דנה ויס טענה ש"הדרך היחידה לחבר ביחד את כל השבטים היא לבוא עם סיפור ציוני חדש כי חלק מאיתנו ציוניים וחלק דתיים", ואז מיהרה לתקן ובמקום "סיפור ציוני" חדש אמרה "סיפור ישראלי חדש". והנימוק שלה? "כי אחרת הקטר הזה של הסטרטאפ ניישן לא ימשיך". אני משער שדבריה של ויס, שנאמרים למאות אלפי צופים, נהגים בטרקליני השמאל שלא מצליחים למצוא סיפור הגיוני לפאזל המורכב של ישראל. אם הציונות כבר לא מושכת, בואו נוותר על הזהות ונחלום על אומת חדשנות, הם אומרים. באומת החדשנות אין אלוקים ואין מה שנשגב, כי הכול קשור קשר הדוק בקיום. לא הקיום הפשוט של מי שמבקש פת לחם, אלא קיום של אומה שמבקשת תל"ג גבוה שיאפשר לחברים בה לחיות בנינוחות ובשלווה.
ובכן, זה לא יקרה לעולם.
צריך לשוב ולשנן לכל אלו שאיבדו את דרכם, שאין אומה ישראלית בלא השורשים היהודיים העמוקים שלה. אבותינו צעדו ברגל מתימן וממרוקו ומאתיופיה לארץ הקודש כי פה תתגשמנה כל התקוות. אילו תקוות? להיות עם חופשי בארצנו, כדי שיוכל לחיות את חייו הנמשכים ברצף מאברהם אבינו ועד היום. הדור שעלה בעשן הכבשנים ואלפי החיילים שנהרגו מקום המדינה לא ביקשו את הכלכלה. אף אחד לא מוכן להיהרג כדי שיהיה לאחרים בטוח בדרך למגדלי ההייטק.
הסיפור היהודי חייב להתחדש מדור לדור, משום שנדרשות פנים חדשות בקריאת התיגר על השטחיות והבערות. הוא תמיד עומד בהתנגשות לנוכח חלומות כמו אלו של דנה ויס, שתמיד מתנפצים בסוף בקול רעש גדול. עוד זוכרים כאן זקני הדור את הסגידה לאל־אדם סטלין, שראו בו את שמש העמים ובכו אחרי מותו כמו שבוכים על צדיק נשגב שכבה נרו. למרבה הבושה, רוצח המונים נורא הפך בעיני ציבור לא קטן למשיח, ושוב חוזרים ממשיכיו הרוחניים ללכת בדרכים עקלקלות, מחפשים אל חדש שיצליח לארגן את הכאוס שהם חיים בו בניסיון להימלט מהאמת הפשוטה: אנחנו יהודים.
פרשת לך לך הפגישה אותנו עם אברהם אבינו שעמד מול כל העולם ולא נכנע לחולשותיהם. אבינו הלך אחר האמת והאלוקים שהוא אלוקי האמת, כאשר כולם השתחוו לפסלים מעשי ידיהם, נהנים מתחושת אלוהות מזויפת. מי האמין אז שמיליארדי אנשים בעולם יראו בו את אביהם הרוחני?
אחד מענקי ראשי הישיבות בליטא, הגאון ר' שמעון שקאפ זצ"ל, שואל מדוע חותמים את הברכות באברהם אבינו, איפה יצחק ויעקב? כפי שאמרו חכמים "והיה ברכה - בך חותמין ולא בהן". דרש את הדברים ראש הישיבה וביאר שאברהם אבינו גדל בבית של עובד אלילים, אולם יצחק ויעקב כבר זכו לגדול בבתים של קדושה. לכאורה אחרי שלושה דורות כאלה אפשר להיות בטוחים שהצאצאים ילכו בדרכי אבותיהם, אבל חז"ל מעידים שלא כך יהיה. זו כוונת שאלתם במדרש: "יכול יהיו חותמין בכולם?" כלומר שבחותם, בסוף - הדורות הבאים יהיו מושפעים מכוחם של כל האבות שלפניהם? "תלמוד לומר 'והיה ברכה' - בך חותמין ולא בהם". וזה המסר של הרב שקאפ לדור שלנו ולזמן הזה: באחרית הימים תשוב תופעת הראשית של אברהם אבינו, ובני בניו יתחילו כמותו את הדרך כבתחילה.
יבואו ימים שבהם אנשים כמו דנה ויס יחושו שאין כבר סביב מה להתכנס, ומרוב בהלה ינסו להתכנס סביב רעיונות פריכים, אבל זהו האות שצריכים לשוב אל השורש, אל ההתחלה. לשוב אל אברהם אבינו שבכוחות עצמו פרץ את הדרך לאמונה.
פגשתי פורצים כאלה במהלך הקמפיין וזה היה מרתק. אנשים מקועקעים שמניחים תפילין, אנשים שקוראים קריאת שמע באש קודש למרות שאינם נמנים על המגזר הדתי ועוד ועוד. התפקיד שלי כחבר כנסת הוא בין היתר לסייע לה ולחבריה למצוא את אבא שלנו בליבם פנימה. זו לא שאלה דתית, זו כבר שאלה קיומית.
הכותב נבחר לכנסת ישראל מטעם מפלגת עוצמה יהודית
***