אחרי כמעט שנתיים שאלי לוזון לא הוציא שיר מקורי, הוא חוזר עם שיר מזרחי חדש שמזכיר לכולנו את הקול העוצמתי בזכותו רבים משיריו הפכו לקלאסיקה בזמר העברי בכלל ובז'אנר הים תיכוני בפרט.
אלי לוזון כבר לא ילד, לפני כשנה וחצי הפך לסבא והוא מרשה לעצמו להיות חשוף בשיר החדש שהלחין, לקחת אחריות ולדבר על עצמו כחלק מהחברה שהפכנו בשיר שמבטא סערת רגשות המשקפת אהבה, געגועים ותקווה לעתיד טוב יותר.
למרות המחאה האישית ב"איזו מדינה" מ1986, אלי לוזון יודע להודות גם על רגעי זיכרונות וגעגועים - "על ספינת תענוגות חלפו שנותיו הכי יפות", ולציין כי גם ברגעי הייאוש עלינו להבליט את המכנה המשותף הכל כך ישראלי המאחד את כולנו -"בן אדם אינו נשבר אלא בוחר להישבר".
"בעבר - לא רק הדלתות היו פתוחות לרווחה - בין כולנו - אלא גם הלב, שמענו את אום כלתום כשממול שמעו שירים ביידיש" הוא אומר.
המציאות יודעת איפה להכאיב
את העבר לא ניתן להשיב
עשיתי דברים אסורים
עזור לי אלוקים
רק לתקן את העבר
ומחכה לטוב של המחר