כשבוע לפני הבחירות ביקשתי לתאם תור לפגישה במשרד הרישוי בחיפה עבור מישהי שלא בקיאה ברזי הטכנולוגיה. כיאה למדינה ששפת האם שלה היא אנגלית, ההנחיות באפליקציה היו בעיקר בשפה זו ורק מיעוטן, כיאה לנתיני המנדט לשעבר, היו בעברית. ניחא. אבל כשביקשתי לקבוע תור לפגישה במשרד הראשי בחיפה, חשתי שאני ממש פוסע ברחובות חלם. נעניתי על ידי האפליקציה המתוחכמת שקביעת התור למשרד בחיפה מותרת רק לתושבי אופקים.
מאחר שלא ידעתי בעוונותיי, שאופקים סופחה מנהלית לחיפה, התקשרתי למוקד הרישוי בו ענתה לי מוקדנית קצרת רוח וסבלנות כמו ביקשה ממני להפסיק "לנדנד" שכן אין באפשרותה לפתור את הבעיה. תמהתי אם יש מישהו אחר שניתן ל"הטרידו" בתיקון הליקוי המתחייב הזה, אך לצערי לא היה כזה בנמצא. אגב, הופתעתי שבדבריה הבוטים, השתמשה המוקדנית בגוף ראשון רבים ואמרה: "אנחנו עושים", "אנחנו משתדלים", וראה זה פלא, דווקא הבינותי היטב את דבריה.
אומר מיד, לא היה זה המקרה הראשון בו נתקלתי בליקויים באתר משרד התחבורה על שלוחותיו השונות, ועל כל ליקוי כזה בין שנגע להליכי המשרד הראשי או שהיה קשור לאחד האגפים, הגבתי תמיד בכתב ובצורה בהירה. ביקשתי גם שהליקויים יובאו לידיעת לשכת שרת התחבורה. אלא, שתמיד, כעבור מספר ימים, התערבה איזו סמכות ביניים ששלחה אלי מכתב סטנדרטי, שבלוני, שסיפר על "היקף העבודה הגדול" וכדומה. בעצם זה היה מכתב נזיפה באזרח חיפני על חוסר המעש, העצלות וגרירת הרגליים במלים נבובות ובהסברי סרק, ובשורה התחתונה הליקויים לא תוקנו.
באותו עניין. האזנתי לנאום ההספד של שרת התחבורה מיכאלי שהאשימה את כל העולם, אך לא נטלה על עצמה קמצוץ של אחריות. מילא, אם משרד התחבורה היה מוכר כמשרד הפועל לתפארת ששאב את מירב האנרגיה ותשומת הלב של השרה מיכאלי, בהחלט היה מקום להבין אותה, עיין ערך ניצן הורוביץ כשר הבריאות או בצלאל סמוטריץ' שכשרי הבריאות והתחבורה היוו דוגמה ומופת להנעת פרויקטים וזמינות, אבל גם להזניח את המשרד וגם לרסק ריסוק פוליטי חסר תקדים את מפלגת העבודה מחייבים את הגברת מיכאלי לא להתחמק במלים "צריך לעשות חושבים" כפי שמי שנכשל נוהג בדרך כלל להסתיר את הכישלון, אלא להניח את המפתחות על השולחן לכתוב מכתב התנצלות ולכל הפחות לקחת פסק זמן לחשבון נפש פוליטי.
גבירתי השרה, ככה זה שמתעסקים בקליפה ובקוסמטיקה ומזניחים את סוגיות הליבה. לא לטיפול בטמפרטורת הרכבת התכוון המשורר, כשמשבר הקורונה בנתב"ג ובשעה שעומס האוניות בנמלים גורם לעלייה משמעותית במחירי הגלם.
אינני נמנה על מצביעי העבודה. אבי ע"ה היה כזה וזכורני כילד, שכאשר הוא היה שומע את קולו של בן גוריון הוא היה דומע. היום אם היה שומע היום את קול "מחליפתו של ב.ג.", הוא אולי היה דומע אך לא מהסיבה הנכונה. נא לא לטשטש את העובדות, הכישלון חסר התקדים של העבודה בבחירות האחרונות יהיה חקוק באותיות ענק על שמה של מרב מיכאלי. הקטסטרופה שהיא הביאה על המפלגה תהדהד עוד שנים רבות.
עכשיו, בלשונך כבוד השרה, אזרחי ישראל האוהדות את מפלגתך וציבור מצביעי העבודה יודעות בדיוק מי מהווה כתובת מרכזית בתוצאות הפוליטיות הרות האסון אליהן דרדרת את גוש השמאל– הפעם הזו הכישלון לא יתומה, יש לו אמא.
--
אל"מ במיל' ד"ר משה אלעד, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי