחרי שהפעולה נגמרה, לא סגורה בדיוק לאן הם הלכו"), פעילות פגזית של חפש ת'מדריך בפארק, פעילות פיצוצית של חפש ת'מדריך בקניון, פעילות מטורפת של חפש ת'מדריך ששכח שהוא קבע היום פעולה, ערב שוקולד, ערב פופקורן, ערב חמצוצים, ערב סרט, ערב חיים בסרט, ערב שריפת כסף, ערב רב.
אין מה לעשות, בשביל חינוך איכותי של הסתפקות במועט צריך לשלם הרבה כסף. ואני הכי בעד תנועות נוער, אבל אני גם בעד שהשלטון המרכזי לא ייקח הרבה מיסים ובאופן כללי שיתערב לנו כמה שפחות בחיים. הבעיה היא שממשלה, כשמה כן היא, מושלת. וגם תנועת נוער כשמה כן היא, מניעה אותנו לנער. את הכיסים. מה שמחייב אותנו כמובן לבחור בין תשלומים ביד נדיבה למען רווחת ילדינו ובין ויתור על השנ"צ כדי להעסיק את ילדינו אחרי החמין של שבת.
נדמה לי שהברירה ברורה.
סמינריון הדרכה לגלגול אחריות
אבל אם כבר חודש ארגון, לא יזיק לפוליטיקאים לקחת עוד כמה דברים מהנוער שלנו. למשל אידאולוגיה. או ערכים כמו חברות, נאמנות ואמירת אמת. גם את הממשלה, במקום משא ומתן ארוך ומייגע שכל מטרתו להתיש את היריב, אפשר להרכיב כמו שמכניסים חניכים להדרכה. שנתניהו יזמין אליו את הקומונרית של אחד מסניפי ירושלים, או כל סניף אחר לבחירתו, ויחד עם ועד ההורים של הסניף יחליטו מי יהיה המדריך של שבט ביטחון, מי ידריך את תיק החוץ, מי יחזיק את האוצר ומי יהיה רכז חב"ב. אחרי שיסיימו את מלאכת ההרכבה ישלחו את כל השרים לסמינריון הדרכה, שם הם ילמדו איך מכינים ערב שוקולד, איך מסתווים בקניון הומה אדם בפעילות מטורפת של חפש את המדריך, איך מגלגלים אחריות על מדריכים אחרים ואיך מאלתרים פעולה לשבט. זאת אומרת תוכנית פעולה למשרד.
האמת היא שזה רעיון לגמרי לא רע. תחשבו, נניח, על שר בכניסה לישיבת הממשלה. במקום לעמוד שם מעונב וחמור סבר ולענות לשאלות הכתבים המדיניים תשובות חסרות פשר כגון "אני מביא היום לממשלה הצעה חשובה מאין כמוה" או "אני לא עוסק בשאלות פרסונליות, שתצעק האופוזיציה כמה שהיא רוצה", דמיינו אותו עומד שם מיוזע ומשולהב וצורח: "מי משוגע? אני משוגע!", ושר אחר עונה לו בפנים צבועות ובגרון ניחר: "משרד השיכון כאן, ויאללה בלגן!", בעוד שרה צרודה במיוחד מצטרפת אליהם בשירת "תנו לי אל"ף, ותנו לי זי"ן, ותנו לי רי"ש", עד שהיא מגיעה לכל האותיות של המשרד לאזרחים ותיקים או עד שעולה השחר, וכל היועצים והמנכ"לים מצטרפים אליה בשירת "א־צ'י־קי־קי־קו־קו־א־צ'י־קי־קו־קו־קו" אדירה ומציירים על קירות משרד ראש הממשלה סיסמאות על ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל ושופכים על הרצפה דליים של צבע שלא יורדים אפילו באקונומיקה ומפריעים לשכנים לישון וצובעים את האופוזיציה במשחת שיניים. לא עדיף ככה?
אם אתם שואלים אותי (אתם לא, אבל נגיד שכן), אני מעדיף את שליח ההנהלה הארצית של שבת ארגון על פני שליח ההנהלה הארסית של האיחוד האירופי שמגיע לפה כל שני וחמישי כדי להעביר פעולה, זאת אומרת לפעול למען תהליך מדיני חסר תוחלת במקום לגלות כבר מה השם של השבט החדש.
אז אם כבר בלגן, לפחות שיהיה מאורגן. אם כולם צבועים, לפחות שזה יהיה מגואש ולא ממניפולציות. וכן, גם לילה לבן של הסניף עדיף בהרבה על שקרים לבנים של פוליטיקאים. מה שכן, לתנועות הנוער יש חודש שלם להתארגן – לממשלה החדשה אין זמן לחכות, יש יותר מדי נושאים בוערים על הפרק. למשל להוריד את המיסים בסניף. אומנם נשאלת השאלה, אם לא גובים מיסים מנין ייקחו כסף לכל הפעילות של חודש ארגון ובכלל, אבל זו כבר לא בעיה שלי. בשביל זה בחרנו ממשלה.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***