לב הדברים

ביומיום שלה רחלי אנקרי היא בכלל די.ג'יי, אבל כשהיא עולה לבמה עם המופע 'מעוררות אהבה' יחד עם הזמרת רוחמה בן יוסף היא עסוקה בשליחות מסוג אחר לגמרי. בלילות כאלה היא יושבת מול אור הזרקורים ומשרטטת למאות נשים מפה לזוגיות בריאה ומשמחת.

"ייעוד אתה לא מוצא, אתה גדל לתוכו", פותחת אנקרי (37), אמא לארבעה ותושבת המושב צפריה, בהסבר איך הגיעה למפעל חייה - הנחיית זוגות וניהול קבוצות עבודה זוגית לנשים. "זה בחר אותנו, החל מההיכרות של ידידיה ושלי. ידידיה ענה על כל רשימת ה"לא" שלי בתור רווקה. חברה הציעה לי את אח שלה – דתל"ש, אומן, סטודנט, קטן ממני - אמרתי לה "עזבי, יותר מדי פערים" היא שכנעה אותי ש'רק כוס קפה, מה אכפת לך...'. בגלל שהיה לי ברור שזה לא להתחתן ורק ליהנות מהערב – באתי קלילה ולא משימתית וככה מפגישה לפגישה ופתאום מצאנו את עצמינו שנקשרנו מאוד".

"יצאנו למסע מפותל שכלל שנה וחצי של קשר עם לא מעט פרידות אבל גם קושי גדול להמשיך הלאה לבני זוג אחרים. הגענו לשלב שהיה ברור שצריך לשים לזה סוף. לכאן או לכאן. ושם אמרתי לו: לא יהיו שפנים מהכובע – מה שאתה רואה זאת הכלה. אני לא מחפשת מוצר מוגמר, אני מחפשת מישהו שאני יכולה לעבוד איתו. אני יודעת שאתה מניה ענקית ואני מוכנה להשקיע על אף כל הפערים בינינו" .הייתי אז בת 27 וזה היה לא פשוט לקחת את הסיכון הזה ולהתחיל הכל מהתחלה אבל הבנתי שאני רוצה להתקדם זוגית. כמובן שאיתו, אבל היתה בי גם האפשרות שזה יכול להיות גם בלעדיו כי לפעמים גם לחתוך זה להתקדם".

עם ההחלטה להתחתן, התחילו כל הגלים לסעור, הפערים צפו ועלו עליהם כצונאמי. "הלכנו למטפלים מהשורה הראשונה. כולם בלי יוצא מן הכלל אמרו לנו: אתם משחקים באש, אתם תתגרשו, עדיף לחתוך לפני החתונה- אל תיכנסו לזה. תחושה קשה מאוד שאנחנו בדרך לטעות גדולה. אותי זה הבהיל נורא (אותו פחות) ובסוף נפרדנו. אחרי שבועיים של נתק מוחלט הוא הגיע אליי לדירה עם פרחים ויין וגיטרה. כרע ברך ואמר לי כל מה שהייתי רוצה לשמוע אי פעם. אבל הלב שלי היה מחורר, בור שחור כך שלא הייתי מסוגלת להרגיש כלום".

"נשוי זה סטטוס - נשוי באושר זו תודעה"

אחרי ערב ארוך וקשה רחלי החליטה שהיא צריכה כמה חודשים של שקט לעצמה, והיא ממשיכה להתקדם. לאחר 3 חודשים השניים נפגשו באקראי שוב. רחלי הבינה שידידיה עשה דרך ובאמת בוחר בה, ואחרי שבועיים וחצי ששמרו על הקשר בשושו הוא הציע לה נישואין בשלישית.

