התחלה// נולד וגדל בעיר חיפה, שם בילה את רוב שנות ילדותו. "גדלתי כדור שני לניצולי שואה. הוריי עברו את השואה כילדים קטנים ובסוף שנות הארבעים הצליחו לעלות ארצה. על אף שלא היה מחסור בבית, אצלנו לא זרקו לחם".
אבא// דוד ברנבוים ז"ל. יליד ברית המועצות, ברח יחד עם אימו לאוזבקיסטן וכך צלח את שנות המלחמה, עד שעלה לארץ ב־1949. "היה קצין בצה"ל והחדיר בי את הערכים של תרומה למדינה". עבד כמנהל ייצור במפעל תעשיות רכב.
אמא// יהודית ברנבוים (81). נולדה בדרום פולין בעיצומה של המלחמה, הוסתרה אצל משפחה נוצרייה וגדלה בשם מריה. בסוף המלחמה התאחדה עם אימה ואחותה שניצלו. אביה נתפס ונרצח כשיצא מהמחבוא להביא מזון. עבדה כמורה בבית ספר יסודי.
מצטיין ומדריך// בילדותו עברה המשפחה להתגורר בחדרה למשך כמה שנים, ולכן התחיל ללמוד בבית הספר 'אחד העם' בחדרה. לאחר מכן עבר לבית ספר בחיפה, ואת לימודי התיכון עשה בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. "מאז ומתמיד הייתי תלמיד מצטיין, גם מבחינת הפעילות החברתית. הייתי רשג"ד ומדריך בתנועת הצופים ופעיל בחברת התלמידים בתיכון. עשיתי הרבה יותר מאשר ללמוד".
עתודאי// כבר מגיל צעיר חלם להיות רופא. "בתור ילד סבלתי ממחלת האסתמה, שהפריעה לי מבחינה רפואית. ניהלתי מאבק מול צה"ל כדי לקבל פרופיל בר גיוס. בכיתה י"א הבנתי מהרופאים המטפלים שלי שהפרופיל שלי אמור להיות מאוד נמוך ומתאים לשירות כשק"מיסט בצה"ל. זה לא התאים לחינוך שינקתי מבית. לכן בשלב מוקדם החלטתי שאני לא מוכן להתגייס בצורה כזאת, בעוד בני המחזור שלי יהיו טייסים ולוחמים. מאחר שרציתי להיות רופא, סימנתי לעצמי כמטרה להיות רופא כבר בצה"ל וללכת למסלול עתודה אקדמית ברפואה".
אל הנגב// הוא בחר ללמוד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "בתחילת שנות השמונים הייתה שם שיטת לימוד ייחודית ששילבה בשלב מוקדם בהוראה חשיפה לחולים, אחת לשבוע. זה מה שיצר את הקשר בין הלימודים המשמימים ובין היעד הסופי: לטפל באנשים. בשנים הראשונות כסטודנט בעיקר נחשפתי ליצירת קשר עם המטופלים. תפיסת ההוראה של הפקולטה לרפואה בבן גוריון שולבה בהמשך גם בפקולטות אחרות לרפואה, שהבינו שפרט לידע המקצועי צריך להתעסק גם בתקשורת וחיבור למטופלים".
סטאז' חברתי// לימודי הרפואה נמשכו שש שנים, ואחריהם החל בשנת סטאז' בבית החולים סורוקה בבאר שבע. גם במהלך שנות הלימודים פעל בתחומים נוספים והיה רכז הדרכה בשבט ניצני הנגב, רכז פר"ח וכן אח בחדר המיון, וגם ניהל את בנק הזרע של סורוקה.
החצי השני// ד"ר סילבינה פרידלנדר־ברנבוים, מומחית לרפואת הפה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. השניים הכירו במסדרונות בית הספר לרפואה. "הייתי המתרגל שלה באנטומיה, ולקחנו את ההוראה למקום אחר". בהמשך הדרך עברה להתמחות ברפואת שיניים. "אשתי ראתה בכך דרך לשלב בין הקריירות שלנו למשפחה".
