בפיגוע הקטלני באזור התעשייה באריאל השבוע (ג') נרצחו שלושה בני אדם ושלושה נפצעו קשה. הפיגוע כלל כמה זירות. המחבל בן ה־19 - תושב כפר חארס הסמוך לאריאל שהחזיק בהיתר עבודה, בנו של אסיר ביטחוני לשעבר – החל במסע הרצח עם דקירתו של המאבטח בשער הכניסה. המאבטח השני שנכח במקום ירה באוויר אך לא חתר למגע ולא ירה ישירות לכיוון המחבל, מה שגרר בהמשך ביקורת נוקבת על התנהלותו. גורמים בצבא הדגישו כי יש לבחון מה גרם לאי־נטרולו של המחבל כבר בשלב הזה ולהסיק מסקנות מבצעיות בהתאם.
מעמדת הכניסה המשיך המחבל לתחנת הדלק הסמוכה, שם דקר למוות שני בני אדם. תוך כדי מנוסתו זיהה המחבל רכב ברלינגו מונע. הוא תקף בסכין את הנהג שעמד בסמוך, פצע אותו קשה וגנב את רכבו. גם בשלב זה המחבל לא נעצר, ונהג בפראות בכביש 5 לכיוון מערב, שם זיהה אדם שעמד בצידי הדרך ליד רכבו, ודרס אותו למוות. כתוצאה מהפגיעה החזקה רכבו של המחבל הושבת. במהירות הוא השתלט על רכב אחר מסוג ב.מ.וו שעמד בקרבת מקום. נראה כי הרכב עמד בצידי הדרך מכיוון שבעליו יצא לנסות לעזור לאדם שנדרס למוות רק לפני רגע בידי המחבל.
המחבל המשיך בנסיעתו אל עבר מחסום חוצה שומרון על ציר 5, אך אז עשה פרסה ונסע נגד כיוון התנועה, כשהוא מתנגש בעוצמה ברכבים נוספים ופוצע באורח קשה אדם נוסף.
המחבל, שלא היה יכול להמשיך בנסיעה בשל הרכבים הרבים שנתקעו לאורך הכביש, החל להימלט רגלית. חייל בחופשה, אזרח חמוש ולוחם צה"ל דלקו אחריו תוך כדי ירי לכיוונו עד לחיסולו ונטרולו המוחלט.
כמה שעות מאוחר יותר פורסמו שמות הנרצחים: תמיר אביחי, בן 50, תושב קריית נטפים ואב לשישה ילדים. מיכאל לדיגין, תושב בת ים בן 36, אב לשניים ועולה חדש מאוקראינה. ומוטי אשכנזי בן ה־59, תושב יבנה, אב לשלושה וסב לשני נכדים. בבית החולים בילינסון מאושפזים שלושה פצועים מהפיגוע, שניים מהם במצב קשה אך יציב ואחד במצב בינוני.
הלחץ מופעל רק נגד ההתיישבות
הפיגוע הקשה באריאל השבוע הוא האחרון בשורת פיגועים קטלניים שהתרחשו ברחבי הארץ לאורך השנה החולפת. שנת 2022 עדיין לא הסתיימה, ומספר הנרצחים מטרור בשנה הנוכחית הוא מהגבוהים שידעה ישראל בשנים האחרונות. על פי הנתונים, השנה נרצחו בפיגועי טרור 29 בני אדם, ומאות נוספים נפצעו בדרגות פציעה שונות. בין הפיגועים השנה נכללים הפיגועים בבאר שבע, בני ברק, חדרה, אלעד, מחסום שועפט, אריאל ועוד.
בעקבות ההסלמה במצב הביטחוני העמיקו כוחות הביטחון את פעילותם נגד ארגוני הטרור ותגברו באופן משמעותי את הנוכחות הצבאית בקו התפר. צה"ל ומשטרת ישראל יזמו את מבצע שובר גלים לסיכול מאות פיגועי טרור ופעלו בעומק השטח הפלשתיני בפעילות אינטנסיבית ונחושה. אולם למרות זאת, כעת ברור שאין די בכך, ובקרב גורמי הביטחון קיים חשש ממשי מהסלמה ביטחונית נוספת.
חבר הכנסת עמיחי שיקלי מהליכוד מפנה אצבע מאשימה לכיוון הממשלה היוצאת: "יש גורמים רבים להתגברות הטרור, אבל אם אני צריך לבחור את מרכז הכובד לכך, מדובר בהעצמת הרשות הפלשתינית על ידי שר הביטחון בני גנץ בשורה של החלטות ופעולות, גם בהחלטות להעברת תקציבים שנעשו שלא בידיעת הכנסת", הוא מאשים. "מאיתנו, בוועדת החוץ והביטחון, הועלם מידע. ישבנו מול נתונים, אבל רק בעקבות בג"ץ נחשפנו לכך שיש קרן סודית שדרכה מועבר כסף לרשות הפלשתינית. מבחינה סמלית, גם קבלת הפנים לאבו מאזן בראש העין הייתה איתות על מעמד הרשות מבחינת מערכת הביטחון בישראל. המדיניות שמובילים שר הביטחון ואלוף פיקוד המרכז היא מדיניות של לחץ כבד דווקא על ההתיישבות", הוא קובל. "ראינו את זה בסוגיית אביתר, ראינו את זה בסוגיית המאחזים באזור כוכב השחר וראינו את זה בהטרדות של תלמידי ישיבת חומש.