"אחרי האירוסין שוב התחילו כל הגלים. חזרנו לריבים ולפחד מהפערים ,חששנו שאנחנו עושים את טעות חיינו. חברה סיפרה לי על יעל וארי לב אור, זוג חילוני מהמרכז שמעביר סדנאות לרווקים ומחתן גם את האגוזים הכי קשים לפיצוח. הם אמרו לנו: "נכון, עם הכלים שיש לכם עכשיו אתם באמת תתגרשו. כי זוגיות היא לא עניין של התאמה אלא היכולת לגשר על פערים. הכול עניין של כלים ושריר שצריך לאמן, לנו יש כלים שאיתם תוכלו לחיות עם הפערים ובטוב". יום למחרת החתונה התחילה הסדנה, עם בגדי החתונה בבגאז', 45 רווקים והזוג הטרי, בשבע הברכות הראשון שלהם.

"הבנתי ש"נשוי" זה סטטוס אבל להיות "נשוי באושר" זה עניין של תודעה. ראינו נסים בעיניים, הצלחנו לגשר על פערים עמוקים, והתחלנו להיות הלפרים שלהם בסדנאות , בהמשך עשינו את קורס המאמנים לזוגיות שלהם. ראינו כמה ידע יש בעולם, וכמה לידע יש כוח מטורף על מה שקורה בינינו. התחלנו ללמוד יחד בעוד כל מיני קורסים ובסדנאות ועשינו את ההכשרה של מכון ליברמן במסלול להנחיית זוגות של אילן והילה יפרח. רוב הזוגות בעולם לא צריכים טיפול, רק הנחיה. אף אחד לא יעלה על הכביש בלי ללמוד נהיגה, אבל מי לימד אותנו זוגיות? איפה סיפרו לנו מה ההבדל בין גבר לאישה? תמיד טשטשו לנו את זה".

השנה הראשונה הייתה מאתגרת, אבל הזוג אנקרי הבין שהנישואין הם המקצוע הראשי שלהם. וכשהגיע משבר קשה ומטלטל, הגיע לידי רחלי הספר 'לדעת להיכנע'. "הספר הזה חולל אצלנו פלאים. יצאנו לטיול, ונתתי לו להוביל. זה היה הטיול הכי טוב שהיה לנו, עם הרבה קרבה. כשגבר מקבל את ההובלה, הוא יעשה הכול כדי שאשתו תהיה שמחה. וזה עושה אותו הכי גבר. עם הזמן התרחקנו, ושוב קראתי. הבנתי שזה שריר, וחייבים לאמן אותו כל הזמן. רציתי להקים קבוצת ווטסאפ לעצמי, כך שזה יהיה בתודעה שלי כל הזמן. הזמנתי מי שרוצה לקבוצת עבודה – זה לא תמיכה ולא פריקה, כל שיתוף מסתיים בשאלה ולקיחת אחריות על החלק שלנו בקונפליקט ונכונות לעבוד, רק כשבאים עם אחריות אישית אז החיים מתחילים לזוז. כשאישה עושה עבודה זה משפיע מיידית על המשוואה הזוגית כולה. נשים בקבוצה התחילו לשתף בשינויים אמיתיים ועמוקים שקורים להן. באפס פרסום, מפה לאוזן, קבוצות נפתחו והתמלאו".

הקבוצות המשיכו לעבוד בשקט, עד שהזמרת רוחמה בן יוסף פנתה לאנקרי באמירה שאי אפשר שהעבודה תימשך ככה בקטנה בקבוצות ווטסאפ, צריך לצאת עם זה החוצה, לפזר את זה בעולם. אם גירושין נהיו מגפה, צריך להוציא חיסון להמונים. כך נולד הרעיון של מופע משותף.

"לקראת השנה החדשה כתבתי לעצמי: אני רוצה שהסיפור של 'לדעת להיכנע' יתפוצץ בעולם. זו הייתה פנייה לקב"ה, לעולם, לתת־מודע. העבודה המדהימה בקבוצות הייתה איטית מדי לנוכח קצב הגירושין סביבי".

