הבחירות מאחורינו וימיה של ממשלת בנט ספורים, תודה לד' יתברך. האם כעת אפשר סוף סוף לנשום לרווחה? התשובה היא חד־משמעית: לא!
מפלגות הימין לא יצליחו לממש את משימותיהן ואת המצע שלשמו הן נבחרו אם הציבור יירדם כעת וייכנס לשינה מתוקה של ארבע שנים. מי שחשובה לו משילות יהודית אמיתית מחויב לנטר באופן תמידי את פעילות הממשלה החדשה שתקום, ואפילו יום אחד של חסד אין לנו אפשרות לתת לה – עלינו להשמיע קול זועק כבר מעכשיו! בלי למצמץ לנוכח דרישות השמאל לנימוס פרלמנטרי.
רבים הכוחות שיפעלו כעת מנגד וינסו למנוע שינויים מבורכים. המתנגדים מצויים בכנסת ובתקשורת, בציבור בישראל ובארצות הברית, באו"ם וברשות המחבלים הפלשתינית. בנוסף לכך, הימין מצטיין בתכונות של חגביות והססנות, נימוס ומצפון תועה יחד עם עצלות וגישת "שב ואל תעשה עדיף", אלא אם כן ממש אין ברירה. רק דבר אחד יכול להזיז את ממשלת הימין לפעולה – לחץ ציבורי אדיר. לכן יציאה מהבית להצבעה היא ממש לא מספקת. אנחנו מוכרחים להמשיך לצאת, להפגין, להיות מעורבים, מודאגים, וגם מאיימים וצועקים. אין לנו ברירה.
נראה שנתניהו יכניס לממשלתו, בצר לו, את בן גביר ואת סמוטריץ', אך סביר מאוד שהרכב הממשלה יתרחב בהמשך לצד שמאל. מה שאומר שאין לנו זמן מיותר לבזבז כרגע, עלינו לפעול מיידית. ואם חלילה הציבור יהיה כעת שאנן, שקט ובוטח, אזי הכישלון הציבורי צפוי מראש. זה יקרה בערך כך: איתמר ובצלאל יזעקו בממשלה ובוועדות השונות עד שייחר גרונם, חברי הכנסת ידרשו ויתבעו נחרצות, הליכוד יעשה כמה מעשים קוסמטיים והרכבת תמשיך לנסוע בדרכה כרגיל.
עם תום הבחירות אפשר לקבוע כי מתנה אחת טובה כן נתן לנו בנט – למדנו מחדש את כוחו של השטח. את כוח החיבור היהודי העמוק בין מצביעי ש"ס, דגל והכיפה הסרוגה. עבדנו יחד, עבדנו קשה, זכינו ב"ה לסייעתא דשמיא, וכעת יש לשנס כוחות ולהמשיך לקדם את המשילות בתחומים רבים: דורשים ביטחון בכל מרחבי המדינה, הגדרה מחודשת של נוהלי הפתיחה באש כדי להגיע ליעד המוגדר: אפס אירועי טרור, הפסקת האפליה – הקמת התיישבויות יהודיות חדשות רבות במרחבי הארץ כולה, שינוי עמוק במערכת המשפט הסוררת, והעיקר: עמידה יהודית זקופה, איתנה ולא ממצמצת אשר תגדע את התקווה הלאומית הערבית בארץ ישראל.
רובו המוחלט של העם היהודי בישראל איתן בדעתו כי פעולות אלו נצרכות היום בדחיפות. ציבור ענק שלח את נציגיו כדי להציב אותן כיעד ממשי. אפשר בהחלט להצליח בכל המשימות הללו, אם נתגייס לכך כולנו ואם נזכה שוב לסיוע מן השמיים. אך במצב שבו הציבור יסמוך מרחוק על נבחריו – בטוח שרוב המשימות הנ"ל ימשיכו ללוות אותנו עוד שנים ארוכות.
השיטה היחידה היעילה לקדם את ערכינו איננה שגר ח"כ ושכח, אלא ליווי אקטיבי מסיבי וחיפוי ציבורי דומיננטי כל הזמן. לאחרונה נוכחנו לדעת את מה שידענו מזמן - כוחו של ציבור פעיל הוא כוח עצום. הפגנות בלפור, למרות הטרללת, הצליחו להפיל את נתניהו שב"ה כעת חוזר. למדנו על בשרנו את יעילות מחאת הקו האדום, פתאום קם העם ושות' שהצליחו די מהר לפורר קואליציה רעה.
כך גם כעת עלינו לסגל דפוס ציבורי פעיל שדוחף את הקואליציה מימין ללא הרף והבא ליטהר מסייעין אותו. במשחק הזה אנחנו, האנשים הפשוטים, איננו יושבים ביציע. המציאות היא שאנחנו ומשפחותינו השחקנים הראשיים, הציבור ולא נבחריו יקבע האם וכמה לממש את הניצחון בבחירות.
אז איך עושים זאת? מבינים את המצב, מעלים למודעות את הצורך בפעילות ממושכת, יוזמים, מצטרפים ליוזמות, פונים, מוחים, תובעים, זועקים. ובעיקר: נלחמים באדישות ויוצאים מהבית. יוצרים אווירה ציבורית מבעבעת ולא רדומה. אומנם הגשם כבר התחיל לרדת וכיף להישאר בבית החם, אך מי שרוצה אביב יהודי בארץ ישראל אחרי החורף הקודר של מיכאלי והורוביץ חייב להיות לבוש היטב ולצאת הרבה לשטח. אל תגידו יום יבוא, הפשילו שרוולים והביאו אותו בעזרת השם יתברך.
הכותב הוא תושב גבעת רונן ומלמד בישיבת חומש
***