"התגובה לרצח יהודה דימנטמן בחומש הייתה קו פרשת המים, כי במקום שהתגובה לפיגוע תהיה נגד הפלשתינים, היא הייתה נגד יהודים. בעצם באו ואמרו 'היה פיגוע, רצחו לנו בחור יהודי. מה נעשה? נעלה עם טרקטורים ונהרוס את הישיבה'. אתה תופס את הראש. זו התגובה של מדינת ישראל לפיגוע? המסר שעובר לאויב הוא שבמידה מסוימת ציבור המתיישבים, ובראשם המתיישבים במאחזים, הוא לא לגיטימי אליבא דממשלת ישראל. במקביל יש קמפיין שלם על 'אלימות המתנחלים' ושותפים לו אנשים כמו השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, שלוקח את המפכ"ל לסיור בדרום הר חברון, ובמקום לדבר על הפרובוקציות של השמאל הקיצוני או לטפל באלימות הפלשתינית – מדבר על 'מתיישבים אלימים'. כשזו רוח המפקד - המסר עובר הלאה", אומר שיקלי.
"תוסיפי לזה את הממשל האמריקני, שגם הוא מדבר את השפה הזאת. שפה שמוזנת מארגונים אירופיים שמקדמים קמפיינים של 'אלימות המתנחלים'. ממשלת ישראל בעצם מיישרת קו דה־פקטו עם הקמפיין של 'אלימות המתנחלים', ובני גנץ מחבק את הרשות הפלשתינית. ממשלה שהייתה נלחמת בניסיון לתייג את מתיישבי יהודה ושומרון כאלימים ונוהגת ביד קשה כלפי מי שמבצעים את הפיגועים - הייתה משנה את המשוואה. בשטח יש קמפיין אירופי־פלשתיני חובק עולם להתרת דמם של המתיישבים, וממשלת ישראל מאמצת אותו. וכשהיא מאמצת אותו - המסר לאויב הוא שהמתיישבים הם הבעיה ולכן דמם מותר".
אילו צעדים הממשלה החדשה צריכה לנקוט ביחס לטרור?
"הממשלה שלנו צריכה להדוף בעוצמה את הקמפיין לדה־לגיטימציה של המתיישבים ביהודה ושומרון. אבל עוד קודם, צריך להבין מי פועל נגדנו. לכאורה בפיגוע השבוע באריאל יצא בחור עם סכין ורצח. במערכת הביטחון קוראים לזה 'המפגע הבודד'. מדובר באחד הביטויים היותר שערורייתיים, אין דבר כזה מפגע בודד", פוסק שיקלי בנחרצות, "המחבל תמיד ניזון מהאווירה בשטח. גם הרשות הפלשתינית מצידה משדרת לו שהוא גיבור. לכן יש את הרשות הפלשתינית, יש את ארגוני הטרור, יש לכאורה ידידים שלנו שגם מזינים את ההסתה, כמו האיחוד האירופי וממשל ביידן ששולח לחקור את המוות של העיתונאית שירין אבו עאקלה, אבל לא מגנה את ההסתה של הרשות לרצח יהודים - כל אלו עומדים מאחורי המפגע הבודד".
ומה אתם מתכוונים לעשות מולם?
"יש כאן מערכה אסטרטגית מורכבת ושחמט שלם. הדה־לגיטימציה מונעת מכסף, הרבה כסף, לכן יש לבדוק איך אפשר למנוע מימון אירופי מארגונים כמו בצלם, שוברים שתיקה, המוקד להגנת הפרט ועוד. צריך לפעול בחקיקה אפקטיבית נגד המימון הזר, לשלול הטבות מס ועוד. חשוב לדבר על זה בתקשורת ובוועדות הכנסת, לחשוף את עומק המעורבות של מדינות אירופה כאן בישראל. הממד התקשורתי הוא דרמטי וקריטי", הוא מדגיש.
חבר הכנסת שיקלי מוסיף כי בציר המשפטי יש לפעול להחמרת הענישה כלפי המפגעים ושולחיהם. "הריסת בתים חייבת להיות מיידית. כדי שעונש יהיה אפקטיבי הוא צריך להיות בסמוך למעשה. הענישה צריכה להיות מיידית ועוצמתית. צריך לבדוק אופציה שבכל פיגוע משפחת המחבל המורחבת תאבד את אישורי העבודה בישראל למשך שנה שלמה והכפר שממנו מגיע המחבל יהיה בסגר לחודש ימים. לצעדים כאלו יש אימפקט משמעותי. לו זה היה תלוי בי, זה מה שהייתי עושה. כמובן שיש לבחון את היתכנות הצעדים האלו ודומיהם".