המופע הראשון של 'מעוררות אהבה' עלה באלול של תשפ"א, ולדבריה "יצר אדוות מטורפות. רצינו מופע שיפתח את הלב עם המוזיקה, ייתן בהירות על ההבדלים הג'נדריאלים וישנה את התודעה הזוגית. הכוח שלי הוא דווקא כי אני די.ג'יי, ולא מטפלת זוגית. גילינו שלפעמים נשים פתוחות יותר לשמוע מממי שעברה דרך על בשרה ולמדה בכוחות עצמה זוגיות ולא כי אני איזה מטפלת או אחת עם הכשרה רשמית. הרצון היה להניע נשים לעבוד על הזוגיות, הרבה מהמושכות נמצאים בידיים של האישה. בית יכול להתהפך. נשים אחרי ההופעה מוזמנות להצטרף לקבוצות העבודה בווטסאפ ולתרגל את השפה. וכשכמה נשים מקהילה שותפות לעבודה כזאת, זה נהיה שיח עמוק. כשבגינה נשים מפסיקות להתלונן ולצחוק על הבעלים, משהו בשיח הכללי משתנה". היא מוסיפה תודה גדולה לשרה שפירא, אוראל הכהן, אביה שראוב ויסמין קירשנבוים, "נשים שתרגלו עד שהן פשוט על התדר, וכיום שותפות לניהול הקבוצות ולמענה לשאלות. בלעדיהן לא הייתי מצליחה להחזיק שלוש קבוצות. והרבה ניסים מתחוללים שם".

את פוגשת את סיפורי השינוי וההצלחה?

"לגמרי. זה קורה על בסיס יומיומי. יש סיפורים נדירים שהולכים איתי. אחת מהן זו מישהי שבעלה כבר יצא מהבית, הם חיו חצי שנה בנפרד וכבר היו בקשר עם עורכי דין וכל הגיהינום הזה של גירושין. ואז היא נכנסה לאחת הקבוצות ועשתה עבודה מטורפת, ושאלה ולמדה וחקרה, והיום בחסדי השם הם יחד, והם בטוב ממש, עדיין מתמודדים ולומדים אבל ממקום של אחריות. היא אחת הנשים הכי מובילות בקבוצות מבחינת התדר של עבודת הכניעה".

"כניעה", יש כאן מושג שלא נשמע טוב באוזן מערבית.

"צריך לראות אם האוזן המערבית צודקת ומצליחה. בואו נבדוק מה קורה בזוגיות מערבית - אחוזי הגירושין ממאירים. בסוף יש טבע. יש גברים, יש נשים, אנחנו לא אותו דבר. גברים מדברים רגשות בצורה אחת, הבעת הקרבה שלהם אחרת, יש פה חוקיות. 'להיכנע' זה לא להיכנע לגבר, זה להיכנע לעומת הצורך שלי לשלוט. גם לגבר יש מה להביא למערכת היחסים. אם את כול יכולה, אז למה את צריכה אותו? הבעיה שנשים רוצות שהכול יקרה בצורה שהן רוצות. צריך ללמוד מה זאת אישה, מה זה גבר, מה הצרכים, איך לבקש מגבר, איך מביעים רצון או צורך בצורה נשית בלי ליצור איום, לדעת להבין את השפה של הגבר. גבר מדבר במעשים. כשהוא שטף כלים, הוא אמר לך שהוא אוהב אותך. וכשמבינים את השפות הרבה יותר קל לתקשר. זה בעצם כישרון לשפות שצריך לתרגל לתרגם".

אנקרי מוסיפה סיפור על אישה שהייתה במופע, ואחרי תקופה שנכנסה לקבוצת עבודה קנתה לרחלי ולרוחמה צמיד שכתוב עליו "זמן לעורר אהבה". היא כתבה להן שבמשך השנים כל יום הייתה שואלת את עצמה שלוש פעמים ביום מה היא עושה עם האיש הזה, והיו מריבות מדי יום. "העבודה בקבוצה הביאה אותם לרגשות קרבה שלא היו מעולם. זה נשמע אוטופי, אבל זה בעבודה קשה שלה בעיקר. כי ידע יש המון בעולם, השאלה אם מסכימים לעבוד איתו בחיים שלנו. אני מסתכלת על הצמיד הזה לפחות חמש פעמים ביום ואומרת לעצמי: היה שווה כל הגלגול הזה פה רק בשביל זה".

