במאות מיליוני בתים ברחבי העולם עומד להישמע בחודש הקרוב הדיאלוג השחוק הבא:
"מה זה, מה אתה רואה?"
"תגידי נשמה, אבא שלך זגג?"
"אתה מתכוון לומר שאני יפה כמו פרח הנשקף מן החלון?"
"אני מתכוון שאת לא שקופה. את מוכנה בבקשה לזוז מהמסך?"
"אה... אתה שוב רואה כדורגל..."
"אני רוצה לראות אבל את מסתירה לי. יווווווווו!"
ה"יווווווווו" הוא כמובן בגלל הגול המרהיב של מסי. או ההחטאה מסמרת השיער של אמבפה. או הצליפה החדה לשלוש של זה, איך קוראים לו, וורצ'יץ'.
"אין שחקן שקוראים לו וורצ'יץ'", מתעצבן הגבר, "וזריקה לשלוש זה בכדורסל, לא כדורגל".
"אבל לפני כמה ימים דיברת עם החברים שלך על ההוא, נו, הרוסי המשוגע שקולע משלוש", היא מתעקשת.
"משוגע?"
"לוקו. וורצ'יץ'".
"לוקה דונצ'יץ'. הוא סלובני והוא בכלל משחק כדורסל".
"ואת מי אתה רואה עכשיו?"
"אני לא רואה, את מסתירה לי".
"השדרן לא אמר עכשיו לוקה?"
"כן, לוקה. מודריץ'".
"סמוטריץ'?"
"מודריץ'! הוא שחקן כדורגל קרואטי!"
"סמוטריץ' קרואטי?!"
לרשת את הרשת
האגדה מספרת שהמונח השגוי "מונדיאל" הומצא בטעות לפני שנים רבות בצרפת, כשזוג נשוי אחד ניהל את הדיאלוג שלעיל. האישה אמרה לגבר "מון שרי, מה אתה רואה, מון אמור", הגבר ענה לה "מון די... אל תסתירי!", ומאז קוראים לזה "מונ די אל תסתירי", או בקיצור – מונדיאל.
למה כל הגברים בעולם אוהבים כדורגל? לא כולם אוהבים. העולם מלא גברים שבזים למשחק האלים והלא מתוחכם הזה, ורק כשאף אחד לא מסתכל עליהם הם נדבקים למסך וצופים בשעמום האטומי הזה בעיניים בורקות, עד שאיזו אישה עוברת לידם והם מפטירים בבוז "אה, איזה שטויות המשחק הזה" וממשיכים לצפות בו אחרי שהיא הולכת. זה אינסטינקט בסיסי שטבוע בנו עוד מימי פרשת השבוע, כאשר משפחת בתואל הארמי מברכת את רבקה אמנו במילים "אחותנו את, היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו", ומאז כל האנושות מנסה נואשות לשים את הכדור ברשת, כלומר לרשת את שער שונאיה, הלוא הוא שער הקבוצה היריבה. לכן בכל פעם שצאצא כלשהו של יעקב עובר ליד מסך הוא חייב לעצור ולשאול כמה-כמה, שלא לדבר על צאצאיו של עשו שממש מכורים לשעמום המרתק הזה. אם כי יש לציין שהקול קול יעקב והידיים ידי עשו, לכן צאצאיו של יעקב מצטיינים בעיקר בדיבורים על כדורגל, בעוד השוער של עשו יודע ממש לתפוס את הכדור בידיים ולשלח אותו מהר להתקפה, שם עשו קורע לישראל את הצורה, שהרי הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב.
האמת היא שלהתלהב מהמונדיאל זה טיפשי כמעט כמו לקרוא לו ככה, אבל כאלה אנחנו ואין לנו מה לעשות נגד זה. אם כי יש משהו יפה באירוע בינלאומי שבו גברים מסוקסים מכל העולם עולים לכר הדשא, לוחצים בחום ידיים אלו לאלו ורק אז מפרקים זה לזה את הצורה. רק בגביע העולם אפשר לראות את איראן מתמודדת מול ארצות הברית בלי להרוג אף אחד (בשאיפה), את גרמניה ויפן משחקות שוב יחד בלי לאיים על שלום העולם, ואת שחקני תוניסיה לוחצים ידיים לשחקני ישראל על אפו ועל חמתו של אבו־מאזן. זאת אומרת יכול להיות שהם היו עושים את זה אילו ישראל הייתה מצליחה להעפיל למונדיאל, אבל גם הפעם הנבחרת שלנו נשרה בדרך, לשמחתם של התוניסאים וכל שונאי ישראל בארץ ובעולם. בכל אופן, תודו שהיינו מעדיפים לראות את רוסיה ואוקראינה מפגיזות זו את זו בכדורי רגל ולא בכדורי רובה, בטילים של בעיטה מסובבת ולא בטילים מונחים, ברחבה ולא בחרבה.
