שני העיתונאים הצעירים, נגשו אל ראש הממשלה הנבחר מנחם בגין. אווירת המהפך הייתה באויר.
"זה הזמן לשנות" אמרו לו. לאייש את התפקידים המרכזיים באנשים אחרים, שונים בדעותיהם, ברוח רצון העם.
"לא יקום ולא יהיה" אמר כידוע בגין. "באנו לשרת את העם ולא שישרתו אותנו".
העיתונאים, שאול מייזליש ואדיר זיק ז"ל, היו חריגים בנוף החד גוני של העיתונות. הם הבינו את מה שבגין לא הבין, לכבוש את השלטון זו משימה חשובה אבל היא רק שלב אחד. מינוי אנשים, ולא רק מנכלי משרדי ממשלה או שגריר בארה"ב הם הדרך להשלים את השינוי. הם הבינו. בגין לא. וכל השאר היסטוריה.
הימין אף פעם לא הבין את זה. הוא התמקד ב "עוד דונם ועוד עז" ולא הבין את חשיבות מינוי האנשים לעמדות מפתח. השמאל תמיד ידע לעבוד. אמר מעט ועשה הרבה. בשקט, בנחת, באמונה בצדקת הדרך.
בדרך כלל גם מינה אנשים שזו התמחותם. אנשי מקצוע, מביני ענין שמינו תחתיהם אנשים השותפים לדרך. לא מינה אפסים אומרי הן כדי שיהיו חייבים למי שמינה אותם. להפך, אנשי מקצוע חזקים שממנים תחתיהם סוכני עשייה.
הרכב בית המשפט העליון הוא הדוגמא המובהקת והבוטה ביותר. נשחק את משחק ההפך.
נניח שיש בישראל ממשלת שמאל יציבה, עם רוב בטוח המנסה לקדם עניינים הנראים לה נכונים. שופטי בגצ הימנים מעקרים כמעט כל החלטה. כל החלטה מדינתית דרמטית מגיעה לבגצ בעתירות של ארגוני ימין שממונים על ידי גופי ימין בעולם והשופטים מקבלים את מרבית העתירות, מבטלים חוקים, מכופפים פקידים, בנימוק שזה לא מידתי.
כלומר לא נראה לנו. למה? ככה, כי זה נוגד את השקפת עולמינו. השופטים מזעיפים גבינים, פסקי הדין מנומקים, מידת הסבירות. זכות העמידה, מילים יפות וגבוהות מצח. עד מהרה כל המערכת הציבורית, שרים, מנכלים, פקידים, כל החלטה שלהם עוברת דרך המסננת שבה יש שאלה אחת: האם זה ייפסל על ידי שופטי בגצ הימנים.
אם זה היה המצב, כמה זמן היה חולף עד שהממשלה היתה הופכת את השולחן? רבע שעה או עשרים דקות? חודש?
תוך זמן קצר, השרים היו משנים את הרכב הועדה לבחירת שופטים, דואגים שבית המשפט יאוייש באנשים טובים ומקצועיים ובעיקר לא לעומתיים שפוסקים נכון. ו"נכון" זה כמו שאנחנו חושבים. תראו למשל איזו מהומה פרצה, (כאן ושם) לאחר פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית בענין ההפלות. איש לא חשב להרכין ראש בפני ההחלטה השיפוטית. הכל מפוזיציה והכל בסדר.
נחזור למינויים. בגין לא עשה זאת וכך נותרו רוב המערכות הציבוריות בידי השלטון הישן. במידה רבה עד היום.
כך מושלים, כך מקדמים, כך מובילים ומשנים. וכך לאורך ארבעים ומשהו שנות שלטון, (עם כמה הפסקות), הימין חשש למנות אנשים, חשש לשנות סדרי עולם, פחד ממה יגידו ומה יכתבו עליו בעיתון הארץ.
זה הרי לא פיזיקה גרעינית. ולא גזירת שמיים. זה אפילו לא "ג'ובים" – פוי, איחס.
זו השאלה הבסיסית - האם אתם רוצים לעבוד או לקטר. ברכות לחברי הכנסת ולשרים שבדרך. רק אל תשכחו – לא מִנִּיתָ - לא שִׁנִּיתָ.
הכותב הוא עיתונאי, עובד תאגיד השידור כאן, מגיש תוכנית יומית ברדיו ומשמש ככתב חדשות.