מה נותן לך מוטיבציה להשקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיות?

"אני נשאלת הרבה למה שלא אגבה סכום סמלי, עם כמות הנשים שיש זה יכול לארגן לי אחלה משכורת הייטק. אז אני אומרת להן שביום שאגבה כסף, אני זו שאצטרך לשבת לענות על כל שאלה. הסיבה שהקבוצות האלה עובדות ומביאות תוצאות זה כי יש תודעה שברור מה הכיוון שלה, וכשמישהי מתייעצת ומישהי אחרת עונה לה, היא בעצם מאמנת את המאמנת הפנימית שלה. וכשלה קורה משהו דומה, יש לה כבר את הקול הפנימי ואת התשובות מה נכון כרגע. וזה מה שמביא לשינוי הכי עמוק. את כאילו עוזרת למישהי אחרת, אבל בתוכך מתעצבת התודעה הזאת חזק יותר. הקבוצות עובדות כמו ווייז, כל אחת מביאה מעולמה ומניסיונה בעבודה הזאת וככה כולן לומדות מאיזה מאגר ידע עצום של 'חכמות נשים בנתה ביתה'.

"ועמוק יותר, אני מבינה שכשאני משקיעה בזוגות אחרים אני מחזקת את התדר הזוגי בעולם וממילא את שלי ואת של ילדיי. זה נותן לי את המשמעות הכי עמוקה שיש. זה לדורות הדבר הזה. כי קשר זוגי, אם הוא לא בריא – זו תאונת שרשרת. אם הוא בריא – זו התשתית לנפש של הילד. גירושין זה לא תמיד הפתרון המהיר והקל. ילד שרואה זוגיות טובה ולמידה וכבוד בין הורים לוקח את זה איתו הלאה וכך שאר הצאצאים שלו. ולכן כל העבודה זה מבחינתי נגיעה בנצח. באמת. אין לי דבר שמספק אותי יותר מזה".

תעלת הלידה של הזוגיות

חוט רעיוני נמשך מצפריה לכיוון צפון־מזרח ומגיע להרי השומרון, לפסגת יצהר. מירב ושמואל שפירא, מטפלים זוגיים כבר שנים רבות יחד, משתפים בתובנות ובמחשבות על חוסן של בתים וזוגות.

מירב (50) ושמואל (46) מפעילים כמה וכמה מיזמים זוגיים. כשאני שואלת על פער השנים ביניהם מירב מחייכת: "כשהאישה בוגרת זה מתכון לזוגיות מוצלחת". איך התחיל המיזם שלהם? מיציאה זוגית פשוטה. ערב אחד הזוג שפירא רצה לצאת, ולא התאים להם בית קפה. הם רצו משהו שיפגיש ביניהם. שם הם הבינו שצריך להמציא את הגלגל, וכך הוקם מיזם 'שלישי זוגי' - מרחב זוגי של שיח וקרבה.

"בעצם מדובר במועדון מקוון לזוגות שרוצים להשקיע בעצמם, ואנחנו רוצים לעזור להם לפנות את הזמן ולפגוש את עצמם. אנחנו נותנים כלים, חומר לעבודה ותוכן, כי יש זוגות שרוצים להיפגש ולא יודעים מה עושים בזמן הזה. רצינו לתת את התכנים והרוח היצירתית, כדי שלא יישאבו לדבר רק על ענייני הבית השוטפים". המפגש מבוסס על מקור לימודי כמו מדרש, ויש גם משימות או התנסויות שנשלחות לזוגות. המכלול שמציעים בני הזוג שפירא מותאם גם לזוגות שבהם אחד מבני הזוג פחות מתחבר לצורת המיזם.

מירב: "בתהליך הזה הזוג כאילו נכנס לתעלת לידה שמיילדת עוד ועוד חלקים רדומים בזוגיות שלא מוכרים לו. אפשר גם לדבר איתנו. כשזוג כותב לנו 'יצאנו מהפגישה וצף משהו שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו' – אנחנו נותנים להם את הליווי והמענה".