אהבת אדם ואל־ג'זירה
לכן, בשם השלום העולמי מתקיים הטורניר בכל פעם במדינה שוחרת שלום אחרת. לפני ארבע שנים המונדיאל התארח ברוסיה, מדינה המצטיינת ברדיפת שלום ושמירה על זכויות אדם, ובאמת כל משך התחרות פוטין כמעט לא טבח בני אדם בסוריה, רק כמה אלפים בודדים.
לאור ההצלחה האדירה הוחלט בהתאחדות הכדורגל העולמי פיפ"א, שהוא ארגון מאוד ענייני ובכלל לא מושחת, שהמונדיאל השנה יתקיים בקטאר, הידועה באהבת האדם באשר הוא אפילו יותר מרוסיה. גם יש לה המון כסף, לקטאר, שאותו היא מפזרת ביד רחבה למען מטרות פילנטרופיות נעלות כמו מלחמה בכופרים באסלאם, מימון ארגוני טרור מגוונים והפצת ערכי הכדורגל בעולם, אם אפשר לקרוא ככה להעשרת חשבונות הבנק של חברי הוועדה של פיפ"א. אותם חברים החליטו באופן מקצועי ובלתי משוחד לחלוטין שמכל מדינות העולם – קטאר היא המתאימה ביותר לאירוח אליפות העולם בשם האחווה והצדק: יש בה אצטדיונים נהדרים (שנבנו על גופותיהם של אלפי פועלים שנהרגו תוך כדי הבנייה, אבל זה לא נורא, גם רומא נבנתה על ידי עבדים שנטרפו אחר כך על ידי אריות מורעבים בקולוסיאום); יש בה טלוויזיה מצוינת, אל־ג'זירה, שמשדרת תעמולה אנטי־ישראלית ששמה בכיס הקטן אפילו את ערוצי התקשורת המרכזיים בישראל; ויש בה מזג אוויר מושלם, לא יותר מ־45 עד 50 מעלות צלזיוס ביולי־אוגוסט. בגלל זה הזיזו את המונדיאל לנובמבר, שבו הטמפרטורה הממוצעת בקטאר לא עולה על 35-34 מעלות. בצל. זה אומנם משבש את הליגות הסדירות בעולם, את הכושר הגופני של השחקנים ואת הפעילות של חודש ארגון בתנועות הנוער, אבל מה לא עושים למען הכדורגל.
בשם השלום הקטארים אפילו הסכימו שיהיו טיסות ישירות בין ישראל לקטאר בתקופת המונדיאל, כדי שגם הפלשתינים המסכנים שנאנקים תחת האפרטהייד הישראלי יוכלו למשך חודש אחד ליהנות מכדורגל. באותה נשימה הם הזהירו שאם ישראל לא תתנהג יפה־יפה־יפה במהלך התחרות הם מיד יבטלו את הטיסות, וכל הישראלים שייסעו לראות כדורגל ייתקעו שם ויימכרו לעבדות במקום כל הפועלים הסינים שבנו את האצטדיונים המפוארים ומאז נעלמו עקבותיהם.
אז לטובת הנשים שבינינו, קחו בחשבון שהחל מיום ראשון כל העולם ידבר מונדיאל, ישדר מונדיאל וינשום מונדיאל, ארבעה משחקים ביום, כולל קרבות אדירים שאסור להחמיץ כמו קנדה נגד מרוקו, אוסטרליה נגד תוניסיה ופולין נגד ערב הסעודית. אבל אל תדאגו, אנחנו לא באמת מתכוונים לשבת ב־12 בצהריים ולצפות בקמרון נגד שוויץ או יפן נגד קוסטה ריקה. אפשר לראות את זה בעמידה, בעבודה, ולהתעלם מהבוס שמגיח מדי פעם מהחדר שלו כדי לשאול מה יהיה עם העבודה, מה התוצאה ומה הסיכויים של אנגליה.
הבעיה היא מקומות עבודה שבהם אין בוס אלא בוסית. במאות מיליוני מקומות עבודה בעולם עומד בחודש הקרוב להישמע דיאלוג אכזרי בין המנהלת, שעוד בבית לא הצליחה להבין למה בן הזוג שלה צופה במשחק כל כך חסר מוח, ובין עובדים אומללים שבשום פנים ואופן לא מצליחים להסביר לנשותיהם מה זה נבדל ומה ההבדל בין מודריץ' לסמוטריץ'. וכשהמנהלת הקשוחה תובעת מהם לעזוב את המסך ולחזור מיד לעבודה הם מבינים את מקומם בהיררכיה, נאנחים במר נפשם, קמים לאיטם ואומרים לה: "תגידי, אבא שלך זגג?"
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***