כתב הגנה על בצלאל סמוטריץ' איננו בדיוק המהלך הטבעי עבורי. יש לי הרבה יותר טורי ביקורת עליו לאורך השנים, ובהם גם ביקורת נוקבת.
ללא שינוי משמעותי בתחום דת ומדינה, אני מעריך שייתכן ואבקר שוב את המדיניות שלו. גם התפקיד שסמוטריץ' דורש או אף יקבל לבסוף, ברמה האישית, כפוליטיקאי, לא מעניינת אותי כל כך. אבל יש כאן עניין עקרוני ומהותי הרבה יותר.
בימים האחרונים ניכר בקרב מיעוט מבין מי שמוכרים כמשפיענים תומכי הליכוד הניסיון לדחוק את כל מה שקורה במו"מ לפינה האישית מאוד, האינטרסנטית (בהערת אגב ראוי לציין שהפעם, בניגוד לעבר, ניכר שמדובר במיעוט ולא בכל או אף רוב תומכי הליכוד ונתניהו).
הביטוי הבולט והבוטה ביותר לכך היה כינוי ותיאור מהלכיו של סמוטריץ' כבנטיזם החדש, לא פחות ולא יותר. בנטיזם, יש לזכור, הוא מונח שהתבסס לתיאור של מהלך פוליטי שקרי באופן מוחלט, רמייה של הבוחרים עד כדי היפוך כל מהותה של המפלגה שחברה להקמת ממשלה עם כל מפלגות השמאל תמורת תפקיד ראש הממשלה.
זהו מקרה קלאסי שבו נעשה שימוש במונח בלתי מתאים בעליל רק כדי להשמיץ מישהו שלא הסכים להתיישר בדיוק וכמצופה ממנו עם הליכוד ונתניהו. נניח לצורך הדיון שסמוטריץ' טועה ומגזים. הוא הולך לחבור לשמאל באיזושהי צורה? מישהו מעריך שהוא ימנע הקמת ממשלת ימין? ומכיוון שאנו נמצאים בתקופת ספינים ותדרוכים, לא נעלה כאן את השאלה מה בדיוק עומד מאחורי הדיווחים על מגעים בין הליכוד לבין המחנה הממלכתי ויש עתיד.
ומכאן לעניין העקרוני והמהותי. אם אכן היה מדובר בשיח ענייני באופן מובהק אז הייתי מצטרף אליו ומביע את עמדתי כפי שאני מציג בעקביות בקורסים על הפוליטיקה הישראלית. מבחינה משטרית, היה ראוי שמפלגת השלטון המובילה, הליכוד, תחזיק ברוב המשרדים החשובים לניהול המדינה במובן הרחב של המושג. על רשימת המשרדים החשובים ניתן להתווכח.
אלא שלא תמצאו מצד מבקריו של סמוטריץ' אף מילה על הרעיון שדרעי יהיה שר האוצר. אגב, אפילו אם מדובר בעוד ספין, מדובר בסמל נוסף, לא ראשון, לשיתוף פעולה הדוק ותיאום של הליכוד עם החרדים, כנגד הציונות הדתית כמובן.
אולם מהמעט שפורסם מתברר שהעניין הוא לא רק מי יחזיק במשרדים, אלא המדיניות עצמה, כפי שהשתקפה בבחירות, בהבטחות לבוחרים. לפתע התעורר 'לחץ אמריקאי' לא רק על מדיניות, לזה הרי אנחנו רגילים, אלא על עצם איוש משרד הביטחון.
הרי גם למי שמעריך שסמוטריץ' טועה ומגזים, רק בגלל זה היה ראוי להמשיך ולהתעקש. האמריקאים מכתיבים את גבולות הגזרה באיוש משרדים? מה זה, המשך הניסיון להתערב בהוראות הפתיחה באש לא מזמן?
ואז, במסגרת הספינים, מתפתח דבר מוזר. למרות קיומו לכאורה של לחץ אמריקאי, מתפרסמת רשימת הבטחות לעוצמה יהודית, שהייתה אמורה להבהיל את האמריקאים הרבה יותר מכל מינוי כזה או אחר. הכשרת 65 מאחזים בלתי חוקיים ברחבי יו"ש? רציני? ועל זה אין 'לחץ אמריקאי'? או אולי יש כאן אפשרות אחרת.
ייתכן שאין באמת לחץ בנושא כי האמריקאים יודעים היטב, מהיכרות עם הפוליטיקה הישראלית, את ערכם המזערי של הבטחות מסוג זה. ועל רקע הניסיון המר בערכן המועט של הבטחות כאלה, ברור שסמכויות ותפקידים בעלי השפעה הם חיוניים. לכן התעקשותו של סמוטריץ' מוצדקת אם אכן אנו מתכוונים לשינוי אמיתי.
פרופסור אשר כהן הוא חבר ומרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן והיה מועמד מטעם מפלגת ימינה לכנסת ה-24