שמואל מעיד שגם לאחר עשרים שנה של ליווי זוגות, רואים שגם כשזוג מפנה זמן לעצמו הוא לא תמיד יודע מה לעשות עם העייפות, השחיקה של החיים או המשקעים שמתעוררים. "יש לנו זוג חברים בגילנו שהם פרקטיים באופיים", מספרת מירב, "הם לא רגילים למפגשים ולדיבורים רגשיים כאלה. מהסקרנות הם נכנסו למפגש אחד ואחר כך אמרו: הייתה לנו שיחה שאנחנו לא מכירים, פתאום גילינו מרחב חדש ומרענן. קמנו בבוקר והרגשנו קרובים אחרת. זה לא נס מה שקרה להם, זה נמצא שם, אנחנו רק עוזרים לזה להיחשף".

איך המפעל הזוגי שלכם התחיל?

מירב: "באתי מתחום הטיפול והוראת חסידות, שמואל בא מתחום החינוך והייעוץ, והמסע התחיל בדרך שלנו. הבדל הגיל הוא עוד הפער הקטן שלנו, יש בינינו פערים משמעותיים יותר מאשר הגיל", היא מחייכת. "במדרשת 'שובה' ליווינו בנות לחתונה עם הכלים שהיו ברשותנו, ובהמשך הן היו מגיעות עם הבחור, וגם אחרי החתונה. זוגות ששידכנו וכאלה שהכרנו במעגלי החיים הטבעיים הגיעו להתייעץ".

ראשון הוקם פרויקט 'חברותא בקפה'. "שרה אליאש מקדומים תמכה ודחפה הרבה את הפרויקט, ואנחנו הבאנו את התוכן. בתי קפה, מועדוני יישוב, חדרי מורים, דשא של משפחה – זה רץ בכל הארץ קרוב לעשר שנים. זוגות פנו אלינו, וככל שעוברות השנים אנחנו רואים שהקשיים לא ייעלמו אם ניפגש, אבל יפגשו אותנו עומדים על קרקע יציבה וחזקה יותר. ראינו כמה חשוב ליצור פלטפורמה שתומכת בזוגיות. ליצור שגרת חיים שיוצרת זמן זוגי קבוע ומעמיק ואז כל קונפליקט שיבוא יעלה על מצע אחר".

הפרויקט פונה לקהל יעד מגוון של זוגות דתיים, מעורבים וחילוניים. "זה משהו שהשיח והמדרש מאפשר, זה מוציא אותנו מהפרטי לגדול ומשם לחזור לזוגי. אנחנו כל כך מאמינים בכוח של השותף השלישי", מוסיפה מירב, "אנחנו מביאים לימוד שלא דורש ידע קודם, בעיקר משהו שמרים למעלה. העובדה שבני זוג מניחים את מה שקורה ביניהם ומתרוממים למקום שבו נמצא השותף השלישי מביאה את הדבר הגדול לקשר".

"מאז האירוסין לא נפגשנו ככה"

לפני כמה ימים חוותה מירב חוויה חזקה שהעניקה אישור לצידה שהם מעניקים לזוגות: "ליווינו זוג לפני שנתיים. הם לקחו את הטיפול מאוד רציני, לא פספסו פגישות. אנשים מאוד מודעים, אנשי טיפול בעצמם. נסיבות החיים אתגרו אותם בקונפליקט לא פשוט שיצר מרחק והם כבר לא היו בטוחים באהבה שלהם. הם עברו תהליך מאוד עמוק ופנימי, ואנחנו רוצים לשמוע מה קורה עם זוגות גם ממרחק הזמן. עכשיו, אחרי שנתיים, הם אמרו לנו: נתנו לעצמנו איכות חיים, מתנה לחיים. אין מתנה גדולה מזו, הגירושין נמחקו מהאופק".

