אמרו חכמינו, דרש רבי שמלאי: תורה, תחילתה גמילות-חסדים וסופה גמילות-חסדים. תחילתה, שהרי הקב"ה בעצמו תפר כותנות עור לאדם וחווה, ככתוב, 'ַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם', וסופה גמילות חסדים בחסד של אמת, קבורת משה רבנו, 'וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה'. בכך פותח ה'חפץ חיים' את ספרו 'אהבת חסד'.
ועוד הוסיף, שגדר גמילות חסד אינו מונח דווקא על הלוואת ממון כמו שסוברים איזה אנשים, אלא הוא מונח על כל ענייני הטוב שאדם עושה חסד ומיטיב לחברו בחינם.
פרשתנו פותחת בחסד עליון, ביקור חולים של השכינה אצל עמוד החסד, אברהם אבינו, ביום השלישי להימולו. כדברי רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו. ביקור אצל עמוד החסד, שגם בחוליו, כשהוא בן מאה שנה, בעיצומו של ביקור השכינה, לא פטר עצמו ממצוות הכנסת-אורחים, ואף יצא מחוץ לאוהלו, תר ורץ אחר הזדמנות הפז לגמול חסד עם אורחים שכלל לא הכיר. למדנו מאברהם, שגדולה היא הכנסת-אורחים אף מקבלת פני השכינה.
העולם עומד על שלושה דברים- על התורה ועל העבודה ועל גמילות-חסדים, וכנגדם, על שלושה עמודי עולם שהם הם שלשת האבות, כשעמוד החסד הוא עמודו של אברהם. 'כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה' -בהליכותיו בדרך החסד, שעליו נבנה העולם, השפיע אברהם על בני ביתו ועל העולם כולו. ואכן מודיעה לנו התורה, שחיבת השם יתברך לאברהם הייתה 'כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט'. וכפי שמביא מרן הרב קוק ב'אורות הקודש': מלמדנו שמידת החסד של אברהם אבינו מתפשטת על כל באי עולם, אין היא מצומצמת לעם-ישראל, אלא מתפשטת ומשפיעה על העולם כולו, כיאה למי שיתברך להיות 'אב המון גויים'.
שמעתי מאבי מורי שקיבל ממורו ורבו, ראש ישיבת 'תפארת-ישראל' בחיפה, הרב דב מאיר רובמן, שנהג בו מצוות הכנסת אורחים בהגיעו ארצה, בברחו מגרמניה מפני הנאצים ימ"ש, כשהוא חסר כל וכפי שנהג לומר: יעקב אבינו אמר 'כי במקלי עברתי את הירדן', ולי, אף מקל לא היה... וכך אמר: בהכנסת האורחים של אברהם, נראה שהוסיף ואף לימדנו הלכות נימוסין ודרך-ארץ, כיצד נכון וראוי לקיים מצווה רבה זו לפרטיה ודקדוקיה. ראשית, הגם שמדובר בנשיא אלוקים, בחוליו, רץ אחר המצווה ולא המתין שתזדמן לו, לא המתין שידפקו בדלתו, באוהלו. יתר על כן, הגם שחשב שמדובר בערבים שמשתחווים לאבק רגליהם, בכל זאת הזמינם להיות אורחיו. וכדי לא להכניס עבודה-זרה לביתו, ידע בדרך נימוסית ביותר, לא להעליבם, והציע להם לרחוץ רגליהם, לא בשל ע"ז, אלא באמתלה שמסתמא התלכלכו רגליהם בדרך המדבר. זאת ועוד, טרם ידע מיהם, פנה אליהם בכבוד, 'וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ', ובהמשך, 'כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם'. אך לא רק בדיבורים. האורחים יושבים, והוא למרות חוליו עומד עליהם ויאכלו, וכלשון אונקלוס, והוא משמש אותם. ולא עוד אלא שמארח הוא ברחבות עצומה, שהרי לשלושה אנשים בלבד, מבקש הוא משרה אשתו להכין כמות עצומה, שלש סאים קמח סולת, ואם לא די בכך, הרי שהוא בעצמו רץ אל הבקר ונוטל מהטוב שבבקר: 'בן בקר רך וטוב', מוסיף רש"י במקום על פי הגמרא בבבא-מציעא, אברהם לקח ושחט שלושה פרים כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל. כך ראויה להיות מצוות הכנסת אורחים! וסיים הרב רובמן זצ"ל באומרו: 'כל שכן וקל וחומר שאנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, צריכים ללכת בדרכי אבותינו, להתנהג בנימוס בדיבור עם אחינו בשרנו בני אברהם יצחק ויעקב', וכדברי הגמרא לגבי פועלים, אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב. כמה יפים הדברים לימים אלה שאחר סערת הבחירות.
ואכן. לוט כמי שגדל בבית אברהם, למד היטב אצל דודו את פרטי מצוות הכנסת-אורחים. למרות שעבר לגור בסדום, אשר אנשיה רעים היו בגופם וחטאים בממונם, שמר בדביקות על 'גירסתא דינקותא' של מידה זו. למרות שהכנסת-אורחים התקיימה בסדום כידוע כחטא גדול, עד שגם כשאנשי סדום הקיפו את ביתו של לוט מנער ועד זקן, לא נמצא ולו צדיק אחד בסדום שימחה בהם, לא שכח לרגע מידה זו של הכנסת-אורחים אשר בזכות אברהם הייתה טבועה בנפשו, תהא רמת הסביבה האנושית בה נמצא אשר תהיה. יתר על כן, הגם שזה עתה קיבל מינוי כשופט ככתוב, 'וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם' אומר רש"י, אותו היום מינוהו שופט עליהם'. כבר ביום הראשון למינויו, היו בו תעצומות נפש לפעול בניגוד לחוקי המקום וקרב את האורחים בכל כוחו עד כדי מסירות נפש. אגב, אורחים אלה, כמו אברהם, אף לוט לא הכירם כלל, וטרם ידע שהם מלאכי אלוקים הבאים להצילו ובכל זאת דיבר ונהג עמם בנימוס, 'וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.' וגו', 'סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם'. ממש כלשון וכדרך בה נהג אברהם אבינו.
חסד זה בא לידי ביטוי גם במה שבקש אברהם לפני ה' על סדום שיישא עוונם ולא יכלה אותם. לימדנו אברהם, פן נוסף של גמילות חסד, והיא יכולת הכלה, עד כמה צריך אדם להיטיב עם זולתו ככל שיוכל, ולהתפלל עליו להציל אותו מצרתו, גם כשמדובר באנשים שרשעותם הינה ההיפך הגמור של מידת הכנסת אורחים. גם כשזו באה לידי ביטוי חריף ביותר נגד מידת החסד, נגד אותה דרך של הכנסת-אורחים שביקש אברהם להנחיל לאנושות כולה.
עו"ד וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל