כשלושה חודשים חלפו מאז פרסום 'בשבע' על הילדה הטרנסג'נדרית הלומדת בבית ספר ממלכתי־דתי יסודי במרכז הארץ, והשטח עדיין סוער. ביום שישי האחרון השבית ועד ההורים המרכזי של בית הספר את הלימודים ליום אחד כאות מחאה על אוזלת ידה של מערכת החינוך והנהגת החמ"ד בפרשה.
הקש ששבר את גב הגמל והניע את ההורים להשבתה היה הודעת התפטרותו של מורה מוערך מצוות המורים. הלה הודיע כי אינו מסוגל יותר לעשות שקר בנפשו וכי הוא חש שהסכמת מערכת החינוך לאפשר מציאות כזאת במסגרתה מנפצת את ערכי היסוד שעליהם מושתת החמ"ד.
בהודעת ועד ההורים המרכזי נכתב: "בימים האחרונים התבשרנו על עזיבה נוספת של מורה מוערך מצוות בית הספר. הובא לידיעתנו כי מורים נוספים הביעו את רצונם לעזוב. העזיבות הנ"ל נובעות מהקושי לעבוד בבית ספר המתמודד עם בעיות רבות מבלי שיינתנו כלים לטיפול, וכן מעבודה במסגרת שמתנהלת בניגוד לעולם הערכים אותו בחרו כשהגיעו ללמד בבית הספר", נכתב בהודעה. "כל אלה מביאים לתפקוד לקוי של מערכת החינוך. את המחיר משלמים בראש ובראשונה הילדים שלנו - התלמידים. אנו שובתים במחאה על אוזלת היד המתמשכת ועל הטיפול הלקוי של החמ"ד ומחלקת החינוך באירוע המטלטל", לשון ההודעה. השביתה התקיימה ביום שישי, כאשר רוב הורי בית הספר שמזדהים עם המסר לא שלחו את ילדיהם ללימודים.
בבוקרו של אותו יום שישי נערכה במקביל על ידי קומץ הורים הפגנת תמיכה לשילוב הילדה הטרנסג'נדרית בחינוך הדתי. הורים בודדים נעתרו לקריאה שהופצה בקבוצות הווטסאפ של הורי בית הספר ובה נאמר: "המסר שלנו פשוט: נרצה ללמד את ילדינו 'דרך ארץ' ו'ואהבת לרעך כמוך'. אנחנו לא מסכימים להחרים את מי ששונה", לשון ההודעה. למרות ניסיונותינו להשמיע בכתבה גם את דעת ההורים התומכים בשילוב הילדה כבן בבית הספר - נתקלנו בסירוב מוחלט.
כיסאות מתעופפים באוויר
כזכור, לפני כשלושה חודשים התפוצצה הפרשה כאשר כמה מילדי הכיתה גילו במקרה שחברם לספסל הלימודים הוא לא בן אלא בת, בניגוד למה שסברו כל השנים. הילדה הופיעה בבית הספר מדי יום כשהיא לבושה כבן דתי, לרבות כיפה וציצית, וזהותה הביולוגית האמיתית הוסתרה מההורים ומילדי הכיתה. מאז חשיפת המקרה עברו ילדי הכיתה והוריהם טלטלה קשה.
הורים רבים מבית הספר הביעו את מורת רוחם מהדרך מעוררת המחלוקת שבה בחרו בהנהלת החמ"ד ובשירות הפסיכולוגי של משרד החינוך (שפ"י) לטפל במקרה לפני הגילוי ולאחריו. משיחות ממושכות שערכנו בחודשים האחרונים עם הורים רבים עולה ביקורת נוקבת על אי־עמידה נחרצת לנוכח ערכים הסותרים את דרך החמ"ד, כלשונם. ההורים קובלים על הסתרה שיטתית של מידע כה רגיש לאורך שנים ומתקשים לקבל שילוב ילדה טרנסג'נדרית במסגרת החינוך הממלכתית־דתית, בפרט בגילים צעירים כל כך. אך עיקר הביקורת מתמקד בטענות להפקרת התלמידים על ידי המערכת וחוסר במענה חינוכי ראוי עד כה.