שמואל מזכיר שאנחנו לא מוותרים על איכות חיים בתחומים אחרים, וזה צריך להיות לא פחות גם בזוגיות. "מירב ניגשה לזוג שבכה באחת הסדנאות ושאלה מה קרה. הם ענו לה שהם מבינים כמה זמן הם לא פתחו את הלב זה לזה והוצפו בדמעות. הם עוררו זיכרון מימי האירוסין, מאז הם לא פגשו את עצמם ככה".

הזוג שפירא מאמין שלא חייבים תוכניות ועזרים מבחוץ כדי לצמוח. "תעשו את זה גם עצמאית, רק תעשו את זה, לבד, לפחות שעתיים בשבוע. זו העלאה של רמת החיים כי כל האור נשפך מזה, הזוגיות משפיעה על כל מעגלי החיים. תארגנו את עצמכם למרחב נעים, תכינו לכם שתייה טובה, קפה או תה, מרחב מסודר ונעים ומזמין, תשמרו על חוויית הכיף של היציאה, להתארגן ולצאת לאכול, ותכניסו תוכן".

בני הזוג גם הוציאו ספר של תרגול זוגי, כדי שכל זוג יוכל להיפגש עם עצמו ולמלא את המיכל הזוגי שלו. מיזם נוסף שלהם הוא צימר מעוצב לזוגות בסמוך לביתם שביצהר המשקיף לנופי השומרון. לזוגות שמגיעים לנפוש במקום מוצע להוסיף מפגש זוגי איתם עם ליווי והנחיה, או לחילופין מפגש לטיפול בנושא ממוקד. "ואז יש פה כיף וגם עבודה זוגית", מתאר שמואל. "הרעיון הוא לתת כמה שיותר כלים לזוגיות יציבה, לקבל מהחיים הרבה יותר ממה שאנחנו ממצים מהם בממוצע".

מה לדעתכם הביא להיקף הנרחב של פירוק זוגיות?

שמואל: "היום בני זוג לא צריכים זה את זה. אפשר לקנות אוכל מוכן ולכבס במכבסה, ללדת לבד, הכול אפשר לבד. חתונה זה הרבה יותר על משקולת הבחירה ולא ההכרח. זה דורש לגלות הרבה יותר את העומק שיש בקשר הזוגי. העולם מפוכח יותר, בחירי יותר, וזה מגלה כמה אנחנו שייכים, וכמה אנחנו זקוקים זה לזה לא ממקום שטחי אלא במקום העמוק. אנחנו באמת חצי בן אדם. במהות אנחנו בזיקה אל מישהו. זה מתברר יותר ויותר ודורש להשקיע בזה יותר ויותר, ואם זונחים את זה היסוד מתערער.

"פעם קשר היה יותר הישרדותי, וזה הספיק. ועכשיו כשזו בחירה צריך להשקיע הרבה יותר וזה מאתגר הרבה יותר. סוד כל העולם הוא לגלות את האחד. זוגיות זה גילוי ה' בעולם, כפשוטו. הסוד הזה מוכרח להתגלות, מקיומי לבחירי, ורק משם ילד יכול להיוולד. ילד שלא מרגיש את האהבה של ההורים ביניהם, לא מרגיש גם את האהבה שלהם אליו".

מירב: "כל זוג שמתחתן יודע להגיד שזוגיות צריכה עבודה. הצהרת הכוונות היא גלויה ובהירה, ומבינים שצריך להשקיע. מתי זה נתקל במכשול? כשהרבה פעמים אנחנו לא משערים כמה צריך לעבוד. אדם חושב שאם הוא צריך להתאמץ להסביר את עצמו אז זה לא נורמלי, או כל כך להתאמץ כדי לפנות זמן לזוגיות - אז אולי הוא לא באמת רוצה בזה. יש גם הדף של העולם המערבי שיוצר הרבה עומסים ושפע. אנשים חולשים על הרבה תחומים, רוצים גם וגם וגם, לממש את עצמנו ולתת ולהתנדב וללמוד ולהתמקצע ולהשפיע ולהתערות – וכמה שזכרנו שזוגיות זה עבודה, כשהעומסים והאתגרים גדלים, לא יודעים איך להתמודד עם מה שצריך להשקיע בזוגיות. זה גורם לספקות אולי זה לא מתאים, כי אם זוגיות זה כל כך קשה אז אולי זה לא נכון".