אתה מאמין שאתם מסוגלים לשנות את הפרדיגמה הקיימת?
"בהחלט. דיברתי כאן על הממשלה הקודמת, שאימצה וחיבקה את קמפיין 'אלימות המתנחלים'. זו מדיניות שונה לגמרי משלנו. אנחנו באים לפעול ולשנות למען מדינת ישראל ולמען ההתיישבות. חד וחלק".
דרושה תוכנית מדינית חלופית
תת־אלוף (במיל') הראל כנפו, ממקימי תנועת 'הביטחוניסטים', רואה בהיחלשות הרשות הפלשתינית אחד הגורמים המרכזיים לעלייה הדרמטית באירועי הטרור בשנה האחרונה: "יש כמה גורמים לעלייה בטרור, אבל הסיבה הראשונה היא היחלשות הרשות הפלשתינית בעקבות מאבקי כוח פנימיים במלחמות לקראת היום שאחרי אבו מאזן. כמובן, גם יתר הגופים מנצלים את מאבקי הכוח האלו כדי לעסוק בפעולות טרור: בראש ובראשונה החמאס והג'יהאד האסלאמי, וגם כל מיני ארגונים קיקיוניים שקמים השכם והערב ומצטרפים לבלגן הכללי שקיים ברשות. אין ואקום", הוא מסכם.
כנפו מצביע על גורם נוסף שלטענתו מעודד את המפגעים להוציא אירועי טרור: "זה דבר שמשום מה מפתיע את האנשים שנמצאים בצד של הממשלה היוצאת. הם נתנו לפלשתינים הרבה יותר ממה שממשלותיו של נתניהו נתנו, והם מקבלים בחזרה סטירות, כלומר כולנו חוטפים סטירות בתקופת שלטונם. הם נתנו הרבה יותר כסף גם לחמאס וגם לרשות הפלשתינית, והיה את המפגש הידוע בראש העין, והם העניקו להרבה יותר פלשתינים אישורי כניסה גם מרצועת עזה וגם מיהודה ושומרון - והדבר הזה הביא עלינו רק גל טרור ולא שום דבר אחר".
יש טענה שמדובר בגל של יחידים, שלא עומדים מאחוריהם ארגונים.
"אני יכול לומר שחלק מהפיגועים נעשו באמת על ידי יחידים, כי כל פיגוע נותן השראה למחבלים אחרים. אבל חלק מהפיגועים יצאו באמצעות אנשים מתוך הרשות הפלשתינית, כמו רוצחו של רס"ן בר פלח. מאחורי הרצח עומד האבא הפלשתיני של המחבל, שהוא עצמו איש מנגנוני הביטחון, וקורא בקולו 'כולם צריכים להצטרף למאבק המזוין ולבצע פגיעות בישראל'. כלומר, אלו אנשים שנמצאים בתוך הארגונים הרשמיים, והם נותנים השראה לאחרים".
מה אפשר לעשות לדעתך כדי לעצור את גל הפיגועים?
"באופן עקרוני צריך לשנות את התוכנית המדינית", הוא נותן את התורה כולה לשיטתו. "כל מה שעשינו תחת הכותרת של הסכמי אוסלו - כשל. אנחנו למעשה משחקים לידיים שלהם פעם אחרי פעם. הבאנו לפה את יאסר ערפאת והוא החליט לפתוח באינתיפאדה. בהמשך, בהתנתקות, נתנו להם את גוש קטיף ללא הסכם, כי אמרנו שמה שלא הלך עם הסכם אולי ילך ללא הסכם. גם זה חזר אלינו כבומרנג. צריך לשנות לגמרי את המדיניות ולבטל את הסכמי אוסלו", הוא חוזר ואומר. "הרשות הפלשתינית של הסכמי אוסלו לא רלוונטית יותר. היא לא מצליחה לעשות שום דבר. היא לא מצליחה להשליט סדר אפילו בשטח שלה, ולכן היא לא רלוונטית".
כנפו מדגיש כי המשמעות של היחלשות הרשות הפלשתינית היא שעל מדינת ישראל ליצור תהליך מדיני עוקף־רשות שפועל בנפרד מול אזורים כאלה ואחרים, דוגמת 'תוכנית האמירויות' של ד"ר מרדכי קידר. "זו אפשרות לפתרון מדיני, אבל יש עוד לפחות עשרה פתרונות מדיניים שהם לא שתי מדינות לשני עמים ולא מדינה אחת לשני עמים - שהם פתרונות שלא יכולים להתקיים. הניסוי הזה כשל פעם אחר פעם, ובעיניי זה מטורף שממשיכים שוב באותה הדרך", הוא אומר ומוסיף כי "בהיבט הביטחוני, צה"ל במקביל ימשיך ויעשה את עבודתו הכי טוב שהוא יכול. אבל אחרי הכול צריך להבין שאם רוצים באמת לפתור את הבעיה - חייבים תוכנית מדינית חדשה, כי התוכנית המדינית הקיימת קורסת וטופחת על פנינו כל פעם מחדש".
***