זאת ועוד, לידי מערכת 'בשבע' הגיעו מכתבים זועמים של הורים לילדים מבית הספר המתארים תגובות קשות של ילדיהם לפרשה. במכתבים המופנים לראשי מנהל החמ"ד קובלים ההורים על הסתרה ארוכת שנים ועל גילוי הסוד ללא כלים מתאימים וללא הכנה מסודרת, מה שגרם לפגיעה בנפשם הרכה של הילדים ולפגיעה חמורה באמונם בעולם המבוגרים בכלל ובצוות ההוראה בפרט. עוד הביעו ההורים דאגה עמוקה מהחשיפה של ילדיהם לסוגיות רגישות בנושא הזהות המגדרית בגיל כה צעיר, דבר שעלול לגרום לבלבול עמוק בגיבוש זהותם.
עינת (שם בדוי), אמא לילד בכיתה שבה התגלה המקרה, מתארת את הזעזוע הגדול בקרב הילדים: "לצערי יש המון בעיות פסיכולוגיות שהתעוררו בעקבות המקרה", היא נאנחת. "יש ילדה שמבקשת כל הזמן למות, יש אחד שרואה את ההורים שלו כמפלצות ומאשים אותם ששיקרו לו. כל ילד קיבל את זה בצורה קשה משלו. יש להם המון שאלות סביב הזהות המגדרית. ילדים שואלים על חברים שלהם בחשש האם הם בן או בת. שום דבר כבר לא מובן מאליו בשבילם".
עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית סירבו הורים בכיתה לשלוח את ילדיהם לבית הספר. "שבתנו במשך 15 יום כי רצינו להגן על התמימות של הילדים שלנו ולא לחשוף אותם לדבר הזה, אבל באיזשהו שלב הבנו שאין לנו ברירה ואנחנו צריכים כבר לשלוח אותם למסגרת. נאלצנו לספר לילדים, למרות שכל כך ביקשנו להימנע מכך".
עינת משתפת כיצד הושיבה את בנה ובלית ברירה סיפרה לו שחברו הקרוב מזה שנים הוא למעשה ילדה: "הבן שלי הסתכל עליי ובמשך עשר דקות התגלגל מצחוק. הוא לא יכול היה להכיל את זה. הוא צחק וצחק. שיתפתי איתו פעולה, אבל אז אמרתי לו: 'חמוד, זו האמת. הוא בת ולא בן. כנראה שאמא שלה שכחה שנגמר פורים'. ככה תיווכתי את זה לילד שלי. לקחתי את זה למקום של הומור, כי הוא פשוט התקשה להבין את זה".
עינת מתארת התנהגות חריגה שמורגשת מאז התפוצצות הפרשה בקרב ילדי הכיתה: "משהו שם לא תקין. יש אלימות בכיתה ברמות קשות. כיסאות מתעופפים באוויר, ילד דקר עם חוד עיפרון ילד אחר, יש קללות ודחיפות. זו הייתה הכיתה הכי שקטה שיש, חלום של כל מורה. מעולם לא היו לנו גילויי אלימות כאלה", היא מבהירה. "העברנו דיווח להנהלה על עשרה מקרים חמורים של אלימות. מעולם לא היו לנו אירועים כאלה, זו כנראה הדרך שלהם להתמודד עם המציאות המורכבת שנכפתה עליהם. הם ילדים במצוקה", היא אומרת בכאב. "גם ילדים שבכלל לא מזוהים עם אלימות פתאום מתפרצים, צועקים".
הם לא קיבלו עזרה מקצועית מטעם המערכת?
