תלמידי ישיבות בחגיגות סיום הדף היומי
תלמידי ישיבות בחגיגות סיום הדף היומיצילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90

פריים אחד מתוך התוכנית 'אולפן שישי' ששודרה בערוץ 12 הצליח ללבות מחדש מחלוקת ישנה נושנה.

בצילום מסך שנלקח מהמרקע נראה מגיש התוכנית, דני קושמרו, עורך השוואה בין שכר החיילים בישראל לקצבת האברכים - ומרים להנחתה למשתמשי הרשתות החברתיות. תחת הכותרת המזמינה "קבלו שינוי", ובליווי עיצוב גרפי מותאם, הועבר לצופים מסר ברור: הימין ניצח בבחירות. בקרוב לומד תורה חרדי ישתכר יותר מאשר שכנו החילוני המשרת בצה"ל. הלכה המדינה. מ.ש.ל.

הקמפיינרים, שלא מזמן דוממו מנוע אחרי שלוש שנים וחצי של עבודה, לא החמיצו גם הם את ההזדמנות לסיבוב נוסף על הנושא הרגיש - כאילו הקלפיות עדיין פתוחות. אפילו נפתלי בנט יצא ממחבואו לרגל המאורע, וטען כי "הרעיון שציבור הולך וגדל ימומן עוד ועוד על ידי ציבור ששיעורו באוכלוסייה הולך וקטן" הוא "שגיאה כלכלית ומוסרית קשה". לדבריו, "המבחן הגדול של הממשלה שתקום הוא האם שיעור החרדים העובדים בעוד 4-3 שנים יהיה גבוה או נמוך מהשיעור היום".

אין תמריץ לצאת לעבודה

אכן, תקציב הישיבות צפוי לשבור בממשלה הבאה בפעם המי־יודע־כמה את שיא כל הזמנים ולהכפיל עצמו (ואף יותר מכך), מ־1.2 מיליארד שקל בשנה ל־2.5 מיליארד. זאת ועוד: נתניהו והמפלגות החרדיות סיכמו כי התקציב יתעדכן באופן אוטומטי בהתאם לגידול במספר לומדי התורה, בניגוד למצב כיום, שבו הסכום קבוע. המשמעות היא שבמקום לחלק את אותה עוגה בין מספר גדל והולך של סועדים, היא תגדל מעתה בהתאם לקצב הריבוי כדי להבטיח שעובי הפרוסה של כל זכאי לא ישתנה. תלמידי הישיבות הרווקים, שפרנסתם על הוריהם, יכניסו 730 שקלים בחודש לקופת המוסד. אברכי הכוללים הנשואים, אשר להם משפחות משלהם, יקבלו מהמדינה 1,314 שקלים - לכיסם הפרטי. מלגת קיום צנועה כנגד 100% משרה.

אך האם יש בכלל קשר בין התמיכה בעולם התורה ובין ההחלטה של הלומדים לצאת לשוק התעסוקה או להדיר עצמם ממנו, כפי שרמז בנט? כמה משמעות יש לתמריץ הזה, לכאן או לכאן? ומה בכלל עשתה ממשלת בנט-לפיד כדי לקדם את שילוב החרדים בעבודה?

ראשית, חשוב לדעת כי בניגוד לנרמז בשקופית שהציג קושמרו, "משכורת האברך" לא בהכרח תגדל בעקבות הכפלת התקציב, ובמקרים רבים התלמיד עצמו לא יראה ממנה אפילו שקל אחד נוסף. ההסבר לכך הוא שהמלגה שהאברך מקבל היא בסכום קבוע, המורכב ממה שנותנת המדינה ומהשלמה שמעמידים המוסדות בסיוע נדבנים – בדרך כלל עד 3,000-2,000 שקלים (משתנה מכולל לכולל). וכשם שכאשר הקצבאות קוצצו המלגה ללומדים לא פחתה, אלא רק הוכבד הנטל על התורמים המשלימים, כך כאשר הן מוכפלות - הם אלה שירוויחו.

ומה לגבי המוסדות שבהם נהוגה שיטה אחרת, והשינויים בתקציב הממשלתי כן משפיעים על הסכום שניתן לאברך ומורגשים אצלו בכיס? האם אותם 652 שקלים נוספים שיקבל מעתה יהיו תמריץ מכריע שישאיר אותו בכולל? איציק קרומבי, מנהל מרכזי תעסוקה וחדשנות לחרדים, החוקר את הנושא ונחשב לאחד המומחים הגדולים בו, מסכים כי "כולנו מונעים בצורה כזו או אחרת מתמריצים כלכליים, אבל כדי להבין עד כמה הם משמעותיים יש לבחון אותם ביחס לאלטרנטיבה". לאמור: אם אברך שמתעניין ביציאה לעבודה אכן יבחר בסופו של דבר להישאר בכולל בעקבות הגדלת התקציב, זה לא יהיה רק בגלל מאות השקלים שיתווספו לו למלגה, אלא בעיקר משום שבחוץ הוא לא צפוי להרוויח הרבה יותר.

