לאורך השנה וחצי האחרונות בצלאל סמוטריץ' לא הפסיק להלום בחברו משכבר הימים מתן כהנא אותו ראה כמי ששנה ופרש.
הביקורת החריפה של סמוטריץ' נגעה כמעט בכל נושא שבו עסק מתן כהנא במסגרת כהונתו כשר הדתות: בגיור, בכשרות, ביחסו למוסד הרבנות. אולם היה תחום אחד בו הוא התקשה ללמד עליו חובה: שינוי הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים.
באותם ימים הואשם כהנא על ידי המפלגות החרדיות ביצירת מנגנון שיאפשר 'סימון' רבנים ליברליים והצנחתם לתפקידים רבניים בישראל.
סמוטריץ' לא מיהר להצטרף למקהלת הצווחנים מכל הסיבות הנכונות. המרכזית שבהן: גם הוא יודע שהגיע הזמן להחזיר את הרבנות לדתיים-הלאומיים. גם הוא יודע שאחרי כל כך הרבה שנים הגיע הזמן שעולם הרבנות יחזור לידיים ציוניות וישרת את כלל עמך ישראל, מסורתיים ודתיים, חילונים וחרדים.
חלפו שנה וחצי. הממשלה הקודמת מוזזת בימים אלה לשורות האופוזיציה. מתן כהנא נושל מסמכויותיו. השרביט הדתי הועבר לידיו האמונות של בצלאל סמוטריץ'. זו אינה גזירת גורל. כך רצה הבוחר שדיבר מאד ברור בקלפי כשהחליט לתת צ'אנס למנהיגה החדש של תנועת הציונות הדתית בישראל.
כעת, בימי ההכרעה הקריטיים – ימי המשא ומתן הקואליציוני – עוקב הציבור הדתי בישראל בשבע עיניים אחר התנהלותו של סמוטריץ', אחר גבולות הגזרה שהוא מסגל לעצמו, אחר מגבלות הכח שהוא מנכס לפוליטיקה החדשה בת ימינו, ומקווה שברגע האמת סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לא יקדיחו את התבשיל, לא יבעטו בתפקיד שליח הציבור.
בסופו של יום המספרים הם אלה שמדברים בעד עצמם. כי 14 מנדטים הם הרבה יותר מעשרה. הציונות הדתית המיוצגת בימים אלה על ידי בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, על פניו, חזקה פוליטית בהרבה על פניה של ש"ס. אלא אם מישהו מביניהם יגלה לפתע רפיסות בחסות פשרת מחשכים כזו או אחרת, בחסות הפרת הבטחה 'לא ליבתית'.
לאורך השנים, גם כשהיה מישהו בצד החרדי שהטה אוזן לבקשות מהצד הדתי, זה היה כרוך ומלופף בדילים עבשים שנסגרו במחשכים זה עיר תמורת עיר ושאר ירקות. וזה עוד במקרה הטוב. היו שנים שבכלל לא ספרו את הקול הדתי.
יש מי שטוען שאפשר לסמוך על ש"ס בת ימינו לחלוקה הוגנת נטולת הצנחות. אך ידועה האמירה המפורסמת של אלברט איינשטיין שהסביר כי "אי שפיות פירושו לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".
לתת בסבב הנוכחי עם הכח הפוליטי העצום שיש לציונות הדתית לאריה דרעי את תיק הדתות תהיה בגדר 'אי שפיות'. אין דרך אחרת להגדיר זאת.
בימים אלה שומה על בצלאל סמוטריץ' לנצל את המומנטום ולסובב את הגלגל על צירו לטובת החזרת קרנה התורנית של הציונות הדתית בישראל ולהשיב עטרה ליושנה. לא סגן שר, לא הנהגה משותפת: שר על מלא במשרד הדתות. כי אין לך מנדט להפקיר את הביטחון הרוחני האישי של האיש הדתי בישראל, כי חייבים להפסיק את השיטה הרווחת.
ומי יודע בצלאל, אם לא לעת הזו הגעת למלכות.