"מדי פעם הגיעו מהשפ"י, אבל מילת המפתח שלהם הייתה רק הכלה והכלה. ראינו שהמצב מחמיר אז אנחנו ההורים פנינו לכל מיני עמותות שמעניקות שירות פסיכולוגי, אבל הן כנראה לא רוצות לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. אנחנו נמצאים לבד במערכה".
בשביל חלק מההורים הפתרון למצוקת ילדיהם היה לממן באופן פרטי טיפול פסיכולוגי או רגשי. "הורים שנתקלים במצוקה של הילדים שלהם ויכולים להרשות לעצמם, לא סומכים על המערכת ולוקחים אותם באופן פרטי לטיפולים רגשיים. למה זה צריך להיות ככה?" היא תוהה. "הילדים שלנו חיים בכיתה עם סתירה שלא ברורה להם. הם לא מבינים מי זה החבר שלהם, כי 'אם הוא בת אז למה היא מתלבשת ככה?!'. הם ילדים קטנים וזה לא מסתדר להם. זה לא מעולם המושגים שלהם", היא אומרת. "אנחנו בחרנו לשלוח את הילדים שלנו לבית ספר דתי כי רצינו להרחיק אותם מהתכנים האלה, ודווקא פה הכניסו לנו אותם דרך הדלת האחורית ואילצו את הילדים שלנו להיחשף למושגים שבכלל לא תואמים לגיל הצעיר שלהם".
"זרקו אותנו למים בלי גלגל הצלה"
דוד (שם בדוי), אב לילדה בבית הספר, יוצא גם הוא נגד ההסתרה המתמשכת של המערכת: "אם מבחינתם מדובר במעשה לגיטימי, אז למה הייתה כאן הסתרה במשך שנים? הייתה כאן הסתרה מכוונת של המערכת. מה עומד מאחורי כל התרמית הזאת?" דוד מלין. "לא נתנו לנו אפילו את האופציה להחליט מה נכון לנו ומה טוב לילדים שלנו. פשוט ביום בהיר אחד מודיעים לנו שהילד שחשבתם שהוא כזה הוא בעצם משהו אחר, ועכשיו תתמודדו. זרקו אותנו למים בלי גלגל הצלה. הם בעצמם לא יודעים איך לטפל במקרה הזה", הוא מאשים.
עינת מפנה אצבע מאשימה לכיוון החמ"ד: "הייתי מצפה מראשי החמ"ד שיפעלו ביותר נחרצות בסיפור הזה. הם אומרים שברור שזה לא מקובל בבית ספר דתי והם טוענים שהם פועלים בעניין, אבל יש תקנון בסיסי של בית ספר דתי שבו מובן מאליו שבן לובש מכנסיים, ציצית וכיפה ובת מתלבשת כמו בת, עם חצאית. אלו דרישות בסיסיות של בית ספר דתי. הם אומרים לנו 'חכו', 'אנחנו פועלים', 'זה עניין מורכב' - הכול טוב ויפה, אבל בינתיים הילדים שלנו חווים יום יום פוסט־טראומה", היא זועקת.
גם ההורים עצמם חווים טלטלה קשה בעקבות הפרשה. "אנחנו ההורים כבר יותר מחודשיים לא מתפקדים", משתפת עינת בכנות. "אנחנו לא ישנים, לא עובדים כמו שצריך. יש אמא שהיה לה התקף חרדה והזמינה אמבולנס באמצע הלילה. לי היו בשבוע שעבר התקפי רעד בכל הגוף. זה משפיע עלינו נפשית, פיזית וכלכלית. וזה כשאנחנו כהורים עוד יכולים להביע ולשתף אחרים, אבל הילדים שלנו לא יודעים להביע ולהכיל את הדבר הזה וזה מתפרץ אצלם בתסכול, בהתקפי כעס ובאלימות".