הם מספרים על בני זוג שהגיעו אליהם לאחר שלושה חודשי נישואין והיו לקראת פירוק כי לא דמיינו שצריך להשקיע. "זוגות לא מבינים איך הם רבים על שטויות. אבל הם לא רבים על המשחת־שיניים, אלא זו התנקזות של הרבה דברים לא מעובדים. חייבים לשבת לעבד על בסיס קבוע מה שקורה בינינו. זה לא יקרה סתם ככה מעצמו. חייבים להתעמק בזה".

"כשאנחנו התחתנו התחלתי ללמוד לתואר שני", משתפת מירב, "והיה לי ברור ששנינו מגויסים ללו"ז הצפוף. שמואל היה המום ושאל אותי: אז מתי אנחנו חיים? בשבת? פעם בשבוע אנחנו נפגשים? אז בחרנו לחיות חיים פשוטים יותר כדי לחזק את המרחב הזוגי. זה לא קושי ומאמץ, זו השקעה עם כיף גדול ופירות בצידה. היינו יושבים שעות יחד. זה לא מתאים לכל זוג, גם רמת החיים היום יותר תובענית, אבל הרעיון ביסודו הוא שצריך ללמוד שפה של גוף, של נפש, של עצמנו, של בן הזוג. צריך להשקיע בזה זמן. זה לא קורה לבד. ובהשקעה, כמו בהשקעה כלכלית - יש תשואה".

כשאני שואלת אותם מה הם מאחלים לזוגות, מירב עונה: "שתהיה התחדשות. מי שמגיע עם אמון בברית שלו - זה מחזק מאוד. אנחנו לא סתם יחד, שם ה' קרוי עלינו, זה נותן הרבה כוח. לעשות לעצמכם אי זוגי משלכם".

כמו לשחרר סתימה בצינור

מה קורה כשאדם נתקל בקושי זוגי ולא יודע למי לפנות והכול נאגר בבטן עד פיצוץ? בשאלה הזאת דנו לפני כמה שנים ישי לוי, אז מנכ"ל תנועת הקירוב 'מעייני הישועה', ואביחי בוארון העומד בראשה. הם ראו שאל רבני הקהילות של הארגון מגיעים חברי הקהילה עם פניות בנושאי שלום בית, אבל חמור מזה – אנשים שלא מרגישים בנוח לפנות, אוגרים ואוגרים עד שכבר מאוחר מדי.

אריאל שרשבסקי (43) מנהל את מיזם 'ברוב יועץ' של 'מעייני הישועה' ומאמין גדול בייחודיות התוכנית: "אנשים כיום מתקשים לפנות לעזרה. יש חסם של בושה, והטלפון, האנונימיות והמענה המיידי מאפשרים לנרמל את המצב, לפרק את הבעיה ולהפוך בעיה גדולה ונוראה למשהו שאפשר לעבוד עליו. המוקד הוא כמו חדר מיון להגשת עזרה ראשונה, מה שמסתבר שלפעמים מייתר תהליך ארוך, כי במאמץ קטן ומיידי אפשר לאתר את החסם ולחזור למה שאמור להיות: שהבית הוא מרכז הכוח ונותן הכוח ולא שדה קרב שסוחט ממך כוחות".

הפנייה למוקד נעשית באמצעות הטלפון, המייל, הווטסאפ או אתר האינטרנט. שרשבסקי מספר שהמוקד מאויש על ידי כ־12 רבני הקהילות של הארגון ואנשי טיפול מקצועיים. כולם מתנדבים לעניין ומשובצים במשמרות לאורך כל השבוע ולאורך כל שעות היום.

"הרבנים שעונים הם אנשי מקצוע בתחום. לא משחקים עם הנפש. ואם מישהו במוקד מקבל פנייה בתחום שהוא לא מתמחה בו, הוא יעביר אותה הלאה לגורם הרלוונטי. לפעמים טלפון מספיק, שיחה אחת או יותר. במקרה הצורך אדם יכול לקבל טיפול מסובסד בכל מקום בארץ אצל רשימה ארוכה של אנשי מקצוע שאנחנו עובדים איתם".