"הכלכלן הראשי במשרד האוצר פרסם לפני כמה שנים מחקר שלפיו כאשר גבר חרדי מחליט לעזוב את הכולל וללכת לעבוד, התמריץ הכלכלי שלו מסתכם רק ב־3,000 עד 4,000 שקל", ממחיש קרומבי ומיד מפרט: "השכר הממוצע שלו יהיה בערך 8,000. מזה אפשר להוריד הוצאות צפויות שלא היו לו כאברך, למשל על תחבורה, על בייביסיטר שתשחרר אותו לעבוד, לפעמים על ציוד או ביגוד מקצועי שהוא צריך ועוד. מנגד, כשהוא עוזב את הכולל הוא מפסיד מלגות והטבות שהיו לו כמו הנחות ארנונה, סבסוד מעונות לבעלי הכנסה נמוכה וכדומה, וכך בסופו של דבר התוספת הנקייה שלו די דלה ולא מתמרצת".

והנה דוגמה נוספת: קרומבי דן בהרחבה בנושא בספרו 'כשהחרדים יהיו רוב' (הוצאת ידיעות ספרים) שיראה אור בימים הקרובים, ובין היתר סוקר בו מחקר מרתק שערך בעבר, ולפיו ההכנסה הממוצעת של עסק בבעלות אדם חרדי היא כחצי מההכנסה בעסק דומה בבעלות חילוני, גם אם שניהם פועלים באותם תנאים בדיוק. לדבריו, ההסבר לכך הוא בהיעדר מיומנויות וכישורים הנדרשים להצלחה בעולם העבודה בצד החרדי – שאותם יש להשלים כדי לגשר על הפער.

"אי אפשר לדון בסוגיית תקציב הישיבות במנותק מיצירת חלופות, אבל לצערי זה לא נעשה", מעיר קרומבי. "אם מול הגדלת המלגה לא דאגת לתמריץ חיובי - אתה בבעיה, ולצערי למדינה אין כרגע תוכניות כאלה". לטענתו, "הדבר היחיד שהממשלה היוצאת עשתה כדי לעודד יציאה לשוק העבודה זה ניסיון לבטל את סבסוד מעונות היום ולהוריד את גיל הפטור כך שאברך יוכל לצאת לעבוד מוקדם יחסית בלי לחשוש שיגייסו אותו, אבל ככה לא משנים את כללי המשחק. הממשלה חייבת להכין בהקדם תוכנית חומש לעידוד הכשרות ותעסוקה לגברים חרדים, כדי שנגיע למצב שהמלגה לאברכים היא תמריץ חיובי ללימוד תורה, ולא תמריץ שלילי ליציאה לעבודה", הוא מסכם.

פגיעה בטווח הארוך

הסתייגות נוספת שנשמעת בימים האחרונים בתוך החברה החרדית מהכפלת התקציב המתוכננת היא מטעמים טקטיים, מחשש כי בטווח הארוך יהיה לכך אפקט שלילי שיפגע בלומדי התורה – בלי קשר להיבט התמריצי של העניין. "עקרונית, ההעלאה המתוכננת בוודאי מוצדקת, ובמיוחד אחרי מעללי הממשלה היוצאת, שחילקה עשרות מיליארדים לחברה הערבית", הסביר פעיל חברתי בולט במגזר, "אבל בסופו של דבר עיניים גדולות גורמות לעליהום בעתיד, בבחינת 'תפסת מרובה – לא תפסת'. אני קורא לזה 'סינדרום הלפרט', על שם חבר הכנסת לשעבר שמואל (שמעלקע) הלפרט מיהדות התורה", הוסיף הפעיל. "בזמנו הוא הביא להגדלת קצבאות הילדים מהילד החמישי לפי חישוב דיפרנציאלי, והן הגיעו לרמות כאלה שהפכו אותן למעשה למשכורת מכובדת להורים. התוצאה הייתה שנתניהו כשר אוצר ב־2003 חתך את הקצבאות בצורה דרמטית ודחף משפחות אברכים רבות עמוק עמוק מתחת לקו העוני".

"חברי הכנסת החרדים נמצאים עכשיו בטנטרום שהם ישלמו עליו, תרתי משמע", צייץ באותו עניין העיתונאי סימי ספולטר. "להפוך את סוגיית האברכים לסוגיה פוליטית מובהקת מבטיח שהקואליציה החילונית הבאה דבר ראשון תחתוך את התקציב". לדבריו, "כשכל צעד מוצדק בטיעון 'אבל מס עבאס', הצד השני יגיד בדיוק אותו דבר בעוד כמה שנים כשהוא ידחוף את המטוטלת חזק לצד השני".

קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet ו'ידיעות אחרונות'

לתגובות: [email protected]

***