למרות הזמן שחלף, עינת עדיין מצפה שיאפשרו לה להעביר את בנה לבית ספר אחר בעיר. "ביקשנו מעבר לבית ספר אחר והבקשות שלנו נדחו על הסף. משחקים איתנו. אפילו מעבר לא מאפשרים לנו. מה צריך לעבור בן אדם שזה מנוגד לאורח חייו והוא לא מוכן שהילד שלו ייחשף לתוכן הזה, רק בשביל מעבר לבית ספר אחר? אנחנו לא חייבים להכיל את זה", היא פוסקת בנחרצות. "זה לא הרצון שלנו, זאת לא האמונה שלנו, ואין למערכת פתרון בשבילנו. הם מורחים אותנו, מתנהלים בעצלתיים ואין לנו יכולת תזוזה למקום אחר. הגענו כאן למצב שיש מורים בבית הספר שעוזבים אותנו, המובחרים והטובים ביותר עוזבים. יש לנו מורה סופר־מוערך שפשוט אמר שזה לא מקובל עליו והוא לא יכול להיות חלק מהדבר הזה. הוא לא יכול היה לשאת את זה מבחינה ערכית עד כדי כך שבחר לעזוב באמצע השנה".
עינת מודאגת מהמצב שנוצר בבית הספר. "התחושה היא של פשיטת רגל. בית הספר בכאוס מוחלט. מתחילת השנה אין שגרת לימודים נורמלית. הדבר הזה קורע אותנו מבפנים. ההורים רבים ביניהם, ושם למעלה לא מבינים שמדובר בעניין בהול", היא אומרת בחוסר השלמה. "הייתי מצפה מגוף חינוך דתי שיפעל באופן נחרץ ולא מגמגם במקרה רגיש ועקרוני כמו זה. כרגע העיניים של כל ההורים נשואות לחמ"ד".
"בהחלט מדובר באבן בוחן לחמ"ד", מוסיף דוד.
מה אתה מצפה שיעשו עם התלמידה?
"יש בארץ המון בתי ספר וגופים אחרים שמתאימים למקרים מורכבים כאלו ותואמים מבחינה ערכית. כאן מדובר בבית ספר דתי שיש לו מסגרת וכללים מאוד ברורים. אנחנו כציבור דתי בחרנו לשלוח את הילדים שלנו דווקא לבית ספר דתי, והייתי מצפה מהחמ"ד שיפעל בנחישות לשמור על המסגרת הזאת".
ההורים שתומכים באמא של הילדה טוענים ש"ואהבת לרעך כמוך" אומר להכיל ולקבל כל אדם באשר הוא, כולל את הילדה הזאת איך שהיא.
"איפה בדיוק מתבטאת האהבה הגדולה לילדה הזאת כפי שהיא היום?" הודפת עינת את הטענות. "מדובר בשינוי מגדרי שעשו לה מגיל שלוש - זה מטורף ולא הגיוני. מה ילדה בגיל הזה מבינה בכלל?" היא תוהה. "ואם זה לא מספיק, במשך שנים אילצו אותה לשמור סוד כל כך דרמטי מהחברים שלה – זאת אהבה? אפשר רק לדמיין באיזו חרדה היא חיה מהפחד שתפלוט משהו בטעות והסוד שלה חלילה יתגלה. זה נורא לחיות ימים שלמים עם משא כזה על הלב. איך עושים דבר כזה לילדה קטנה?" היא זועקת. "ואיפה מערכת החינוך, שבמקום לעזור לה הייתה שותפה להסתרה הזאת? איפה אנשי המקצוע המלומדים? איפה הרווחה? במקום להיות חלק מההסללה שלה לבן בגיל כל כך צעיר, היה צריך להושיט לה יד ולחסוך ממנה את הגיהינום הזה. זו בעיניי אהבה", היא מסכמת וקוראת בכאב: "בסופו של דבר, מישהו צריך לדאוג גם לילדים שלנו. הם לא הפקר. איפה החמ"ד?"
