- שלום, אני בחדר הנכון?
- יאיר יעקבי?
- כן.
- נעים מאוד, אני דוקטור וקסמן. דיברנו בטלפון, אתה במקום הנכון. בוא, שב איתנו.
- תודה. זו פעם ראשונה שלי במצביעים אנונימיים, אני לא יודע בדיוק איך זה הולך.
- הכול בסדר, פשוט ספר לנו מה מביא אותך לכאן.
- אוקיי, אז אני יאיר יעקבי ואני מכור לבחירות.
- אנחנו אוהבים אותך יאיר.
- תודה... מה עכשיו?
- פשוט תשתף אותנו מה עובר עליך... אין תשובות לא נכונות או משפטים לא במקום. זו סביבה בטוחה.
- אה אוקיי, בסדר. אז הכול התחיל לפני שבוע וחצי כשפתאום משום מקום הודיעו שיש הכרעה בבחירות. כאילו שלא הולכים לעוד סבב. הייתי בסלון כשקיבלתי את ההודעה ופתאום הרגשתי שאני חייב לשבת. הדופק שלי הואץ והרגשתי צורך עז לשלשל פתק בקלפי. זה בסדר שאני משתף ככה?
- זה מצוין, פה אין פילטרים.
- תודה.
- תמשיך בבקשה.
- בסדר... אתה מבינים? במשך שנים התרגלתי לבחור נבחרי ציבור מתי שאני רק רוצה ופתאום במכה זה נלקח ממני. אני מסתובב בבית כמו סהרורי. לפני כמה ימים אשתי תפסה אותי משלשל רשימת קניות לתוך קופת צדקה תוך כדי שאני מכריז "זו זכות שאבותינו רק יכלו להתפלל לה!"
- כן...
- אני עונה על סקרי סמס ששואלים אותי למי הייתי מצביע אם הבחירות היו מתקיימות היום. זה קצת עוזר, אבל מיד אחר כך אני מרגיש ריק.
- יאיר?
- מה?
- מי שולח לך את הסמסים הללו?
- לא יודע, כנראה מפלגות שולחות כדי להבין איפה הציבור עומד.
- יאיר, כולנו יודעים שזה נורא מטומטם, הרי הרגע היו בחירות.
- נכון, באמת זה מוזר. גם אני חשבתי.
- יאיר. אתה בסביבה בטוחה...
- בסדר, זה אני! אני שולח את הסקרים האלה לעצמי ואז ממלא אותם! אני חולה!
- אתה לא חולה יאיר, אבל עכשיו שעברנו את מחסום הבושה, אפשר להתחיל לעבוד על ריפוי.
- בסדר, אני מוכן.
- אז אתה יודע שבגמילה מאלכוהול יש שיטה מיוחדת של שנים עשר שלבים.
- נכון.
- אז גם לגמילה מבחירות יש שיטה.
- של שנים עשר צעדים?
- הרבה פחות, בכל זאת הטור הזה מוגבל במקום ואסור לגלוש לשרייבר.
- נכון נכון, אין לדעת מה הוא עלול לעשות.
- אז הצעד הראשון שאתה כבר בעיצומו הוא ההודאה בהתמכרות. עליך להביט במראה ולהודות בכך שאתה מכור לבחירת פוליטיקאים לכהונה בכנסת ישראל. וזו אומנם לא בושה, אבל ממש כמו ההתעקשות שלך להסתובב בחורף עם כובע גרב מנופח, זו גם לא גאווה גדולה.
- אני נראה חמוד בכובע גרב.
- אתה נראה כמו דרדס חרדי.
- אוקיי.
- השלב השני הוא להכיר בכך שההתמכרות מזיקה לקרובים לך. יאיר, איך הילדים שלך מתנהגים לאחרונה?
- רגיל, רגיל.
- יאיר.
- מה?
- אנחנו בסביבה בטוחה.
- אמרתי להם שהם צריכים לנהל קמפיין על האהבה שלי ומי שלא יעבור את אחוז החסימה יבלה את ארבע השנים הקרובות אצל השכנים.
- וואו.
- הגדול הבטיח שאם אבחר בו הוא יפנה את הכלים. אבל היו לו אינספור הזדמנויות, לדעתי הוא לא באמת רוצה.
- מה?
- כמו לפנות את חאן אל־אחמר, הבנת?
- כן, זה פשוט לא מאוד מוצלח.
- חשבתי שמדברים פה בלי פילטרים.
- לא עד כדי כך.
- טוב, מה הצעד השלישי?
- הצעד השלישי הוא הימנעות. אתה צריך להרחיק את עצמך מכל המקומות שמתניעים אצלך את הרצון לבחור.
- אוו ווה.
- יאיר, אפשר לשאול אותך למה אתה חבר בקבוצת הטלגרם של עמית סגל?
- אה, כי זה חשוב.
- מה חשוב? לדעת ארבעים שניות לפני כולם שאבי מעוז יושב עם נתניהו במצודת זאב זה חשוב?
- זה לא לא חשוב.
- ועכשיו גם הצטרפת לאחת מקבוצות הווטסאפ של סגל.
- אה, כן.
- וזה חשוב למקרה שתהיה תקלה בטלגרם ואז תוכל לקבל בווטסאפ את ההודעה על מה חבר כנסת מהעשירייה השלישית בליכוד חושב על הסיכוי שמפלגת הציונות הדתית תפעיל את החוק הנורבגי?
- טוב, כשאתה אומר את זה ככה זה נשמע מטומטם.
- אפשר להגיד את זה באופן שזה לא נשמע מטומטם?
- לא.
- יפה.
- מה הצעד הרביעי?
- הצעד האחרון הוא לא לבסס מערכות יחסים חדשות סביב אוריינטציה מפלגתית ופוליטית, לנתק את חיי החברה מהפוליטיקה. כך גם לא ייווצרו אי־נעימויות סביב מחלוקות אידאולוגיות.
- הגיוני. אז לא לספר לאנשים למי הצבעתי?
- נכון מאוד, זו בכלל לא אמורה להיות שיחה שאתה מנהל.
- אין בעיה, אני אשמור את ההצבעה שלי לסמוטריץ' לעצמי.
- סמוטריץ'???
- כן.
- צא לי מהקליניקה.
- מה? אבל חשבתי שזו סביבה בטוחה.
- והיא תהיה יותר בטוחה אחרי שתצא. אוהבים אותך, עלק.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***