עולה על מדים// עם סיום הלימודים השניים נישאו ולאחר מכן הוא התגייס לצה"ל. "הייתי מאוד מנותק מההוויה הצבאית. בשנים שהייתי עתודאי, החברים סיפרו חוויות מהשירות הצבאי בלבנון בשנות השיא. הם שיתפו בחוויות ממארבים והיתקלויות ברצועת הביטחון, ולי לא היה מה לספר וכך הקשר דעך. בהמשך זה התהפך. כשהם התחילו לדבר על האוניברסיטה, אני התגייסתי ואז רצועת הביטחון הפכה להיות גם ההוויה שלי".
צבא ירוק, צבא בז'// ההתחלה הייתה בתפקיד רופא בחטיבת הנח"ל. "המעבר בין המקום שבו קיבלתי החלטות, ניהלתי טיפול והייתי כול־יכול ובין התפקיד של קצין שכפוף להיררכיה הצבאית היה קשה. לקח לי זמן קצר להבין שזאת מערכת מצוינת ואני רוצה להיות חלק ממנה. לאחר שני תפקידים בצבא הירוק נפתח תפקיד בחיל האוויר. כך עברתי לשמש רופא פינוי והיטס בבסיס חיל האוויר בחצרים. חיל האוויר מתנהל אחרת, עד כדי כך שאומרים עליו שהוא צבא זר אך ידידותי".
חותםקבע// בזכות החשיפה לחיל האוויר החליט להאריך את השירות הצבאי. "סימנתי לעצמי כמטרה להיות מפקד ירפ"א - יחידת רפואה אווירית. בשביל זה הייתי מוכן לחתום הלאה. מצאתי את עצמי נשאר בקריירה צבאית יותר מעשרים שנה, בניגוד לציפיות המקוריות שלי. ראיתי חשיבות להישאר במערכת ולהשפיע עליה".
ממשיך כסדר// בשנה הראשונה, שבה התגורר עם המשפחה בבסיס חיל האוויר בחצרים כחלק מהתפקיד, הוא שובץ ככונן בליל הסדר. "הזמנו את כל המשפחה לעשות אצלנו את הסדר. ברגע שמזגנו כוס ראשונה הקפיצו אותי יחד עם צוות של יחידה 669 לפיגוע דקירה בנווה דקלים. פינינו פצועה לסורוקה. הספקתי לחזור ולהמשיך את הסדר, אך כשהגענו לחד גדיא הוקפצתי בשנית, הפעם לחייל פצוע במרחב עזה. עד היום בני המשפחה זוכרים לי את ליל הסדר הזה".
שירות מכונן// גם יתר השירות הצבאי היה שזור באירועים מכוננים. אחד מהם הוא הקמת בית חולים קטן בבסיס תל נוף לקראת חזרתו של גלעד שליט משבי החמאס בעזה. "הייתה לי הזכות להיות שותף בהיבט הרפואי למהלך שהיה מאוד משמעותי בזמנו. היה צריך לבדוק ולראות במהירות שמצבו הרפואי והנפשי תקין לפני שהוא נחשף לציבור. זה היה אירוע מרתק".
מוביל הפרטה// בתפקידו האחרון עבר מחיל האוויר חזרה לצבא הירוק, חיל הרפואה, שם שימש כמפקד המרכז לשירותי רפואה. "הובלתי את הפרויקט שבו חיילי צה"ל עברו לקבל טיפול בקופות החולים, מה שהיה אמור לשחרר רופאים צבאיים לתפקידי קצה וליחידות השדה. לצערי בהמשך הוא נעצר ועד היום מבכים על כך". בד בבד, בעיצומו של השירות, הצבאי בחר להתמחות ברפואה פנימית בבית החולים מאיר בכפר סבא.
מתאזרח// אחרי עשרים וחמש שנים השתחרר מצה"ל. הוא עשה התמחות במינהל רפואי, ולאחריה מונה לתפקיד סגן מנהל בית החולים מאיר בכפר סבא. "זאת הייתה סגירת מעגל, זה היה בית החולים שבו התמחיתי ברפואה פנימית". אחרי ארבע שנים התקדם לתפקיד מנהל בית החולים הגריאטרי 'בית רבקה' בפתח תקווה.