"החמ"ד צריך להוכיח את עצמו"
שירה (שם בדוי), מורה מצוות ההוראה בבית הספר, משתפת בקושי שחווים המורים מאז גילוי המקרה: "התחושות אצלנו קשות מאוד. יש תסכול וייאוש מהסיפור הזה. הרבה מורים חושבים על אלטרנטיבות אחרות, לפחות לשנה הבאה. כולם מרגישים שלא בשביל זה הם באו לחינוך".
אולי הגעתם לחינוך דווקא בשביל מקרים כמו אלו?
"אני לא בטוחה אם זה באמת המקרה. כמה אפשר כמחנכת לעזור לילדה וליתר ילדי הכיתה אם את לא יכולה לומר לה את האמת? בתור אנשי חינוך הדרישה מאיתנו היא לשתוק ולהמשיך לשקר. כל יום כשאנחנו מגיעים לבית הספר מצפים מאיתנו לעצום עיניים ולשקר, וכמורה זה הרסני".
את מרגישה שאת משקרת?
"בוודאי. גם אחרי הגילוי מצפים מאיתנו להמשיך לשחק את המשחק. הציפייה מהמורים היא להמשיך ולהתייחס אליה כאל בן ולא לדבר על זה. כמובן שאף אחד לא רוצה שהילדה תיפגע ולא רוצים לגרום למהומה בבית הספר, לכן המורים שומרים על איפוק והאמת - ברמה מסוימת של גבורה", היא מציינת בהערכה. "המורים מרגישים שהם מגינים על מצב שהם לא שלמים איתו ושנוגד את עולם הערכים שלהם. למעשה המורים צריכים להגן על הילדה במציאות של שקר, במציאות שהם לא רוצים להיות חלק ממנה. איך אפשר לצפות מאיתנו לדבר כזה? התסכול הוא מאוד גדול. הצוות הוא כבר לא מה שהיה. בחדר המורים ההרגשה היא אחרת לגמרי".
למרות הזמן שעבר, עדיין זה נושא מדובר בחדר המורים?
"ברור. זה אירוע שטלטל את היסודות של בית הספר. רק עכשיו אחד המורים שלנו עזב את בית הספר בגלל שלא יכול היה לשאת את השקר הזה", היא אומרת, "וכולנו מבינים שהוא לא האחרון. המצב הפך קשה מנשוא".
מה המסר שאתם מקבלים מהנהלת בית הספר ומהחמ"ד?
"ההנהלה אומרת לנו לנסות להרים את הראש מעל המים ולהחזיק מעמד עד שהחמ"ד יטפלו בזה. החמ"ד טוען שהוא מטפל, אבל לא משתפים אותנו כיצד זה מטופל, מה השלב הבא. אנחנו לא יודעים מה הולך להיות".
מה כן הייתם מצפים שיקרה?
"מלכתחילה היה אסור בשום אופן שדבר כזה יקרה בבית ספר דתי, והעובדה שזה הוסתר תקופה ארוכה היא אות קלון לחמ"ד", היא מאשימה. "עכשיו החמ"ד צריך להוכיח את עצמו ולהראות שהוא עומד בפרץ בפני תנועות רדיקליות שמנסות לפגוע בנו מבפנים. שיהיה ברור, זה לא סיפור מקומי של בית הספר הספציפי שלנו, מדובר בסיפור של החמ"ד כולו, האם יהיה לנו אמון במערכת החינוך הממלכתית דתית או לא. על פי המקרה הזה יקום וייפול דבר".
ממשרד החינוך נמסר: "מדובר בנושא מורכב ורגיש ובעל היבטים הלכתיים אשר מטופל על ידי הנהלת החמ"ד ובית הספר באופן מקצועי וצמוד יחד עם כל גורמי המקצוע הרלוונטיים במשרד, וזאת בהלימה למדיניות החמ"ד ומועצת החמ"ד. כמו כן, החמ"ד נמצא בקשר הדוק עם מנהיגות ההורים ונותן מענה לפניותיהם".
***