אתה זוכר סיפור מכונן?

"יש המון..." הוא מתקשה לבחור. "לא חסרות שיחות שרק השיחה התחילה וכבר מתייפחים מעבר לקו בבכי, יש הירגעות מעצם היכולת לשתף. אדם מתקשר עם תחושה שבן הזוג שלו הוא האדם הכי גרוע בעולם, ואחרי שיחה משותפת – אם בן הזוג מצטרף - הם נוכחים לראות שגם הצד השני בסוף רוצה באותה מטרה, שהכול ילך לטובה".

הוא מספר על זוג שאחרי החתונה הכלה ברחה לבית הוריה. דרך הטלפון, באומנות עדינה, המוקדן הצליח לאתר את נקודת הפיצוץ ולגרום להבנה, סליחה, קרבה ותיקון. סיפור אחר הוא על זוג שהיה עימות גדול בין אחד מהם להורי הצד השני, והליווי במוקד העביר את הפסים מכאוס זוועתי לתקווה, להבין שיש אלטרנטיבה ושבסוף כולם רוצים טוב.

"שוב ושוב מתברר איך בעבודה קצרה ועם כלים מתאימים אפשר לפתור דברים שנראים לכאורה מפלצתיים. זה כמו סתימה רבת שנים, שהאדם רגיל באוטומט לרוקן את האמבטיה עם דלי לכיור, כי סתום, מה לעשות. וכשמישהו עוזר לו בפעולה פשוטה לחלץ איזה גוש לכלוך שסתם לו את הצינור - הופ, המעבר נפתח, הכול משתחרר".

אחד העקרונות החשובים ב'רוב יועץ' הוא המענה הראשוני והמיידי. "זה חשוב, כי אם עונים מייד כשהאדם נמצא במצוקה, הוא במקום כזה שכבר מניע אותו לעבודה. אם לא הצלחנו לענות וצריך לחזור אליו בהמשך אז פתאום הוא כבר לא בעניין לדבר או שהוא לא בסביבה שקטה". זו הסיבה שהם עמלים על הכנסת תורן משנה, משיב שיהיה בכוננות במערכת וידאג שאם יש שיחה שממתינה על הקו כמה פעמים היא תופנה למוקדן נוסף.

מה לב החזון שלכם?

"ליצור מצב שאף אחד לא יישאר עם מועקה ויאכל את עצמו מבפנים. תשועה ברוב יועץ. מהניסיון הרב אני יכול לומר שאנשים פונים, ואין פה שיפוטיות, אף אחד לא חייב כלום. יש פה רק שיתוף שבסוף גורם גם לבן הזוג או לבת הזוג להצטרף לתהליך".

שרשבסקי מספר על ממוצע של עשרות שיחות טלפון בשבוע. "אחרי שבת או חגים תמיד יש יותר פניות", אבל באופן כללי הוא מתאר צורך מהשטח שהולך וגובר. "העולם באטרף וסדרי העדיפויות מעוותים. אדם בוחר שלא להשקיע בטיפול כי זה עולה הרבה כסף, אבל זה תירוץ, כי אנשים משקיעים סכומים עצומים באינספור הוצאות זניחות בחשיבותן. פעם היה יותר זמן לקשרים, להתייחס, להיות, לפגוש, לאפשר שוני, בלי לרטון או להיחסם מול כל מה ששונה ממך או מהציפייה שלך".

שרשבסקי, יחד עם מנכ"ל הארגון הרב ישראל דוצ'מינר והעומד בראשו אביחי בוארון, משקיעים במיזם הרבה זמן, כוח ומשאבים. "מבחינתנו זו זכות לעזור לאנשים לחזק את ביתם. בסוף זאת השראת שכינה בעם ישראל בפועל ממש, בפרטים. זו מטרת העל".

***