מבריא ומרחיב// זמן לא רב אחרי שנכנס לתפקיד קיבל פנייה ממנכ"ל מכבי להוביל את בית החולים אסותא אשדוד כמנכ"ל בית החולים. בימים אלה מלאו שלוש שנים לכהונתו. "הגעתי כדי לייצב את בית החולים שהיה במצב קשה מבחינה כלכלית ומבחינת תהליכי הניהול הפנימיים. כמה חודשים אחרי שהגעתי נכנסה הקורונה שאתגרה אותנו עוד יותר".
מפעל חיים// פרט לתהליך הייצוב והניהול השוטף, התחדדה ההבנה שבית החולים קטן בגודלו הפיזי ביחס לצרכים של אשדוד - העיר החמישית בגודלה בישראל, וסביבותיה. "מאז אני עוסק בהרחבת בית החולים, תוספת תקני מיטות וגיוס כספים לבינוי נוסף של בית החולים. זה התפקיד הכי מאתגר שהיה לי עד היום ואני מתייחס אליו בהרבה מובנים כמפעל חיים. אני מקווה שנצליח להכפיל את מספר המיטות של בית החולים, כדי שיוכל לתת מענה ראוי ומלא לתושבי אשדוד והסביבה". במקביל משמש כמרצה באוניברסיטת אריאל בתחום המינהל הרפואי.
הנחת// ארבע בנות. שני (30) רופאה בסטאז' בבית החולים איכילוב, מאיה (26) לומדת ראיית חשבון במרכז הבינתחומי, עדי ושרון, תאומות זהות (22), השתחררו לאחרונה מצה"ל ולומדות לפסיכומטרי.
אם זה לא היה המסלול// "כנראה שהייתי פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה, בדגש על ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. זה הנושא השני שתמיד עניין אותי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום מתחיל בסביבות חמש וחצי בבוקר. אחרי אספרסו, יוצא לפעילות גופנית של ריצה או אימון. לבית החולים בדרך כלל מגיע לפני השעה שמונה, עובר על דו"חות האחיות והרופאים על אירועים חריגים מהיום הקודם, קורא תקשורת רלוונטית ואז ממשיך ליום שלם שמרביתו סיורים ופגישות בבית החולים. מסיים את העבודה בשעות הצהריים המאוחרות. "הדבר הכי פחות נעים ביום הוא העומסים הכבדים בנסיעה חזרה לאזור רעננה". לפעמים מצליח לגנוב עוד אימון בסוף היום.
פלייליסט// "עדיין מחובר לזמרי הילדות שלי כמו לאונרד כהן וג'ים קרוצ'י".
השבת שלי// "זמן למשפחה. מאוד חשובה לי ארוחת יום שישי שכוללת קידוש. משתדל שכל הבנות יגיעו, כולל בני הזוג. זה אירוע כמעט קדוש. לאחר מכן עובר על עיתוני סוף השבוע. בנוסף לכך אני עושה פעילות גופנית משמעותית, עם הריצה הגדולה של השבוע, בדרך כלל עם חברים יוצאי צה"ל".
דמויות מופת// "כולנו חיים על הקרקע. מתקשה לבחור דמות ספציפית, אבל מתחבר דווקא לדמות הספרותית של הרופא בספר 'מגילת סאן מיקלה' שכתב רופא שבדי בשם אכסל מונטה. מהזווית של מונטה יש קסם ברפואה שמתחולל בקשר בין הרופא למטופל".
מפחיד אותי// "ההיסטוריה המשפחתית שלי. אבי וסבי נפטרו בגיל שישים. אני מקווה שהגנטיקה לא תהיה יותר חזקה מכל מה שאני עושה כדי לדחות את הקץ ולשמור על הבריאות שלי".
משאלה// "לראות ממשלה יציבה, על בסיס מפלגות יהודיות, שתוכל להתמודד עם האתגרים שלפנינו. צריך משילות גבוהה שתאפשר לפתור בעיות עתידיות, כמו היערכות למתן שירות רפואי ראוי לגידול ולהזדקנות האוכלוסייה בישראל בעוד עשר שנים".
כשאהיה גדול// "יכול להיות שעוד אהיה מורה".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***